או אמונה או שנאה
למרות שאנחנו בוכים ומתאבלים כבר 1955 שנה, אסור לנו להתרגל למצב הזה של הגלות והחורבן; שהרי חז"ל מדגישים לנו, שחורבן בית המקדש הוא לא היסטוריה, אלא הוא אירוע המתחדש בכל דור ודור כי "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו החריבו".
שעון מעורר
כולי תקווה גדולה שאת השורות הבאות אתם קוראים בעיצומה של השמחה הגדולה על ביאת המשיח, בניין בית המקדש, והגאולה השלימה. אבל אם חלילה וחלילה ניאלץ לצום ולשבת על הארץ ולומר קינות גם השנה – אנחנו נדרשים לחשבון נפש נוקב מאוד: על מה עשה ה’ ככה. וכמו שקוראים בהפטרה לתשעה באב: “על מה אנחנו יושבים…”
למרות שאנחנו בוכים ומתאבלים כבר 1955 שנה, אסור לנו להתרגל למצב הזה של הגלות והחורבן; שהרי חז”ל מדגישים לנו, שחורבן בית המקדש הוא לא היסטוריה, אלא הוא אירוע המתחדש בכל דור ודור כי “כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו החריבו”. רק לפני קרוב לשנתיים עברנו שוק אדיר של חורבן והרג והרס שבי וביזה – כאן בארץ ישראל. תארו לעצמכם שזו רק “טעימה” קטנה מהשוק העצום שהיכה בעם ישראל בזמן החורבן, ותחשבו לעצמכם שההלם האדיר הזה מתחדש בכל שנה מחדש, וממילא ההלם צריך רק להתעצם: איך יכול להיות שאנחנו משלימים עם המצב? איך זה יכול להיות שאנחנו עדיין בגלות? היכן אנחנו טועים?
כי העיקר הוא לא האבלות, אלא העיקר הוא לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות ולשנות מהיום ממש. גם אם זה שינוי קטן – אבל כל שינוי קטן בדרך ליעדים הגדולים שאנחנו מצפים להם הוא משמעותי מאוד. אבל חייבים שינוי, כי אם היינו בסדר כבר הייתה גאולה שלימה, וה”שעון” השנתי מגיע שוב לתשעה באב וקורא ומכריז לכולנו: מה שעשיתם לא מספיק, זו העת לחזור בתשובה!
כמו שפוסק הרמב”ם בהלכות תעניות שתשעה באב הוא אחד הימים שבהם כל ישראל מתאבלים מפני הצרות שאירעו בהם, ומה המטרה? “כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב“.
שורש השנאה
אם כן, מה היו אותם חטאים של אבותינו שבהם אנחנו ממשיכים להיכשל ושבגללם אנחנו עדיין בגלות? הגמרא אומרת שחורבן בית שני וכל הגלות הארוכה הזו היא על עוון שנאת חינם. מי שמעיין בספר ליקוטי מוהר”ן מרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, רואה שרבינו כותב חד משמעית שעיקר הגלות הוא בשביל חסרון אמונה, והשאלה הנשאלת, הרי לא יעלה על הדעת שרבינו לא הכיר את דברי הגמרא חלילה, מדוע אם כן הוא נותן הסבר אחר?
אלא רבינו הקדוש משלים את ההסבר של הגמרא. בסוף ימי בית שני עם ישראל היה אָכוּל בשנאת חינם קשה שהביאה עלינו את החורבן. וגם עכשיו אותה שנאה משתוללת בכל עוז וראיה לדבר היא שבית המקדש עדיין לא נבנה. השאלה הגדולה היא מה עושים? האם אפשר פשוט להפסיק לשנוא? האם ישנו כפתור שאפשר פשוט ללחוץ עליו ולכבות את השנאה אחת ולתמיד? כל אחד מבין שזה לא עובד ככה. שנאה לא עוברת מהלב במילים או בהסברים או בהחלטות.
ראינו בחוש בשנתיים האחרונות, שכאשר אירוע גדול מטלטל את עם ישראל או כשפורצת מלחמה – כולם מתאחדים ומתלכדים; אבל תוך שבועות או ימים ואפילו שעות כבר חוזרים לאותן מלחמות ישנות והשנאה פושטת צורה ולובשת צורה וכשסוגרים לה את הדלת היא נכנסת מהחלון.
ורבינו הקדוש לא בא לספר לנו היסטוריה, אלא הוא בא להצביע על השורש של השנאה כדי ללמד אותנו את סוד התיקון ואת דרך העבודה שתוביל אותנו לתקן את החטאים של אבותינו ושלנו בשורשם. ורבינו מגלה לנו שבשורש הדברים כל שנאת החינם מבוססת על חוסר אמונה! בלי אמונה –אתה לעולם לא תפסיק לשנוא!
מדוע בלי אמונה יש שנאה?
