סמכות הורית- פרק ז’

כך עלינו לדעת, שלכל אדם יש כוח סבל מוגבל ואסור לנו ללחוץ אותו יותר מיכולתו ואפילו לדברים חיוביים. על אחת כמה וכמה בילד קטן, שהוא מוגבל ביכולת הנפשית והגופנית שלו גם יחד.

3 דק' קריאה

הרב יצחק אבוחצירא

פורסם בתאריך 09.07.25

בשבועות האחרונים הסברנו, שקיימים סוגים שונים של “אי-ציות  “.

מטרתנו, להכיר ולזהות את חוסר הציות של הילד, על מנת להבין את המניעים שלו, ומתוך כך נוכל גם בע”ה למצוא דרכים להתמודד איתם.

דיברנו על סוג של אי-ציות שהוא: “אי- ציות מתוך התנגשות של רצונות”.

נסכם את ה”אי ציות” הראשון, ונמשיך לאי ציות השני, “אי ציות מתוך חוסר יכולת לציית       “.

כפתור ה-“הפעל

הזכרנו, שגם לילד שלנו יש רצונות בדיוק כפי שיש לנו המבוגרים וזה טבעי לגמרי.

כהורים, יש לנו רצון בלב, שהילד שלנו יהיה “ילד ממוחשב”, שכאשר אנחנו מבקשים ממנו לבצע מטלה, כאילו לחצנו על כפתור ה-“הפעל” והוא מיד מבצע.

אכן יש ילדים כאלו, שנולדו עם כפתור ה-“הפעל” אבל הם נדירים, כי רוב רובם של הילדים אינם כאלו, ולכן חבל לנו להשלות את עצמנו שהילדים שלנו הם על תקן של “מבצעי תפקידים” כאן עכשיו ומיד, וכאילו הם עומדים בהיכון לשמוע את הפקודה ולבצעה בצייתנות.

שבירת הרצונות

עלינו להפנים, כי גם לילד שלנו יש רצונות, יש לו עצלות ואפילו אגלה לכם בסוד, שיש לו יצר הרע שמשכנע אותו לעבור על רצוננו ולהיות לא ממושמע.

באותו הזמן שהילד שומע את הבקשה שלנו, עובר אצלו תהליך של קבלת הפקודה, עיבוד הנתונים וברוב הפעמים גם קושי גדול לבצע אותה.

כאשר התובנות הללו יהיו ברורות לנו, ש”הנורמאלי של הילד זה להיות לעיתים קרובות לא צייתן” נוכל לפעול עם הילד חסר המשמעת בדרכים חינוכיות ולא ח”ו “בפעולות תגמול” על חוסר ציות שאמור להגיע בקלות, כי הציות של הילד אכן מגיע בשבירת רצונותיו.

קשוט עצמך תחילה

תענו לי אתם הורים יקרים: “את/אתה באמצע שיחת טלפון חשובה, באמצע האיפור לחתונה, מתחת למכונת הכביסה באמצע התיקון, או מאה התעסקויות חשובות אחרות, ובן הזוג שלכם קורא לכם להוריד את פח האשפה, מה תהיה התגובה שלכם?!…

מי שענה שהוא יעזוב מיד הכול וילך להוריד את הפח, הוא -או שקרן או מדומיין.

מבין ההורים המנומסים, התגובה תהיה- רגע, עוד מעט, אחרי שאסיים את ה,… ועוד הרבה תירוצים מתירוצים שונים.

אצל הפחות מנומסים התגובה תהיה- מה את/אתה לא רואה שאני באמצע שיחה, שאני מתקן את, שאני מתאפרת או…

עכשיו נחשוב! אם אנחנו לא מבצעים את המשימה מיד, כי אנחנו עסוקים, איך אנחנו יכולים לדרוש זאת מהילד        ???

מה, שיחת טלפון יותר חשובה ממשחק בפליימוביל או מרכיבה על אופניים???

