אמרתי תודה ונושעתי- חלק ל”א: יצא מחובות של מיליונים

בא אלי איזה יהודי וספר לי שהוא חיב ארבעה מיליון ש”ח! אמרתי לו: זה לא חובות של חמשים שקל, אתה צריך לעשות משהו חזק. תעשה שלושים יום, שש שעות בכל יום. וכך עשה. עם העבודה של ההודאה כמו שהסברנו, הוא זכה להבין את הנקדה, שהחוב זה השלמות שלו, שה’ רק רוצה לקרב אותו, וגם אחרי שלושים הימים הוא המשיך עוד, ותוך פחות משנה בערך לא היה לו פרוטה חוב! זה הכח של התודה וההודאה והתשובה.

זה נסים שמעל הנסים מעל הנסים מעל הנסים, אי אפשר להבין את זה, כמו שראיתי על עצמי שהייתי בעל חוב וגם אני זכיתי לעשות את העצה הזאת – בכל יום הייתי רוקד בשדה, ומודה בשמחה: “תודה רבה לך ה’ יתברך שאני בחובות. תודה לך שאני בעל חוב”. וכך הייתי מודה לה’, כי ראיתי שהחובות מקרבים אותי לה’ יתברך! מי שהיה שומע ורואה אותי רוקה, היה אומר: “מסכן זה, השתגע לגמרי… על מה הוא אומר תודה?” והיום אני אומר: “אני אסיר תודה לך ה’, על כך שהיו לי חובות גדולים שלא היתה שום אפשרות בדרך הטבע להחזיר אותם ונותרה לי רק בררה אחת והיא: לעשות תשובה”. וזכיתי לעשות שעה התבודדות בכל יום. וראיתי שהחובות גרמו לי לחזר בתשובה. ושמחתי מאד והודיתי לה’ על זה שעשה אותי בעל חוב. בזכות החובות התקרבתי והתחזקתי באמונה, וכתבתי ספר. אני אסיר תודה לה’ על החובות.

כל אחד שיש לו חסרונות וקשיים ובעיות והוא מאמין שהכל לטובה, ויום יום עושה שעה אחת התבודדות, חצי שעה הוא מודה לה’ וחצי שעה נוספת הוא עושה תשובה – הוא יזכה להתקרב לה’ ולקבל אמונה שלמה, הוא יראה שהכל היה שוה, וכל ימי חייו יהיה אסיר תודה לה’ על כך שנתן לו יסורים שעל ידם זכה לכל הטוב שבעולם, בבחינת “אודך ה’ כי אנפת בי” (ישעיה יב, א), וכפי שדרש רבי יוסף על הפסוק הזה במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהלכו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם, התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חברו בים, התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר (שם): “ישב אפך ותנחמני”.