סמכות הורית- פרק ח’

אנו נמצאים בסוג השני של אי ציות. והוא: “אי ציות מתוך חוסר יכולת לציית  “.

ילדכם עלול לא לציית לכם, אם תדרשו ממנו משהו שאינו יכול לעמוד בו, בגלל גילו, טבעו, יכולתו וכדו’ בנוסף, בגלל קשיי תקשורת, יהיה לילד קשה לבטא או לשתף את הבעיה שלו, שגורמת לו לסרב לכם. ולכן, כאשר הוא אינו מודע לכך שהסירוב שלו נובע מחוסר יכולת, הוא מפתח רגשי נחיתות כמו: נכשלתי, לא הולך לי, אף פעם אני לא מצליח, ההורים שלי לא מרוצים ממני ועוד.

כמבוגרים, קצת קשה לנו להבין את בעיית התקשורת הזו של הילד: מה הבעיה?! קשה לך עם הדרישות שלנו, תספר, תגיד לנו… אבל הילד מתקשה, מאחר ויכולות זיהוי-בעיה והתקשורת שלו, עדיין לא מספיק מפותחות. אבל לא רק ילדים, אלא לעיתים גם אנו המבוגרים, והדוגמה הבאה, תסבר את אוזננו.

הכול בגלל משחת שיניים

לרב מפורסם, הגיעו זוג שעמדו ח”ו בפני גירושין. הבעל טען: “אני כבר לא יכול להסתדר עם אשתי, משהו בהתנהגות שלה מפריע לי. היא כל הזמן עושה לי דווקא. אני לפעמים יכול ממש להתפוצץ מרוב תסכול “.

אך האישה, לא כל כך הבינה מה לא בסדר בהתנהגותה. לאחר בירור מקיף של הרב הוא עלה על כך שהבעיה העומדת כרגע על הפרק, נעוצה ב-“משחת השיניים”.

מידי בוקר, כאשר האישה מצחצחת שינים, היא לוחצת על השפופרת ומועכת אותה. בנוסף, בדרך כלל שוכחת ומשאירה את הפקק פתוח. לבעלה הפדנט שהתעורר אחריה והיה רואה את “הנזקים” שהשאירה אשתו באמבטיה, זה היה צובט בלב: “למה היא עושה לי דווקא, אי אפשר להוציא את המשחה יותר בנחת? למה היא חייבת למעוך?! איפה נפלתי, עם איזה אישה התחתנתי” היה אומר לעצמו.

במשך הזמן מצא מיודעינו פגמים נוספים באשתו ומיום ליום גבר תסכולו וכעסו עד שלאחר חמש שנות נשואים החליט שאולי זו אינה “נסיכת החלומות” שלו ובא להיוועץ ברב אולי… מצחיק אתכם?! תענו לרגע בכנות, כמה פעמים התנהגות מסוימת אצל בן הזוג הפריעה לכם )בלשון המעטה( נפגעתם, אכלתם את הלב, התווכחתם, צעקתם ואפילו לפעמים…

תגידו לי, מה יותר קל מלשבת ולשוחח על הבעיה. אולי הצד השני בכלל לא הרגיש, נשמע מעניין לא??? מה יותר פשוט מלצאת לאיזה מקום שקט )כמו לובי של מלון או טיול רגלי( ולדבר בנחת ובצורה מכבדת על מה שמפריע. במקרה של הזוג עם המשחה, היה צריך הבעל הפדנט להזמין את אשתו לכוס קפה. “אשתי היקרה” הוא צריך להגיד לה, אולי אני ישמע מצחיק, אבל אני רוצה לשוחח איתך על “משחת השיניים”….

נחשוב מה עובר על הילד

האמת שאם נבדוק את עצמנו, נשים לב, שאנחנו מתנהגים אפילו גרוע יותר מהגבר הראשון בסיפור, שלפחות בא לרב להתייעץ מה עושים. בינינו- כמה מאיתנו שומרים בלב או רבים על כל שטות? אם זה המצב אצלנו המבוגרים, נוכל קצת להבין מה עובר על הילד שלא מודע ויודע לנתח את מצבו, שלעיתים המשימה שהטלנו עליו היא מעל לכוחותיו.

כך או כך, אנחנו חשופים לניגוד בינינו לילד, שלא תמיד דואג שנדע את הסיבה לסירובו וכמובן שמכאן הדרך קצרה מאוד להגיע לחוסר משמעת של הילד שהרי מה יעשה הבן ולא יחטא?!

דוגמא נוספת:

בוודאי תסכימו איתי, שזו מעלה חשובה להתפלל מתוך הסידור. ולכן, האם אנחנו נבקש מהילד שיסתכל בסידור במשך כל התפילה ולא יגרע את עינו מהסידור לרגע ואם יגרע את עינו, הוא יקבל עונש. מה דעתכם    ?

זה הרי פשוט, שילד קטן אינו מסוגל לעשות זאת )הלוואי שאנחנו המבוגרים נצליח( אבל האב רוצה ילד צדיק ולכן הוא לוחץ ודורש, והבן אינו מצליח להתמיד ולהסתכל בסידור. וחוזר חלילה – האב לוחץ ומעניש וכו’. הרי ברור כשמש שזו טעות. כי זה מעל כוחו של ילד וזה עלול ליצור התמרמרות וכמובן חוסר משמעת. והכי חמור עלולה להימאס לבן ה”מלכודת” שהוא נתון בה ושאינו יכול לזוז ממנה. ופלא שכשהילד גודל הוא מנסה לברוח מבית הכנסת- הרי האב חינכו לזה..

חינוך מתוך יישוב הדעת

במקום זה, בגלל שבאמת חשוב להתפלל מתוך הסידור- עלינו לדרוש מהילד זמן קצר שהוא בודאי יכול לעמוד בו, וכשהוא מצליח אפילו קצת, לחזק ולעודד אותו. או לחילופין במקום לאיים )שזה לא חינוכי בעליל( נוכל לבקש ולהסביר את חשיבות התפילה מתוך הסידור, ומידי פעם, כאשר אנחנו רואים שמבטו של הילד משוטט מחוץ לסידור אחרי שכבר התעלמנו מספר קטעי-תפילה, אפשר להגיש אליו בחביבות את הסידור ולציין באצבע היכן נמצא השליח ציבור )כמובן הכל בהתאם לגיל ורמת הילד(.

דוגמה נוספת: אנחנו מבקשים מהילד לקום מוקדם מאוד בבוקר, בעוד שהוא לא ישן מספיק שעות. יש הורים צדיקים שרוצים שהבן יתרגל למדרגות גבוהות בקדושה וטהרה כמו “מיעוט שינה” פעמים ואנו קוראים בספרים על הנהגות הצדיקים ורצוננו נמשך שגם בנינו יתחילו את חייהם בדרך טובה. עלינו לדעת, שאם אנחנו לא בטוחים שזה ביכולתו הגופנית, זה עוול לעשות זאת לילד, ואנו גובלים באיסור “לפני עור לא תיתן מכשול” אמנם ישנם ילדים שפעולות אלו יהיו טובות להם, אבל לא לכולם, ולא באותה העוצמה. כשהילד לא יכול, ואנחנו לוחצים עליו- זה עלול “להתפוצץ” והסוף של ילדים אלו ידוע .

על כן “כל ערום יעשה בדעת” כדי לחנך את ילדיו למה שהם באמת מסוגלים לעשות. ולעשות זאת בדרכי נועם והרבה אכפתיות, סבלנות, חום, אהבה וכמובן הרבה הרבה תפילות.

הרב שלום ארוש במסר מיוחד: רק תפילה!!!