תאמין- אפשר לתקן

הצעד הראשון

אין זוג שלא חווה קשיים ומריבות. לעתים המשברים מגיעים לנקודת רתיחה עד לסף פירוק הבית. בנקודה הזאת יש לבני הזוג שתי אפשרויות: או לנסות להשקיע ולעבוד ולשקם, או להרים ידיים ולפרק את החבילה חלילה.

האם ישנו מדד לנבא את ההצלחה של הזוג לחזור ולחיות בשלום?

התשובה היא שיש דבר כזה, וממילא נשאלת השאלה מהו הדבר הזה? או במילים אחרות: מה הדבר הראשון שצריכים לבדוק, ובמידת הצורך לעורר ולהדגיש ולבנות, לפני שניגשים לכל תהליך שהוא של שיקום ופיוס?

חז”ל מספרים לנו במסכת אבות דרבי נתן כיצד היה אהרן הכהן מגשר ומחבר בני שני אנשים שנתגלעה ביניהם מריבה:

“הלך וישב לו אצל אחד מהם, ואמר לו: ‘בני! ראה חברך מהו אומר. מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי. בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו’ ויושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן, ויושב לו אצל האחר, ואומר לו: ‘בני! ראה חברך מהו אומר. מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר: אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו’! ויושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה – גפפו ונשקו זה לזה”.

מעומק המעשה של אהרן הכהן אנו למדים, שכל עוד הצדדים לא מאמינים ברצון הטוב ובאכפתיות של הצד השני – אי אפשר לעשות שלום ביניהם. כל אחד חושב בלבו ‘הוא שונא אותי’, ‘לא אכפת לו ממה שקרה’, ‘כיף לו שאני סובל’ ועוד מחשבות מעין אלה. והמחשבות האלה לא מאפשרות שום תהליך של קירוב ופיוס.

ולכן הצעד הראשון בכל פיוס ובכל תהליך שלום בית הוא לגרום לצדדים להאמין שהצד השני הוא לא רע, אלא הוא עדיין אוהב ואכפת לו והוא רוצה שיהיה טוב לשניכם.

במצבים שבהם אחד הצדדים מאבד באופן מוחלט את האמונה שהצד השני אוהב אותו – לרוב הוא יהיה מיואש מראש ובכלל לא ירצה לעבור שום תהליך; וגם אם ינסו לעבור תהליך, רוב הסיכויים שהתהליך ייכשל.

שלום בית עם ה’

הדברים האלה ברורים ופשוטים וכל אחד יכול להבין אותם בקלות. אבל החידוש הגדול שצריכים לדעת הוא, שזה בדיוק אותו דבר בקשר שלנו עם הבורא! בדיוק אותו דבר!

כל החטאים והעוונות והפשעים הם “מריבות”, “פיצוצים בזוגיות”. וכל תהליך התשובה הוא עשיית “שלום בית” כביכול בין האדם לבוראו, ובין עם ישראל לה’ יתברך. ולכן המזבח שמכפר עוונות אומרים עליו חז”ל שהוא מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ואכן חז”ל קושרים את הדברים יחד ואומרים: “צא ולמד ממשה ואהרן שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, בין אדם לחברו, בין איש לאשתו”.

אם כן, כמו שבשביל לחבר בין אדם לחבירו צריכים לשכנע את הצדדים שהצד השני אוהב אותך ומצטער מאוד מהקרע ורוצה מאוד בפיוס – בדיוק כך בשביל לחזור בתשובה אנחנו צריכים להקשיב לצדיקים שמסבירים לנו כמה ה’ אוהב אותנו ורוצה ומצפה לתשובה שלנו כאב שמצפה לבנו.

יוצאת מכאן עצה מדהימה ובסיסית לכל מי שרוצה לשקם את הקשר שלו עם הבורא ולחזור בתשובה באמת:

בשביל לחזור בתשובה באמת, ולתקן את כל מה שקלקלת, ולפתוח דף חדש באמת, ולזכות לקשר עמוק ואמתי עם הבורא לאורך ימים ושנים, קשר שהוא שיא האושר ותכלית השלימות של האדם – בשביל זה הצעד הראשון הוא להאמין שה’ אוהב אותך! בלי זה אין על מה לדבר!

זו האמונה העיקרית שחסרה לכולנו. וזו הסיבה העמוקה שבגללה בעלי תשובה נופלים מתהליך התשובה שלהם, או שיש כאלה שמתייאשים לגמרי מלחזור בתשובה. כי כל התשובה, התיקון, הקשר עם הבורא – הכול בנוי על האמונה וההרגשה והידיעה המוחלטת שה’ יתברך אוהב אותך בכל מצב!