תהליך לביצוע

חכמינו הקדושים למדו אותנו: “סוף מעשה במחשבה תחילה” עלינו לחשוב טוב טוב לפני כל “פקודה” מה הסיכויים שלילד יהיה קל לבצע אותה, ואחר כך לדרוש מהילד.

רגע, רגע, עוד לא סיימתי, זו לא כל ההוראה. אני בהחלט לא אומר שאסור לנו לדרוש מהילד לבצע את רצוננו  .

אדרבה זה אומר- שכאשר הילד שלנו אינו צייתן ואינו עושה את רצוננו, ואנו רוצים לשנות את התנהגותו, לא תמיד הוא האובייקט הראשון לחינוך .

עלינו להבין שיש כאן תהליך לביצוע.

במקרה זה של “חינוך בשלב מאוחר” עלינו לחנך את עצמנו, לדרוש מה שהילד יכול לעשות בשלב זה. ולחנך את הילד בדרכי נועם ועל ידי עידוד מתמיד לעשות את רצוננו גם כשזה כרגע, מתנגש ברצונותיו.

נזכיר שוב, שאנחנו לא מדברים על “מילוי משימות” שמוגדרות מראש וקבענו אותם כחוק בבית, שהם נושא אחר לגמרי .

אלא אנחנו מדברים על דרישה לציות.

אי ציות מתוך חוסר יכולת לציית

אנו ממשיכים לסוג השני של אי ציות. נשתף ונבין את הסיבות, בנוגע לחוסר ציות של הילד: “מתוך חוסר יכולת לציית”.

ילדכם עלול לא לציית לכם, אם תדרשו ממנו משהו שאינו יכול לעמוד בו, בגלל גילו, טבעו, יכולתו, או מסיבות אחרות .

לדוגמא: כאשר אנחנו עולים במעלית, אנחנו רואים שלט ברור שכתוב בו: “משקל הנוסעים המקסימלי הוא עד 400 קילוגרם. אין לעבור את המשקל המצוין”.

מהי הסיבה      ?!

התשובה פשוטה: אם נעמיס על המעלית יותר מיכולתה, היא לא תעלה, אלא אדרבה, עלולה היא להתקלקל    .

כך עלינו לדעת, שלכל אדם יש כוח סבל מוגבל ואסור לנו ללחוץ אותו יותר מיכולתו ואפילו לדברים חיוביים. על אחת כמה וכמה בילד קטן, שהוא מוגבל ביכולת הנפשית והגופנית שלו גם יחד.

בנוסף, קושי בביטוי הקושי

נוסף לכך, הילד אינו יודע לבטא את הקושי בציות, או את הבעיה שהוא נמצא בה, שגורמת לו לסרב.

דהיינו, אדם מבוגר יכול להבחין במקור הבעיה, שהיא אי-יכולת לעמוד באתגר/ סטנדרט שהוצב בפניו משום שהוא מעל לכוחו/יכולתו וממילא הוא ידע להביע זאת.

לעומת זאת, הילד לא יוכל להבחין שהוא מוגבל ביחס לדרישה, וכיון שאינו יודע לבטא זאת, הוא יגיב בצורה בלתי מזהה את בעייתו ויותר גרוע – כאשר הוא עצמו אינו מודע שזה נובע מחוסר יכולת, הוא מפתח רגשי נחיתות כמו: נכשלתי, לא הולך לי, אף פעם אני לא מצליח, ההורים שלי לא מרוצים ממני ועוד.

לנו כמבוגרים, קצת קשה להבין את בעיית התקשורת הזו של הילד: מה הבעיה?! קשה לך עם הדרישות שלנו, תספר, תגיד, אבל הילד אינו יכול, מאחר ויכולות הזיהוי והתקשור שלו הם עדיין לא מפותחות.

יש לי דוגמה מצויינת לכך, אבל תקראו אותה בע”ה בשבוע הבא.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה