בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק כז- יום ליום יביע אומר

כאשר אדם אינו עושה חשבון נפש באפן קבוע בכל יום ויום, אלא לעתים רחוקות בלבד, דבר זה בעצמו מהוה מניעה גדולה לתקון העצמי שלו. כי כאשר הוא בא כך, פעם בפרק זמן ארך, והוא רואה לפתע פתאום את גודל חסרונותיו, אחרי שהתעלם מהם או לא הבחין בהם כל כך הרבה זמן, הוא נשבר ומתייאש מלתקנן. ואלו היה עושה בכל יום התבודדות, והיה לו בכל יום זמן לחשבון נפש, הוא לא היה מתיאש. כי הוא היה מודע היטב לכל חסרונותיו, והוא גם היה יודע: אני הרי עושה בכל יום שעה, ואני מטפל לאט לאט גם בכל אותם חסרונות גדולים.

נמצא, שרק על ידי התבודדות יומיומית, באפן קבוע, האדם יכול לתקן את עצמו. כי הוא גם נעשה מודע לחסרונותיו, וגם מטפל באותם חסרונות. וכך שמעתי מרבי ומורי הרב לוי יצחק בנדר זי”ע על מעלת ההתבודדות, שהיא מועילה לאדם – הן לגלות לו את החסרונות שלו, והן לתת לו את הבטחון שהוא יכול לתקנם! הן לגלות את החליים שהנפש חולה בהם, והן למצא את התרופות לאותם חוליים. אבל כאמור, זה רק בתנאי שהוא עושה שעה בכל יום ויום, שכך הוא יודע שהוא מטפל בחסרונותיו קמעה קמעה בכל יום. שהרי אם יעשה חשבון נפש רק בעתים בודדות בשנה, וכל שכן אם יעשה זאת רק פעם אחת בשנה או פעם בכמה שנים וכד’, כיצד יתקן את חסרונותיו העצומים בפעם אחת בודרת שעושה חשבון נפש? ומה הפלא שנופל ליאוש?

ועיין בפרק “לומדים להתבודד”, במה שכתבנו על המעשה מבן המלך והשפחה שהתחלפו, ששם ראינו כיצד ברגע שבן המלך ובן השפחה הניחו עצמם לשכב, והיה להם רגע של ישוב הדעת, מיך עלו על לבם העולות שעשו, והתחרטו עליהם. אך באמת שניהם קבלו מיד יאוש, כי לא ידעו כיצד יתקנו קלקולים גדולים כאלו. בן המלך האמתי חזר אל השתיה והשכרות, ובן השפחה חור להתעסק בעניני המלכות. וזה ממש כמו שבארנו, שמחמת שאותו חשבון נפש שהיה להם, היה דבר חד פעמי, ממילא נבהלו מגדל הפגמים שלהם, ולא ידעו לתת עצות לנפשם כיצד לתקנם. אבל אלו היה להם חשבון נפש יומיומי, היו בודאי מוצאים את תעצומת הנפש להתמודד עם הכל ולהתפלל ולהתודות וכו’, עד שהיו זוכים לתקן הכל.

לכן לא ועשה האדם תשובה רק פעם בכמה זמן, אלא בכל יום ויום יעשה תשובה, ונמצא כל ימיו בתשובה.

וזה מסביר את הטעות של אלו שנסו לעשות התבודדות, ומיד נפלו מזה. כי טענו שההתבודדות גורמת להם למרה שחרה. ואין זה אלא משום שהם לא לקחו את ההתבוודדות באמונה פשוטה: לקים את צווי ה’ בתמימות ובפשיטות בכל יום חק ולא יעבר. אלא רצו קדם כל “לבדק את הענין”, ולכן עשו רק התבודדות אחת או שתים או שלש אחת לכמה ומן, וממילא הם נבהלו מעצמת החשיפה לפגמיהם, בלי שהיו להם הכלים לתקן את מה שראו. כי התפלה והשיחה הפשוטה שהאדם משוחח עם ה’ יום יום, על ידה האדם יכול לתקן הכל! לכן, לבנות ולקבל את הכלים לתשובה, זה אפשרי רק כאשר עושים חשבון נפש כל יום ויום, כפי שבארנו.

אלו היו לוקחים את הענין בתמימות, ופשוט מציתים לצדיקים ועושים שעה בכל יום, הם לא היו מקבלים את אותה חלישות הדעת, אלא אדרבה, היו מקבלים חזוק גדול מאד לנפש. כי אין דבר שמחזק את הנפש יותר מאשר כאשר האדם רואה שיש לו חשבון יומיומי והוא מטפל בחסרונותיו ומתקן את מעשיו.