החיסכון הגדול של כולנו
עיקר המלחמה בעבודת האמונה, היא המלחמה כנגד הכפירה של הבכיינות. גם בפרשה הקודמת וגם בפרשה שלנו חוזרת בכיית החינם של בני ישראל, והעונשים על הבכיינות פשוט לא נגמרים. מה כל כך מגונה בבכיינות?
המרגליםָ טָפלו עלילות ושקרים על ארץ ישראל, ודבריהם מובאים בתורה הקדושה. רבי נחמן מברסלב שואל: איך זה יכול להיות שבתורה, שהיא כולה אמת, נכתבו השקרים של המרגלים? ומתרץ: שאנו מוכרחים לומר, שבכל השקרים של המרגלים, נרמזים בדרך נסתרת דברים נכונים ואמתיים (ל”מ מז). אחד השקרים של המרגלים, הוא שארץ ישראל אוכלת את יושביה, כלומר שהיא גורמת לֵֵאֶלֶ ה שָגָ רים בה למּּות. ורבי נחמן מבאר; שגם בשקר הזה נרמזת אמת גדולה ועמוקה מאוד. ולכן לא כתוב ‘ארץ הורגת יושביה’ אלא ‘אוכלת יושביה’. וזאת הכוונה (ל”מ קכט(: “
כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לִנִ יזון. כגון: כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי כשנכנסין בתוך מעיה; וכןֵ מֵחי למדבר, כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר. ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להֵאֵ יָבָ רים, נתהפך למהות הֵאֵ יָבָ ר ממש שנכנס לשם. כגון: החלק מהמזון הנכנס להמוח – נתהפך למוח, והנכנס ללב – נתהפך ללב, וכן לשאר הֵאֵ יָבָ רים. וזהו: ‘ארץ אוכלת יושביה’, כי ‘ארץ’ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: ‘שכן ארץ ורעה אמונה’. וזהו: ‘אוכלת יושביה’, כי כשנכנס לארץ שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה”.
כלומר, שבתוך דברי השקר של המרגלים, נרמזת אמת עמוקה, שבארץ ישראל ישנה סגולה מיוחדת, שהיא אוכלת את האדם והופכת אותו למהות האמונה ממש. המתגורר בארץ ישראל ומתחבר לקדושתה, זוכה להפוך ולהיות “חתיכה של אמונה”!
עיקר עבודת האמונה, היא לבטל את השכל האנושי לשכל של האמונה.
ונבאר: אם היינו רואים את האמונה בעיניים הפשוטות שלנו, כלומר, שהיינו רואים שהכול מה’ והכול לטובה – מה החכמה להאמין? לא היה בזה שום ניסיון. כל הניסיון הוא, שאדם בעיניים שלו ובהבנה שלו, רואה לכאורה היפך האמונה. הוא לא רואה שהכול מה’, ולא רואה שהכול לטובה. נראה לו שפלוני ואלמוני הזיקו לו, ונראה לו שמה שקורהִ אתו זה רע.
וכל העבודה על האמונה היא, לבטל את מה שהעיניים שלו רואות, ואת מה שהשכל שלו מבין, ולבטל את עצמו לשכל של האמונה, כלומר, לשנן ולומר לעצמו את העקרונות הפשוטים של האמונה: ‘הרי כל מה שקורה איתי – הכול בא מאבא שבשמיים, שהוא אוהב אותי אהבת עולם, והוא אוהב אותי אהבה אינסופית, ואוהב אותי בלי גבול, ואוהב אותי בלי תנאים, והוא כולו טוב, וכולו רחמים, וכולו חסד. אם כן, וודאי שמה שהוא עושה אתי זה רק לטובתי הנצחית.
לכן אני מקבל על עצמי את השכל של האמונה, ואני מאמין באמונה שלימה בשכל של האמונה ואני מאמין באמונה שלימה שהכול לטובה, ואני מבטל את השכל של הכפירה בפני השכל של האמונה.
זו דוגמא קטנה, כיצד עובדים לזכות לאמונה. ואם אדם יעבוד בקביעות ובהתמדה לבטל את מחשבות הכפירה ולהתבטל לשכל של האמונה – לבסוף הוא יזכה שהאמונה תהפוך אצלו לטבע. כאשר האמונה נעשית אצל האדם לבחינה של טבע, כאשר המוח שלו מתוכנת לראות את האמונה והלב שלו מתוכנת להרגיש את האמונה – זה נקרא שהאדם התהפך למהות האמונה.
ועיקר המלחמה בעבודת האמונה, היא המלחמה כנגד הכפירה של הבכיינות. גם בפרשה הקודמת וגם בפרשה שלנו חוזרת בכיית החינם של בני ישראל, והעונשים על הבכיינות פשוט לא נגמרים. מה כל כך מגונה בבכיינות?
ה”אור החיים” הקדוש מסביר, שהבכיינות פירושה כפירה מוחלטת, ואלה דבריו: “כי בכיתם וגו’ – משמע כי יקפיד ה’ על הבכי, וצריך לדעת: מה כיעור יש בבכי מצד עצמו? ונראה, כי טעם ההקפדה הוא לצד שהבכי יורה על חיסרון המוחלט בשלילת ההשגה. שאם לא כן, היה להם לשאול מה’ כבן השואל מאביו את אשר תאווה נפשו. וממה שבכו יורה כי הדבר מוחלט אצלם כי ה’ אין לו כוח ח”ו לתת שאלתם. והוא מה שדקדק לומר ‘מי יאכילנו’, לומר: אין מי שיוכל עשות דבר זה. וכן תמצא בו שאמרו רז”ל )ספרי( שאמרו ישראל אין כוח וכו’. וזו כפירה ביכולת היכול על כל ברוך הוא”.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור