תהפוך המר למתוק

היועץ של מלך היה תמיד נוהג לחזק את המלך ולומר לו: “מלכי היקר, זכור תמיד שהכול לטובה. הכול יתהפך לטובה”.

פעם אחת התלווה היועץ למלך בדרכו למסע ציד ביערות. במהלך הציד נחבל המלך בידו ודם רב ניגר ממנו.

פנה המלך ליועץ ושאל: “האם גם זה לטובה?” היועץ היה נאמן לעמדתו ואמר שאכן גם זה לטובה.

המלך ראה בזה חוצפה גדולה וזלזול במלך; וכעונש, ציווה עליו לחפור לעצמו בור ולהכניס בו את גופו כשרק ראשו מחוץ לבור.

המשיך המלך בדרכו, כשלפתע הקיפו אותו אוכלי אדם וציוו עליו לעצור. המלך עצר בפחד והקאניבלים התחילו לסקור את ה”ארוחה” הדשנה שנפלה לידם. כאשר ראו את הפצע שותת הדם, הם התייעצו ביניהם והחליטו לוותר על התענוג מסיבות בריאותיות, כי כאשר יש פצע פתוח ישנו חשש גדול לזיהום.

ראה המלך שדברי היועץ היו נכונים, שגם הפצע היה לטובה גדולה, וחזר אל המקום שבו השאירו את היועץ קבור באדמה, הוציא אותו מהאדמה, סיפר לו מה שקרה, וביקש את סליחתו.

ענה לו היועץ ואמר: גם מה שהכנסת אותי לבור היה לטובתי, כי אם הייתי ממשיך איתך בדרך, היו אוכלים אותי אותם קאניבלים שהרי אני עצמי לא נחבלתי…

דוד המלך אומר בתהלים: “בצר הרחבת לי”. גם בתוך הצרה וגם בתוך הקושי אני רואה את הישועה ואת ההרחבה של ה’. שום דבר לא מגיע בחינם, הכול באמת לטובה. אם ה’ עשה לי ככה, זה בוודאי לטובה, יש בזה בוודאי ישועה גדולה. ועיקר הישועה היא קרבת אלוקים שזוכים לה על ידי הצרה, התשובה והתפילה והאמונה והקשר עם ה’.

גם עכשיו בימי בין המצרים, שהם בבחינת בצר הרחבת לי, אנחנו יודעים שכל הגלות היא דווקא שמירה והגנה לעם ישראל – שכילה חמתו על עצים ואבנים. אבל גם ברוחניות, ברור שרק מתוך הגלות עם ישראל יכולים לתקן ולחזור בתשובה שלימה עד שנהיה ראויים לגאולה ולבניין בית המקד מתוך תשובה שלימה גם בכלליות וגם בפרטיות, ולכן ידוע שימי בין המצרים עם כל הצער וההסתרה – הם ימים גדולים להשיג קרבת ה’ בבחינת: “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”

שבת שלום.