סמכות הורית- פרק ג’
ככל שהמטלות שהילד צריך לעשות, ייכנסו למערכת חוקים וסדר יום ויורגלו עד להטמעתן כסדר יום ברור ומחייב, כאשר הילד מנסה או פורץ את סדר היום או את חוקי הבית הברורים או הקבועים, יש לכך תגובה שונה...
“משה, זה לא נורמאלי, כל דבר צריך להגיד לך כמה פעמים.”
“רונית, את שמה לב למה שקורה בבית, את פשוט לא עושה מה שאומרים לך…”
“אני לא מבינה, ההוראות שלי בבית צריכות להיאמר 3 פעמים, מה, זה טקס התרת נדרים?!…
בוודאי, משפטים מעין אלו, נאמרים גם אצלכם בבית ואפילו מידי יום. תופעת “חוסר המשמעת” נפוצה לצערנו ברוב הבתים והשאלה: מה עושים בכדי לשפר את המצב?!
בקשה לציות
הורים יקרים, הייתי רוצה להקדים ולהבהיר, שבמהלך הסדרה הנוכחית של “סמכות הורית ומשמעת”, אנו נתייחס במושג “משמעת” אל תגובת הילד לבקשת ההורה .
דהיינו, מה הילד מגיב כאשר ההורה מבקש ממנו לבצע מטלה או לעשות משהו.
כמעט ולא אתייחס להתנהגות או לתגובת הילד בכל הקשור ל”עמידה במערכת החוקים של הבית”.
כי לעמידת הילד בכל הקשור לחוקי הבית אנו מתייחסים באופן שונה מאל בקשה לציות .
במאמר מוסגר, רצוי שרוב ככל המטלות שהילד צריך לעשות, ייכנסו למערכת חוקים וסדר יום ויורגלו עד להטמעתן כסדר יום ברור ומחייב, כאשר הילד מנסה או פורץ את סדר היום או את חוקי הבית הברורים או הקבועים, יש לכך תגובה שונה מתגובה על אי ציות. על תגובתינו להתנהגות הילד בכל הקשור לסדרי וחוקי הבית, יש סדרה שלמה הנקראת “חיים במסגרת” שכבר נכתבה כאן בעלון לפני מספר שנים.
נחזור לנושא שלנו, בשבוע שעבר דיברנו על “חוסר משמעת-שנובע מחוסר סמכות של ההורים”.
הזכרנו, שפעמים רבות חוסר המשמעת של הילד, נובע מהקושי שלנו ההורים להיות “יוצרי משמעת”.
הבעיה העיקרית היא: שאנו עצמנו איננו משוכנעים בסמכות שיש לנו, אנו עצמנו איננו בטוחים בחובתו המוחלטת של הילד לציית לנו, אנו חושבים שכאשר הילד מקשיב בקולנו, הוא “עושה לנו טובה” ותפיסה זו הינה מוטעת!
להיות יוצרי משמעת !
עלינו לדעת, שאילו היינו בטוחים במה שאנו אומרים, אילו החלטותינו היו יוצאות מתוך מחשבה והיו נאמרות במילים ברורות וסמכותיות- המשמעת של הילדים, בוודאי הייתה במצב הרבה יותר טוב.
נעשה לעצמינו “בדיקת סמכות” ונחשוב: כמה פעמים “וויתרנו” מרצון על הסמכות שלנו, כמה פעמים אמרנו (במיוחד האמהות) את המשפט הבא: “די נמאס לי, שיעשה מה שהוא רוצה, אין לי כבר כח אליו”…
הורים יקרים, עלינו להפנים, כי המשמעת לא תגיע מעצמה, הילד מעצמו לא יקבל אותה עליו כגזירה משמים.
כדי לקבל ילדים ממושמעים, עלינו להיות הורים המעוניינים במשמעת, עלינו להיות “יוצרי משמעת” עלינו להחליט החלטה ברורה: מהיום בע”ה אני ההורה בבית הזה, אפסיק להיות ספקן, אהיה נחוש! לא אתבלבל ואזגזג. ה’ יתברך סומך עלי שאהיה הורה אחראי והורה מחנך ואכן ה’ יסייע בידי. אהיה סמכותי ואעשה את תפקידי כמלך בגדוד. אני אכתיב את הכללים והילדים בע”ה יסורו למשמעתי.
זה אמנם ייקח לי זמן, אבל לא אכנע בדרך, לא אתרשל, אהיה חזק ואיתן בדעתי, וכמובן אחנך את ילדי רק בדרכי נועם, בנחישות ברזל אך מתוך רגישות.
משמעת, מעליבה ומכאיבה
בבית בו ההורים לומדים ויודעים איך להשרות משמעת, הילדים כבר מורגלים ומבצעים את רצון ההורים ללא מריבות וויכוחים, בבית זה שוררת השלווה והאהבה, בבית זה נעים וכיף לחיות בו.
אך בבית בו יש חוסר משמעת, בד”כ יש גם חוסר רוגע, במובן ה”רגוע” של המילה. על כל דבר צריך לריב ולהתווכח. צעקות, מחלוקות ושנאת חינם בין הילדים להורים ובינם לבין עצמם, זה חלק מ”התפריט היומי”.
חוסר משמעת, בוודאי אינו נעים לשני הצדדים. הוא פוגע בהורה, מטיל את סמכותו על הילד בספק וגורם למתח מיותר בין ההורה לילד. הוא גם פוגע בילד, כי מה שקורה בסופה של מריבה על המשמעת, שההורה נדרש “לפעול” בכדי שהילד יבצע את רצונו. משמעת זו בד”כ מעליבה ואפילו מכאיבה.
לדוגמא: האם קוראת לבנה לעלות מגן השעשועים. הילד ששומע את אימו מעדיף להתעלם כאילו אינו שומע וממשיך לשחק. האם ממשיכה לקרא לילד – אך אין תגובה.
תחושת האם להתעלמות הילד הינה, לא נעימה ואפילו הייתי מכנה אותה משפילה, האם מעוניינת לשמור על כבודה, לדרוש מהילד לעשות את רצונה ולחנכו להיות ממושמע. ולכן נדרש ממנה “לפעול” ולהשתמש בדרכים לא נעימות כמו: להמשיך ולצרוח מהחלון עוד מס’ דקות ואח”כ, לרדת לגינה, לרדוף אחרי הילד ובד”כ גם לבזות אותו או אפילו להרביץ לו.
פגע וברח
פעמים רבות אנחנו מאבדים את “יישוב הדעת”, נכשלים בכעס, וחינוך הילדים בורח לנו מהידיים כי אנחנו נפגעים .
הילד מתנהג כלפינו בצורה פוגעת ומעליבה )כדוגמת ההתעלמות בסיפור למעלה( וכשהוא מגיע לבסוף הביתה אנחנו מוציאים עליו את התסכול שלנו ו”מראים לו מי כאן קובע”.
כל הורה מגיב לחוסר ציות ילדיו באופן שונה. אחד-מתעלם ונותן לילדיו לעשות כרצונם, אחד-צועק, גוער, מבזה, מאיים, מעניש ואפילו לפעמים מכה. )שעה אני מחפשת אותך? השעה כבר עשר בלילה, איפה היית? ו…– הסיטואציה מוכרת לכם(
תגובות אלו בסגנון “פגע וברח” גורמות חס ושלום לפגוע בילדים, להרס טוטאלי של המערכת הסמכותית של ההורים ובמקום לחנך אותם אנו רודים בהם וכתוצאה מזה החינוך בורח לנו מהידיים.
אנחנו מתנהגים כך, כי נפגענו מהתנהגות הילדים ואנחנו מתוסכלים. אולם עלינו לדעת, שישנם שיטות חינוכיות שיגרמו בע”ה לילד לשפר את התנהגותו ולעשותו ממושמע ומחונך. המשך בע”ה בשבוע הבא
הרב שלום ארוש במסר מיוחד בנושא הכ”כ מעסיק אותנו, חינוך ילדים:
ט"ו סיון התשפ"ה
6/11/2025
ממש מחזק ומעשי! תודה לכבוד הרב