השיח האמיתי

השנה א' באלול וה-1/9 נפגשים בהרמוניה וגורמים לכל תלמידי ישראל לחזור יחד לספסל הלימודים. נתון קטן וכביכול לא משמעותי, אבל כשמעמיקים בו מעט הוא מרחיב את הלב בכוח אחדותו.

המילה "הפרדה" עלתה לכותרות כל כך הרבה פעמים בשבועות האחרונים, ולרוב בקונוטציה שלילית. ואכן פירוד אינו מעורר קונוטציה חיובית בדרך כלל, בעיקר כשנאמר בהקשר של שנאת חינם. הרי כוחנו הוא באחדותנו, ויעידו על כך כל מלחמות ישראל בהן אנחנו כאיש אחד בלב אחד מוכיחים שוב ושוב שהביחד מנצח כל אויב.

אבל ביהדות יש עניין רב בהצבה של גבולות, בירור והבדלות – בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין שבת לימי החול וכן הלאה. אותם הבדלות וגבולות נקראים בעיני מי שאינו אוחז בדרך ההלכה, כפירוד, כחוסר שוויון ואף כגזענות.

אני יכולה להבין את הערבוב הטבעי שנוצר במושגים הללו, שהם מורכבים מאוד להגדרה. אך נדמה לי שבסופו של דבר אנחנו כן מאוחדים בדעתנו, ושרק השיח התקשורתי הוא המלבה את רוחות המלחמה בינינו. חלקכם יאמרו שאני כנראה תמימה אם אני חושבת שאפשר לחיות בתודעה אחת שלמה ומכילה בינינו, אבל כחוזרת בתשובה, שחייתה בשני העולמות, אני בהחלט יכולה להרגיש על בשרי את האחדות הזו מתקיימת ללא סתירות.

מאמרים נוספים בנושא:

כשאוהבים מדברים

ניסוי וטעייה

עניין של טיימינג

חברים? מכירים?

מדברים ונדבקים

מדברים מאהבה
אנשי הצללים
אהבה, זה מה שצריך

להקשיב, זאת אמנות

מישהו לדבר איתו

מדברים ונדבקים
החברים הכי טובים
החבר הטוב
שימו הכל על השולחן

זה מתחיל בדיבור
 

ישנם אתגרים רבים העומדים לפנינו בדרך לשלום הפנימי. הגורם הראשוני הבסיסי ביותר הוא הרצון. כדאי לכל אחד מאיתנו לשאול את עצמו כמה הוא באמת רוצה לדעת על האחר, זה השונה ממנו. כמה אנחנו באמת מעניינים אחד את השני? כמה באמת נרצה לקחת חלק אחד בחיי השני? והאם אפשר באמת לדבר על אמונה ותורה, גם עם מי שממש לא מאמין בה? האם הוא יהיה מוכן לשמוע אותי? להכיל ולכבד אותי? והאם אני אכיל ואכבד אותו ואת אמונותיו?

כאחת שמגדירה את עצמה לעיתים "חילונית שומרת מצוות", אני מרגישה ממש צורך לדבר ולחבר. בנוסף, אני באמת אדם חברותי ואוהב אדם, אני זקוקה לחברות ולאנשים סביבי, זקוקה לאינטגרציה ולהפריה שבין מוחות שונים. כל אלו מהווים בסיס לשיח.

האתגר השני הוא סובלנות, סבלנות ופתיחות. זהו אתגר לא פשוט בזמנים של היום, בו נדרשים לאדם 7 שניות כדי להחליט אם הוא רוצה לראות את הסרטון ששלחו לו בוואטסאפ. 7 שניות זה מה שאנחנו מוכנים לתת לרעיון חדש המוגש לנו – ובאותן השניות אנחנו כבר מחליטים אם יש לנו בכלל עניין לדבר או שעדיף לעבור הלאה… זה ממש לא מספיק כדי לפתח שיח שבעומקו יכול להביא גאולה לעולם, ועם זאת, זה נתון שאפשר לומר שמשפיע על הסבלנות והסובלנות של כולנו.

הנה האתגר הבא שלכם: דברו על זה פנים אל פנים עם כוס קפה ועוגייה טובה…

האתגר השלישי הוא סמנטיקה ורטוריקה – כלומר תורת השיח. כשמדובר על עניינים כל כך סבוכים, כמו הגדרות מהותיות של נושאים המשפיעים על חיינו, הצורך להכליל הוא הרבה פעמים בעוכרינו. פעמים רבות דוגמאות מסבירות טוב יותר מאשר המושג הכללי. כעיתונאית, אני שמה לב כמה הניסוח הוא משמעותי. הרי אפשר לומר את אותו הדבר אך פעם זה יהיה בצורה שתפגע ותבאס, ובשינוי של מילה או שתיים אותה נקודה תועבר אבל בצורה חלקה. לחוכמת השיח יש משקל ומשמעות רבה בדרך לאחדות ויש בה סודות רבים המסוגלים לחלוש ולפתור חוסרי הסכמה רבים.

אני מאמינה שאם רק נסכים לשבת ולדבר, נגיע בקלות וביעילות להסכמות גורפות בענייני דת ומדינה, ולשלום אמיתי בינינו – בלי תקשורת, בלי רשתות חברתיות, בלי סרטוני פרומו או כתבות תחקיר מעמיקות, בלי ניסויים חברתיים מייצגים, אלא רק פנים אל פנים, עם כוס קפה ועוגייה טובה, וחיבוק גדול לפני הכל.

* * *

שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com