להגן על מרחב התודעה
מה בין מרחב מוגן למרחב התודעה? הימים האחרונים, ובעיקר מה שקורה בגבולות ארצנו המתוקה גרמו לי לחשוב על מרחב אחד שמאוד חשוב להגן עליו – מרחב התודעה.
ימים מוזרים…
השגרה לא בדיוק שגרה (תשאלו את אלה שגרים בצפון, עוטף עזה ובעצם, בכל המקומות 'הרגישים' של ארץ ישראל). רק האירוע האחרון בצפון לפני כמה ימים עצר לנו את מיתרי הלב. לא רוצים פצועים, נפגעים, הרוגים, בתים הרוסים או כל נזק אפשרי. האפליקציות בסמארטפון פתוחות ומדי פעם קופצות הודעות שמבשרות לנו מה קורה בשטח, בקבינט ובכלל.
וזה עוד בלי כל הבלגאן של הבחירות שמחכות כבר מעבר לפינה.
הבטרייה נגמרת מהר.
הראש לא שקט, דואגים לחיילים, למשפחות, לעם ישראל, לימים הבאים שיעברו בשקט. והחגים גם באופק.
כולם מול כולם.
היטשטשות ובלבול מחשבות שהיו לגבי המטרות של האויב.
היטשטשות ובלבול המחשבות על "האשמים" בכל הבלגאן הזה.
אם בעבר היה נדמה שטרור מתמקד בטרמפיסטים או מתנחלים, בזמן של טילים (או מחבלים מתאבדים) אין גדרות או גבולות. אין הבחנה בין בני אדם, אידיאולוגיות, השקפות, חבלי ארץ, עדות או מיעוטים. כולם חשופים.
כי מאחורי ארגוני הטרור למיניהם יש רוע קיצוני, צלם אנוש מעוות, חולני ואכזרי שלא מבחין, לא רואה ולא מרגיש.
ואנחנו?
מחפשים את המרחב המוגן.
בצפון התקינו מיגוניות בדרכים למקרה הצורך. בבתים יש לנו ממ"ד במידה ו… למי שאין אז יש מקלט ציבורי, או מרחב מוגן במרחק מסוים במקום בו הוא נמצא. זאת מציאות החיים שלנו היום – עם מרחב מוגן. מושג שמלווה אותנו מזה שנים.
מאמרים נוספים בנושא:
אבל איך זה שהמרחב מוגן? כי אני חשבתי שהמרחב מגן…
חשבתם על זה?
כי אני חשבתי על זה לא מעט. חשבתי על זה לאט. חשבתי על הדבר הזה שנקרא 'מרחב מוגן' והבנתי שכדי שהמרחב יהיה מרחב מוגן – הוא צריך קודם כל להיות מוגן.
הבנתי שכדי שהמרחב יגן עלי – עלי להגן עליו.
ומהו אותו מרחב שאם אגן עליו אז הוא יגן עלי?
זהו מרחב התודעה.
מרחב בו נמצאות המחשבות שלי, התפישות, והתגובות הרגשיות שלי.
הרבה דברים שקורים לי במציאות החיים אינם אלא שיקוף של מה שקורה לי עם עצמי, בתוכי. אם אני דוחה אנשים – זה משקף מקום שאני דוחה את עצמי. אם אני מבקרת אנשים – זה משקף את העובדה היחידה שאני ביקורתית על עצמי. אם אני כועסת על אחרים – זה משקף את הכעס שיש לי על עצמי.
כאשר מפנים את תשומת הלב החוצה, המרחב המוגן פרוץ. אפשר להישאר במשך שנים רבות עם מרחב מוגן שאינו מגן והוא פתוח לכל רעה.
אפשר להגיע לגיל 50-60 או אפילו 70 עם מרחב פרוץ החוצה וכל מזיק יכול להיכנס, לפגוע, להעליב, לזלזל או להקטין.
במקרה כזה, כל אחד יכול לפגוע ולשבש קצב חיים קיים, להפריע למנגינת החיים. ואם כך, יש להגן על המרחב האישי שלנו, לסגור אותו בפני כוחות מזיקים ומחלישים. וטוב יהיה ליצור מרחב שמסתכל פנימה ולא החוצה.
ואז… ואז מה יקרה?
אז אור המודעות יידלק ויאיר את הפוטנציאל שלנו, את הכוח הפנימי, את האיכות האישית שניחנו בה.
זה המרחב שיגן עלינו.
צריך שאור המודעות יידלק ויאיר את הפוטנציאל שלנו, כך נגלה את האיכות האישית שניחנו בה…
כך נממש את הנקודה האישית שלנו, נגלה את הביטחון הקיים מעצם העובדה שאנו רואים את עצמנו, מעצם העובדה שאנו עצם הטוב.
לחיות את החיים שאנו בוחרים ורוצים – זה המרחב המוגן שלנו. בכל רגע, בכל אזעקה חיצונית, אפשר לבחור להקשיב לאזעקה הפנימית. בכל רגע אפשר לבחור ליצור מרחב שנגן עליו, על ידי שלא ניגרר לחיקוי התנהלות או דעות חיצוניות, אלא נפתח ונגדל, נקשיב ונלמד את הראיה וההתנהלות שלנו.
ככל שנכיר את המרחב אישי שלנו כך הוא יגדל ויגן.
ככל שנזרים אליו מחשבות ורגשות מבפנים, הוא יתמלא ויממש את עצמו. כי זה כמו נהר, ככל שיזרמו אליו היובלים שלו המחוברים אליו – הוא יתמלא. אם הנהר מנותק מיובליו ונזקק לערוצי מים חיצוניים, הרי שגורלו נחרץ להתייבש.
ישנו מרחב אחד שמאוד חשוב להגן עליו – מרחב התודעה. זוהי האופציה שהוא יהיה מרחב מוגן.
* * *
עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספרים: "49 ימי מסע" והספר הירוק. להזמנת הספרים וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן בפייסבוק – מידה טובה – הקוד להרזיה בריאה, או באתר www.ednakadosh.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור