קואצ’ינג מפרשת בלק – מצוות עשר זכירות

“מַה שֶיָעֲצוּ בָלָק וּבִלְעָם לַעֲשׂוֹת לַאֲבוֹתֵינוּ לְמַעַן דַעַת צִדְקוֹת ה'” (פרשת בלק)

מצוות עשר זכירות 

התורה מצווה אותנו לזכור עשרה מקרים שאירעו לאבותינו בעבר, אלו הם אירועים מכוננים בעלי משמעות והשפעה רבה על עם ישראל. בכל רגע שאדם זוכר את עשרת הזכירות, הוא מקיים בכך מצוות עשה דאורייתא. 

זכירת הצלת ה’ יתברך אותנו מבלק ובלעם, שקמו עלינו להורגנו, ככתוב בספר מיכה ו,ה: “עמי, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השיטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה’ “. 

הפסוק במיכה על מעשה בלעם הגמ’ דורשת אותו שהקב”ה התנהג עם בני ישראל בימי בלעם לפנים משורת הדין, ואם כל יום הקב”ה כועס חלקיק של זמן, באותם הימים הקב”ה לא כעס כלל כדי שלא תהא לקללת בלעם מקום לחול, ובכך ישראל ניצלו מעצת אותו רשע. זהו הצדקה שעשה הקב”ה עם ישראל לפנים משורת הדין כדי להודיע לכל העמים את מעלת עם ישראל ואהבתו האינסופית אליהם. 

מדוע הזכירה הזו כל כך חשובה? 

בלעם הרשע ובלק המנוול רצו להשמיד את עם ישראל. כוונתם היתה זדונית ביותר ורעה מעללים. הם רצו להרחיק אותנו ח”ו מה’ יתברך. ה’ יתברך שמר עלינו מכל משמר, כפי שאנחנו רואים עין בעין גם במלחמה האחרונה נגד איראן ובכלל, ה’ שומר מגן ומציל אותנו מפני אויבינו ומבקשי רעתנו, אסור לנו להמשיך לסדר היום וחלילה להתעלם מהמציאות בה ה’ נמצא איתנו. 

כמו אז כך גם היום, האויבים הם אותם אויבים ולא משנה איך קוראים להם, אם הם מהעבר כמו בלק ובלעם, המן הרשע, פרעה ואנטיוכוס או מימנו איראן, חמאס, חיזבאללה ועוד שאר שונאי ישראל. רואים ומרגישים איך ה’ אוהב אותנו ושומר עלינו. 

תפקחו את העינים, הלב והנשמה ואל תסכימו לקבל את הדברים כמובן מאליהם ו/או כברורים, כי הם לא. האמינו בהשגחה הפרטית.

בלעם היה נביא שקר של הגויים ורצה להכשיל את עם ישראל, הוא ידע 

את אלפית השנייה בה ה’ כביכול כועס ורצה לכוון באותם רגעים “לכלם” חלילה וה’ בלבל את דעתו ושיבש את מזימתו הזדונית, ולא רק זו אלא שהקללה הפכה לברכה. ללמדנו ששום דבר לא קורה אלא ברצון ה’, לכן תמיד לשים את מבטחנו אך ורק בה’ יתברך. 

ההבדל בין משה רבנו הקדוש לבלעם הרשע

כוונת הלב, עצמיות ופנימיות המנהיג. אומר הרב פינטו שהמגמה והכוונה של כל אחד מהם הייתה שונה בתכלית. משה רבינו ועם ישראל ידעו שה’ יתברך הוא רק טוב וגם אם ישנה שניה בה ה’ כועס עדיין ה’ הוא רק טוב ומטיב, לעומת זאת בלעם הרשע כשמו כן הוא, ידע שה’ טוב אבל האמין שיש בו גם רע והרע הזה בא לידי ביטוי בשבריר רגע בוא הוא כועס, וכך בלעם הרשע בכך כיוון להחריב את העולם ולקלל באותו שבריר שנייה ושיפעל חס וחלילה לרעת עם ישראל. בלעם האמין שה’ יתברך הוא חס וחלילה יש בו גם רע, לעומת זאת משה ועם ישראל האמינו וידעו שה’ הוא רק טוב ויש בו רק טוב ורחמים וגם מידת הדין היא לטובה ואין בה שום רע.

כיום

“ומה היום?!” נשאל את עצמנו, מה שונה אז מהיום? תכלס same same.. עולם כמנהגו נוהג. שאלו את עצמכם עם ישראל היקר, מה אתם באמת רוצים להיות כמו משה רבנו או חלילה בלעם הרשע? האם אתם רוצים להאמין בה’ בשלמות, קרי שה’ הוא רק טוב ורחמן או שה’ הוא טוב אבל יש בו גם רע? אם אתם חושבים כמו בלעם זה אומר שאתם חיים בטעות! טעות המחויבת תיקון מידיי! כי ה’ יתברך הוא רק טוב ומטיב ותמיד יהיה לי רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב! ה’ אוהב אותנו עם ישראל ועצם הידיעה הזו היא המשפיעה שפעים בלי סוף. חזקו ואמצו באמת הזו!