אמרתי תודה ונושעתי- חלק כ”ט: שמע את הדיסק אלף פעמים

אברך מהישיבה שלנו, נכנס לחנות חדשה שנפתחה ודבר עם בעל החנות. אמר לו: “תשמע, ברוך ה’, פתחת עסק חדש. תקשיב לי טוב. יש לי עצה טובה בשבילך שהעסק יצליח: בכל פעם שנכנס קונה לחנות, תגיד תודה רבה לה’. תעשה את זה, ותראה ברכה”.

בעל העסק הסתכל עליו ואמר לו: “תגיד לי, אתה בא ללמד אותי מה זה לומר תודה?! אני אספר לך מה זה לומר תודה!” והמוכר התחיל לספר לו איזה נסים הוא ראה על ידי אמירת תודה. הוא מספר שהוא היה שקוע בחובות גדולים מאד ונפל ליאוש. בהשגחה פרטית הגיע אליו הדיסק “תפסיק להתבכין”, והדיסק הזה נתן לו חמצן, נתן לו חיים חדשים. והוא מספר שהוא שמע את הדיסק אלפי פעמים ואמר לו “אני אומר אלפי’, ואני לא מגזים!” הוא אומר שהדיסק הזה לא הפסיק להתנגן אצלו כמעט עשרים וארבע שעות ביממה – כשהוא אוכל, כשהוא נוהג, כשהוא בבית, ואפלו כשהוא ישן! התחבר אליו כמו אינפוזיה. וכמובן, הוא גם קים מה ששמע, ולא הפסיק לומר תודה על כל החובות שיש לו. הודה והודה לה’ בלי סוף.

ובסוף סים ואמר: “את התוצאה אתה עכשו רואה בעצמך ברוך ה’, ראיתי נסים. כל החובות נעלמו כלא היו, ועוד היו לי רוחים גדולים ועצומים, ועם הרוחים האלה עכשו אני פותח את העסק הזה. כל החנות הזאת נולדה מהתודה וההודאה, אז אתה בא לחזק אותי לומר תודה?!” האברך הזה בא לחוק ויצא מחזק.

בעל החנות ספר שאנשים כבר היו אומרים לו: ‘די! תחליף כבר דיסק!’, והוא היה עונה: ‘אל תדברו! הדיסק הזה לא יצא מפה! רק אותו אני אשמע!”, והוא שר לה’ שירים כמו שנאמר בדיסק, וכל היום אמר תודות

לה’!

וזה אחד מהדברים התמוהים ביותר – ההסתרה העמקה שיש אצל יראי ה’ על כל נושא התפלה האישית וההודיה. שהרי ההודיה לה’ היא התכלית של בריאת האדם, וכל התוררה שלומד לשמר ולעשות, כל תכליתה להביא את האדם להודיה, כמובא בדברי רבנו בתורה ב’ בלקוטי מוהר”ן ח”ב, שעקר שעשוע עולם הבא הוא ההודיה, וכמובא בגמרא, שלעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים מלבד קרבן תודה, וכתוב עוד: “זבח תודה יכבדנני”, שפרושו, שעקר כבודו של הבורא הוא ההודיה שמודים ומשבחים ושרים לפניו, כמו שאומר דוד המלך נעים זמירות ישראל: “למען יזמרך כבוד ולא ידם ה’ אלקי לעולם אודך”. שתמיד יש להודות, ולא ידם. שהאדם צריך להודות לה’ לנצח, תמיד, ללא הפסקה.

והנה להביא ראיות תכלה היריעה. החל מהפסוקים המבהילים שבפרשת התוכחה בספר דברים, שם כתוב במפרש שכל הקללות הנוראיות הן רק “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב”, כלומר, אפלו שיעשה האדם את כל המצוות וישמר על קלה כחמורה, אם אינו עושה זאת בשמחה ובטוב לבב, התורה מתארת את ענשו בצורה מזעזעת ביותר – ועד לדברי הראשונים והאחרונים, וביניהם הרמב”ם שפוסק בהלכות לולב (ח, טו) שכל מי שמונע עצמו מעבודת השמחה והרקוד ראוי להפרע ממנו, ונקרא רשע ושוטה וכו’.

וכבר הזכרנו הרבה בספרנו בגן האמונה’, שעריו בתודה’ ועוד, שאין דבר המעורר דינים על האדם יותר מאשר שהוא אינו בשמחה ואינו מודה לה’. כי אותם דברים שאדם נכשל בהם: עברות; תאוות; יצר הרע וכו’, על כל אלה אפשר לדונו לכף זכות: יש לך יצר הרע ותאוות, אפשר עוד להבין שנכשלת. לכן זה לא מה שמעורר כל כך דינים על האדם. אבל כאשר האדם לא מרצה, ולא מודה על כל הטובות שה’ עושה לו, וכל שכן כשמתלונן ובוכה – אין דבר שיותר מעורר דינים מזה.