קודם כול ברמה הפשוטה: אם אין לך אמונה – אתה בתחרות קיומית עם כל העולם, על כסף, כבוד, מעמד וכו’ וכו’ וממילא כולם אויבים שלך – איך לא תשנא את האויבים שלך?! אבל על ידי אמונה אתה יודע שהקב”ה זן ומפרנס כל ברייה ואין אדם נוגע במוכן לחבירו, אם כן אתה לא מאוים מאף אחד, אדרבא, אתה שמח בהצלחה של כל יהודי בלב שלם. ה’ יתברך יכול לתת לכולם להצליח ושום הצלחה לא באה על חשבון של יהודי אחר.
מעבר לכך, אם אתה מאמין שה’ עושה הכול ואין עוד מלבדו והכול הכול לטובתך – ממילא באמת אף אחד לא נוגע בך ולא עושה לך שום רע, כמו שדוד המלך אמר על שמעי בן גרא שקילל וזלזל: “ה’ אמר לו קלל את דוד”. ולכן כאשר יש לאדם אמונה שלימה, הוא לא שונא אפילו את מי שמזיק לו ומצער אותו, ובאמת עושה לו רע כביכול, כי הוא יודע שהכול מאתו יתברך והכול לטובה.
על גבי זה מבינים שכל המידות הרעות, הכעס, הנצחנות, הפלגנות, המחלוקת, האכזריות, הזלזול, הגאווה – בעומק בעומק, הכול “יושב” על חוסר אמונה, שאתה חושב שמישהו יכול לגעת לך, ולהזיק לך, ולהרע לך. נמצא שמי ששונא את חבירו מכל סיבה שהיא – זו תמיד שנאת חינם.
על אחת כמה וכמה על פי מה שאנחנו מסבירים לאורך כל השנה האחרונה שעיקר האמונה היא האמונה שה’ אוהב אותי כי ה’ אוהב כל יהודי – על פי זה בוודאי אין שום מקום לשנאת חינם, כי אם אתה מאמין שה’ אוהב כל יהודי, איך אתה יכול לשנוא אותו?! מי שאוהב את ה’ אוהב את כל הילדים שלו.
נאמין שזה האבל האחרון
ולכן אם אנחנו רוצים שבתשעה באב הזה נצום בפעם האחרונה, נתחיל ללמוד אמונה ולקנות אמונה. והעיקר העיקר הוא לחיות אמונה. ויש רק דרך אחת לחיות אמונה בפועל וזו ההתבודדות. אם אתה נפגש עם ה’ יום יום ומדבר עם ה’ יום יום – אתה מכניס את ה’ אל תוך החיים שלך, לא בדיבורים ולא במחשבות באויר, אלא בפועל ממש הדיבורים שלך עם ה’ בונים בפועל את האמונה.
ובניין האמונה הוא הדרך לאהבת חינם ולשלום בעם ישראל, לשלום בעולם, ולבניין בית המקדש.
ולכן תמיד קוראים את פרשת דברים לפני תשעה באב. כי פרשת דברים היא תחילת התוכחה של משה רבינו לעם ישראל. משה רבינו עומד להיפרד מעם ישראל לאחר ארבעים שנה. כל הדור הקודם התחלף לגמרי. ומשה עומד ומזכיר לעם ישראל את החטאים של אבותיהם ומוכיח אותם.
“אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל” – אומר רש”י: “לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן”. לכאורה אלה לא אותם בני ישראל, “אבותינו חטאו ואינם” – מה משה רוצה מהם? אלא משה רבינו אומר להם השורש של החטאים של אבותיכם קיים גם אצלכם. והשורש של החטאים של אבותיכם הוא חוסר האמונה.
לכן נוהגים בקהילות האשכנזים לקרוא את הפסוק “איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם” בניגון של מגילת איכה, כי האיכה של משה רבינו מנבא את החורבן שמתחיל בנבואת “איכה הייתה” שנקרא בהפטרה של שבת חזון ובמגילת איכה שהיא ספר הקינות של ירימהו הנביא.
וזה לא רק משחק מילים. אלא בפסוק הזה עצמו מרומז העוון של חוסר האמונה כמו שאומר רש”י: “משאכם – מלמד שהיו אפיקורסין”. משה רבינו מיד בתחילת דבריו מגלה להם את השורש של החטא של אבותיהם ואת השורש של כל החורבנות שיהיו אם לא יהיה תיקון אמתי.
ועכשיו אנחנו רוצים שה’ יאמר די לצרותינו ודי לגלותינו. והדרך היא שאנחנו נגיד די ונתחיל להאמין בה’ באמונה שלימה, שזה היסוד של כל התורה כולה כמו שאומרת הגמרא שכל התורה כולה עומדת על הפסוק: “וצדיק באמונה יחיה”.
הרב שלום ארוש- לבכות כדי לבנות צפו עכשיו!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור