מנורה של התעוררות

כידוע, מה שגילו לנו חז”ל, שהמנורה של בית המקדש, הייתה העדות על הקשר והחיבור בין ישראל לאביהם שבשמים !

והנה עבודת הכהן הגדול בכל יום ויום להדליק את המנורה, כוונתה הפנימית היא להדליק את כל כלל נשמות ישראל .

וזה מה שנאמר בפסוק: “בהעלותך את הנרות”, היינו את נשמות ישראל שקרויים “נר” כמ”ש “נר ה’ נשמת אדם” וכו’. והאמת, שעבודת ההדלקה של הכהן הגדול להדליק את נשמות ישראל, היא כל כך הכרחית לכל אחד מישראל, כל עוד שאנו נמצאים בעולם המאתגר שלנו.

והביאור בזה: כי הדרך היחידה שעל ידה אדם יכול ליכוף את יצרו, ולהצליח להישמר מכל הניסיונות שיש מסביבו בכל דור ודור ובפרט בדור שלנו… וכן להצליח להתגבר על עצלותו ולהתמסר יותר ויותר לרצון השי”ת בתורה ותפילה או כל דבר שבקדושה… כל זה תלוי עד כמה הידיעות הרוחניות “מאירות” במוחו. היינו, שהידיעות הפשוטות של האמונה בבורא עולם, וכן כל ידיעה שיודע מהתורה הקדושה, שהיא תאיר במוחו.

כי כפי גודל ההארה שמאיר הידיעה הרוחנית בתוך מוחו, כך זוכה שהידיעה הזו תיתן לו את הכוח- הן למאוס בכל מה שהעולם הזה והתאוות מציעות, והן להימשך אחרי הש”י ב’עשה טוב’ יותר ויותר כל אחד לפי דרגתו.

ולפי זה מובן, עד כמה מוכרחת העבודה של הכהן הגדול, בהדלקתו את המנורה וההשפעה שלו בזה על כל אחד מישראל, כי כל ההארה של הדעת אצל כל אחד באופן פרטי תלוי בזה….

אלא שכל זה לכאורה, שייך רק בזמן שבית המקדש היה קיים, שאז עבודת הדלקת המנורה הייתה כתיקנה, משא”כ עכשיו, בזמן שבית המקדש לא קיים, במה מתבטא הדלקת נשמות ישראל על ידי המנורה?

התשובה לכך מגלה ר”נ, שהיא הדעת של הצדיקים שבכל דור ודור, והביאור בזה בהרחבה הוא  :

יש שני אופנים איך אדם חי את החיים הרוחניים שלו, האחד: מתוך רצון גדול מאוד להצליח ולא ליפול אף פעם, עד כדי כך שהוא לא מאמין שהוא ייפול איי פעם, וגם אם הוא כן נופל, או שהוא מנסה להתעודד ולמצוא אשמים, או שלאט לאט מנפילה לנפילה הוא מתייאש יותר ויותר.

והשני הוא: שהוא נכנס לעבודת ה’ ולחיים הרוחניים מתוך ידיעה והכרה גדולה, שיש סיכוי גדול מאוד שהוא ייפול הרבה, והרבה פעמים בלי שיעור… ואף על פי כן, הוא מכין את עצמו, את ליבו ומוחו- לא להתרגש מזה, אלא להיות חזק, ולהתחיל כל פעם מחדש מתוך אמונה והכרה חזקה בגדולת הבורא וברחמיו. והנאמנות עצומה אליו שהבורא רוצה אותו תמיד, והוא רוצה את הבורא תמיד.

האופן השני מקנה לאדם עקשנות פנימית חזקה בהרבה מאוד, ואפילו בלי שיעור מאשר האופן הראשון…

האופן השני מקנה לאדם רעננות בכל נושא בעבודת ה’, ולא נותנת לכל סוגי הנפילות, אפי’ גדולים ככל שיהיו, להחליש ולכבות את שלהבת נשמתו של האדם, את ידיעתו הרוחנית ואת רצונותיו הפנימיים החבויים בלב של כל אחד ואחד מישראל.

הדרך השנייה היא הדרך שמוליכים אותנו צדיקי הדורות, דרך שכל כולה התחזקות שמביאה את האדם שרצונות ועקשנות ונאמנות לאבינו שבשמים, מה ששום דרך אחרת לא מביאה, עליה אמר ר’ נחמן: “רק אזמרה ורק אזמרה”. ועליה גילה הוא ותלמידו כמה פעמים שכשהאדם נכנס לעבודת ה’, אזי ה-“דרך שמראים לו התרחקות-” זוהי הדרך וכלל לא צריך להיבהל  .

לא כל דבר אנחנו מבינים, אבל בכל דבר יש סודות וסיבות בלי סוף, שידיעה זו תאיר לנו היטב במוח, בכוחה להדליק בכל אחד מאיתנו אור המנורה חדש, גם היום בגלות וזה סוד מ”ש “מקשה תעשה אותה” מלשון עקשנות, מגלה ר”נ, ראינו שכבר בבניית המנורה, המשיכו לנו הצדיקים דרכה, את כוח העקשנות בעבודת ה’, שהוא כל כך הכרחי לכל אחד מאיתנו, וכל כולו בנוי על ריבוי הדעת של הצדיקים וגודל ההתחזקות שלהם. ה’ יזכנו.