הגרוע מכול

ולכן זה גם הפוך ל”ע. חוסר האמונה שה’ אוהב אותי ורוצה בי ושמח בי – זה העוון החמור ביותר. ועל פי מה שביארנו, זה מאוד מובן למה: כי ההרגשה המוטעית שה’ לא אוהב אותי ולא רוצה בתשובתי – זה מה שהכי מנתק את האדם מה’, זה סותם את הגולל על כל תהליך של תשובה, של ריפוי, ושל תיקון; כי אם ה’ לא אוהב אותי – המסקנה היא ייאוש מוחלט.

ונמצא שהייאוש עצמו הוא תוצאה של כפירה בעיקר האמונה שה’ אוהב אותי ושאני חשוב ויקר ורצוי בעיניו יתברך. ובגלל הייאוש הזה אי אפשר להתקדם לשום מקום. והכול חסום.

ולכן מובן מה שאומר רבי נתן בתפילות שלו: “ואם אומר, חס ושלום, אבדה תקוותי ותוחלתי מה’, זו קשה מן הראשונות“. ובלשון עוד יותר חריפה אומר רבי נתן לנפשו: “ואל תאמרי נואש חס ושלום, לאמר כי עוונותייך איתך, ובהם אתה נמוק חס ושלום ואי אפשר לך עוד לשוב מכסילותך ושטיותייך, כי עוונותייך עברו ראשך, עד אשר חס ושלום אבד נצחך ותוחלתך. אהה אהה, חוס וחמול עלייך ועל מעט ימייך החרוצים שיש לך עוד להתמהמה מעט בזה העולם העובר כהרף עין, ואל תאמרי כדברים האלה חלילה, כי זו קשה מן הראשונה. כי מחשבות ורעיונים ובלבולים כאלה, קשים ומזיקים, ומכעיסים את בוראך יותר מכל החטאים והעוונות והפשעים שעשית מעודך עד היום הזה”.

שורש הַבִּלְעָמִיּוּת

בלעם הרשע היה סמל של רוע. הוא אמנם נביא, הוא משיג השגות, “יודע דעת עליון”, ה’ מדבר איתו; ובכל זאת הוא אדם מושחת לחלוטין, אחד המלוכלכים בעולם בענייני קדושה, חוטא ומחטיא, מלא תאוות ממון, עין רעה ונפש רחבה שתאוותו אינה יודעת שבעה, והדובדבן שבקצפת: הוא שונא אמתי לעם ישראל שכל רצונו לחסל ולכלות את עם ישראל.

מה השורש של כל הרוע הזה?

רש”י הקדוש מסרטט במילים ספורות את השורש העמוק של כל הרוע הזה. כאשר מגיעים שליחי בלק אל בלעם, ה’ יתברך מתגלה אל בלעם ושואל אותו: “מי האנשים האלה עימך?” ובלעם עונה לו: “בלק בן ציפור מלך מואב שלח אלי”. מסביר רש”י: “אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים”.

כלומר, השורש העמוק של כל הרשע של בלעם הוא התפיסה העקומה של בלעם שהוא אינו חשוב בעיני ה’! אם אני לא חשוב בעיני ה’, אין לי שום סיכוי ואין לי מה להתאמץ ומה לנסות להתקרב או לתקן את מעשי.

לחשוב שאתה לא חשוב בעיני ה’ – זה הניתוק הכי חמור מה’. זו לא ענווה, זו כפירה!

ואם זה נשמע לכם קיצוני מידי, אפתיע אתכם ואומר שאלה לא המילים שלי, אלא המילים של סנגורן של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעל ה”קדושת לוי”: “אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח במעשיו – הגם שיהיה סובר שהוא עניו ושפל ברך – אם מתייאש את עצמו ואומר שאין להקדוש ברוך הוא נחת רוח בתחתונים – אין זה נקרא עניו ושפל ברך, אדרבה הוא נוטה קצת למינות (כפירה)”.

לכן כל אחד ואחת מהקוראים היקרים, זה הצעד הראשון שלכם: תאמינו באמונה שלימה ותדעו בידיעה ברורה וחזקה שה’ יתברך אוהב אתכם בלי שום תנאי, גם אם עברתם על כל החטאים שבעולם – ה’ אומר לכם “אני תמיד אוהב אתכם, וממתין לכם, ומצפה לקשר איתכם; רק דבר אחד אני מבקש מכם, תזכרו שאני אוהב אתכם תמיד ורוצה לעשות לכם רק טוב ועוד יותר טוב. כל עוד אתם מאמינים בזה, אתם תמיד קשורים אלי, ותמיד מחוברים אלי”.