איך אוכלים בריא?

אוכלים עם העיניים

אתם מכירים את זה שהילד מעמיס אוכל על הצלחת ובסוף לא אוכל כלום והכול נזרק לפח? האמת היא שזה קורה גם ללא מעט מבוגרים… איך קוראים לתופעה הזאת? קוראים לזה “לאכול עם העיניים”, “הוא אוכל עם העיניים”.

הרבה פעמים כואב לנו על האוכל שנזרק לפח, אבל האמת היא שהרבה יותר כואב על האוכל ש”נזרק” לתוך הגוף פנימה רק בגלל שהעיניים גרמו לנו “לפוצץ” את הצלחת, כי “בל תשחית” של הגוף גרוע יותר מב”ל תשחית” ממוני, כמו שאומרת הגמרא.

איך אוכלים עם העיניים? ומה קשר בין העין לבין האוכל?

מסתבר שהעיניים תופסות חלק נכבד מאוד מהאכילה שלנו, ובפרט מהרגשת השובע שלנו. התורה הקדושה מצד אחד משבחת מאוד את המן “וטעמו כצפיחית בדבש”, “כטעם לשד השמן”; ומצד שני התורה עצמה קוראת למן “עינוי”: “ויענך וירעיבך ויאכילך את המן”, וכן “המאכילך מן במדבר למען ענותך“. מה היה העינוי שבמן?

הגמרא ביומא מסבירה שאמנם היו במן כל הטעמים, אבל לא הייתה החוויה שבמראה והכול היה נראה אותו הדבר, וכך אומרת הגמרא: “אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל… מכאן רמז לסומין (עיוורים) שאוכלין ואין שבעין…” ולכן ממליצה הגמרא לאכול ביום ולא בלילה.

אתם מבינים מה כתוב כאן? אתה לא שבע ממה שאתה אוכל, אלא ממה שאתה רואה. בן אדם חושב שאוכל תלוי בכמות שנכנסת לקיבה, אבל זה לא ככה! זה רק בעיניים!

ה”מה” וה”איך”

בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה: העיניים משפיעות לא רק על הכמות והשובע, אלא גם על האיכות, על הבריאות, ועל התועלת של האוכל לגוף, וגם על ההשפעה הנפשית של האוכל עלינו!

היום זה ברור מאי פעם וישנם מחקרים רבים שמסבירים כמה משפיע המצב הנפשי על האיכות של העיכול. אם תאכל רק גזר וקולורבי, וכולך בעצבים – האוכל לא יתעכל טוב ויזיק לך. לא זו בלבד שלא תקבל את האיכויות מהאוכל, אלא הוא רק “יתקע” לך במערכת ויזיק לך; אבל אם “חטאת” פה ושם באוכל מתוק או עתיר שומן, אבל אתה שמח וטוב לב – לא יאונה לך כל נזק.

במאמר הזה נדבר על היבט נוסף בקשר בין העין לבין האכילה.

האוכל המזיק ביותר

הזהר הקדוש מלמד אותנו דבר מדהים: ההסתכלות של האדם על האוכל – פועלת באוכל, משפיעה ישירות על האיכות של האוכל, והופכת באופן ישיר את האוכל לאוכל בריא או מזיק!

נביא את דברי הזהר הקדוש, ובעזרת ה’ נראה עד כמה הדברים נוגעים הלכה למעשה לחיים של כולנו בדור השפע שלנו, ואלה עיקר דבריו:

החכם באדם אומר “אַל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו”. כשאדם הוא רע עין הקליפה שורה לו על העיניים, וכל דבר שהוא מסתכל עליו, בין אם זה לחם או כל הנאה אחרת – הקליפה שורה עליו; ולכן ממש ממש לא כדאי לאכול את זה או ליהנות מזה; ומי שאוכל מזה – זה מזיק לו.

בנושא הזה אומר הזהר הקדוש דברים ממש מהפכניים שתקצר כאן היריעה להביא אותם במלואם ולהסביר אותם כראוי. אבל כדי להמחיש עד כמה לא כדאי לאכול מהאוכל של רע העין אומר התנא הקדוש רבי יצחק מבני החבורה של רשב”י דבר מדהים: “אם אתה בעל נפש, והזדמן לך לאכול אצל אדם רע עין, עדיף לך לשחוט את עצמך ולא לאכול מהאוכל שלו, כי אין מאכל רע בעולם יותר מהמאכל של אותו רע עין!!”

התאווה מזיקה לבריאות

השאלה הגדולה מיהו אותו רע עין? מה זה אומר לימינו?

מסביר רבי יצחק בזהר דברים פשוטים וברורים: “הרע עין הוא מי שאוכל יותר משאר בני אדם או מי שהולך אחר מעיו, כלומר אחר תאוותיו!” כלומר, רע עין זה אדם תאוותן, רעבתן, גרגרן, אדם שמעמיס כמויות על הצלחת ואוכל עם העיניים…

אנחנו נמצאים בדור שבו תאוות האכילה היא באוויר, עוטפת אותנו מכל הכיוונים. אנחנו בדור שבו “טעם החיים” הוא מיץ עם סוכר וגזים, ובשלטי חוצות מסבירים לנו ש”טבעי שלא תשלוט בעצמך” – רחמנא לצלן.

אז נכון שגם האוכל עצמו מזיק מאוד מאוד לבריאות. אבל הנזק העיקרי הוא מהתאווה, שהיא היא ה”רע עין”, הרצון “לבלוע” את כל מה שרואה העין – זה מה שמזיק.

וזה חידוש מהפכני: לא רק שהתאווה גורמת לנו לאכול אוכל לא בריא בכמויות מוגזמות – אלא התאווה משנה את האוכל עצמו וגורמת לאוכל להיות רע ומזיק ולא בריא. שמענו סיפורים על צדיקים שאכלו בלי שום תאווה, והסוכר לא הזיק להם כהוא זה.

ולכן אם אתה רוצה באמת להיות בריא, ההמלצה היא להשקיע בעיקר; והעיקר הוא לאכול בעין טובה, בהודיה לה’, בהכרת הטוב ובהערכה; וממילא אוכלים מעט ושבעים, וממילא יש ברכה ובריאות באוכל, וממילא אתה תאכל יותר מאכלים בריאים ומועילים ופחות מזיקים.

תאווה הוא לעיניים

עכשיו תראו איך ההקדמה הזו מאירה את כל הפרשה שלנו באור אחר.

בפרשת בהעלותך ישנו מהפך. עם ישראל נוסע לארץ בשיא תפארתו ופתאום: התרסקות! רצף של חטאים הממשיכים בפרשיות הבאות מדרדרות אותנו למקומות בעייתיים. אחד החטאים הראשונים הוא חטא המתאווים.

עם ישראל מואסים במן ומתגעגעים לאוכל של מצרים: “נפשנו יבשה אין כול” – יש לכם מן ואתם אומרים שאין לכם כלום?! מה הייתה הבעיה שלהם? כל הבעיה היא רק בעין הרעה, כי כמו שכבתנו, ה”חיסרון” היחיד שבמן הוא שלא שולטת בו העין, “ועינו כעין הבדולח”. כל התאווה מתחילה מהעיניים, כי “אין יצר הרע שולט, אלא במה שעיניו רואות”; וגם חטא אדם הראשון התחיל מהעיניים: “וכי תאווה הוא לעיניים”.

ובפרשה שלנו אנחנו רואים דבר מדהים, שמשה רבינו פשוט נשבר, וגם זה מתבטא בעין: “ובעיני משה רע“. ואחת השאלות הקשות ביותר בפרשה היא הטענה של משה: איך אוכל לתת אוכל לכל העם הזה? זה נראה כחוסר אמונה ואכן תשובת ה’ היא “היד ה’ תקצר?!” אבל עדיין קשה, מה משה רבינו חשב כאן?

והתשובה היא שמשה רבינו אומר לנו את האמת הפשוטה, שמי שיש לו עין רעה והוא מֻנָּע מתאווה – כל מה שתיתן לו לעולם לא יספיק ולא יספק אותו.

נקמת התאווה

ואכן, ה”עונש” של אותם מתאווים היה פשוט לקבל את התאווה שלהם בלי גבול: הם קיבלו בשר בשטח עצום: דרך של יום הליכה סביבות לכל המחנה (כמעט ארבעים קילומטר לכל כיוון) ובגובה של מטר מהאדמה, הכול מלא בשר, ואפילו לא צריך להתכופף.

וה’ אומר לעם כך: “התקדשו למחר ואכלתם בשר” – קדושה היא פרישות מהתוואה כמו שאומר הרמב”ן על המילים “קדושים תהיו”. מי שיאכל בתאווה – הבשר יזיק לו; ומי שיתקדש – אדרבא, שיאכל לבריאות. וה’ מבשר למתאווים שהם יאכלו במשך חודש ימים עד שיהיה להם “לזרא”, ורש”י מסביר בשם רבי משה הדרשן ש’זרא’ זה חרב, הבשר יהפוך לחרבות בגוף, כלומר יזיק מאוד למתאווים.

ומה הם עושים? הם נכנסים לטירוף של תאווה ובמשך שלושים ושש שעות רצופות (!) הם לא ישנים ולא עושים כלום, רק אוספים בשר, עד שהכי עצלן ואפילו מוגבל אסף עשר ערימות עצומות של בשר! ומה קורה לבסוף? בסוף הם סבלו מהתאווה של עצמם, והתאווה עצמה הרגה אותם, כי העין הרעה שלהם שרתה על האוכל והפכה את האוכל למזיק מאוד.

נסכם את הדברים למעשה: צריכים לאכול בריא לפי צרכי הגוף. אבל העבודה האמתית היא לא “מה כן לאכול ומה לא”; העבודה האמתית היא להתנקות מהתאווה, שהיא העין הרעה! וזו לא עבודה לקדושים בלבד, אלא זו עבודה לכל אחד ואחת שרוצים לחיות טוב בבריאות גוף ונפש בעולם הזה.

הרב שלום ארוש במסר מיוחד בשבילך: