“נחמו נחמו עמי”

ה’ יתברך קורא לעם ישראל ומחזק אותם ואומר להם: “נחמו נחמו עמי” ועמדו כבר המפרשים לשם מה הקב”ה כופל את דבריו?

ונראה לבאר בס”ד כי עם ישראל שרוי בצער על ב’ עניינים: (א) על עניין המצב שבו אנו שרויים היום, והיצר הרע מתגבר עלינו עד מאוד ואין כמעט בכוחנו לעמוד ולהתגבר כנגדו, ולעיתים מחמת רוב השיברון לב אזי זה בעצמו נהפך לחיזוק היצר הרע, כי הוא רק מראה לנו כיצד עוברים הימים ועדין לא נושענו, ומזה הוא נוטל כוח לעמוד ולהפילנו לעצבות ומרה שחורה שכבר לא נאמין בעצמנו שאנו ראויים לזכות לביאת המשיח ולבנין בית המקדש השלישי .

ולשם כך חייבים אנו את חיזוקו של ה’ יתברך שיעודדנו לבל ניפול ברשתו של היצר וח”ו שנאמין לטענותיו, ולזה ה’ אומר “נחמו” היינו תחזקו עצמכם שאני עמכם ולעולם לא עוזב אתכם בבחינת “עמו אנוכי בצרה” וכמו שאמרו רבותינו על הפסוק “ושב וקיבץ”, היינו שכביכול ה’ יתברך גם יצא לגלות עד שישראל יגאלו גאולת עולם.

)ב( ה’נחמו’ השני בא, שגם לאחר שהאדם השיג להתחזק על מצבו העכשווי, אך עדין יכול היצר הרע לבא בערמומיות ולהפיל את האדם בזה שיראה לו את חטאות נעוריו שחטא בעבר והוא מחדש את טענתו ואומר לאדם כיצד אתה רוצה להתחזק בכלל הרי יש לך חטאות העבר, וא”כ תייאש עצמך ח”ו על זה בא הקב”ה ואומר לאדם עוד נחמו בפני עצמו אל תתבלבל שהרי אני מוחל וסולח ואם תשוב אלי באמת הרי אני מהפך זדונות לזכויות, וא”כ אל תשית את לבך לטענות היצר הרע כלל אלא רק להתחזק ולהאמין שה’ חפץ חסד הוא בבחינת מה שכתוב: ”וקווי ה’ יחליפו כוח”  .

ועל פי זה ניתן לבאר את דברי הגמרא בסוף מסכת מכות )כד.( וכבר היה ר”ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול של שמחה של רומי ברחוק מאה ועשרים מיל והתחילו ר”ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע לבכות ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק? אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הללו כושיים שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו עם ישראל שבית המקדש עלה באש ולא נבכה? אמר להם לכך אני מצחק ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור”ע מצחק אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק שהרי תלה הכתוב נבואתו של זכריה שהיה חי בזמן מקדש שני בנבואתו של אוריה שהיה חי במקדש ראשון, וכמו שנתקיים מה שכתוב באוריה לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אז בודאי גם יתקיים מה שנאמר בזכריה: “עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו”. ועמדו המפרשים מדוע על מעשה ראשון הם לא אמרו לו נחמתנו?

ועוד מדוע על מעשה שני הם כפלו לשונם ואמרו פעמיים נחמתנו נחמתנו?

אלא על פי מה שביארנו בס”ד הכל מובן ובאמת מה שכפלו לשונם זה היה על שני המעשיות שהיו להם עם ר’ עקיבא וירומז בזה ב’ הענינים שהבאנו למעלה א’ שהאדם יחזק את עצמו על מצבו העכשווי וזה מה שהיה במעשה הראשון שראו את הרשעים שמחים לאחר החורבן והיה קשה להם האם נזכה עוד לגאולה לפי מה שהם רואים עכשיו שהרשעים מצליחים וזה סימן שהם כבר אולי אינם ראויים ועל זה חיזקם ר’ עקיבא אך עדיין לא התנחמו בשלימות, ורק לאחר המעשה השני שראו שועל יוצא מקודש הקודשים שזה מרמז על חטאי העבר שבגינם נחרב הבית וגם שם ר’ עקיבא חיזק אותם שה’ איתם ומצפה לגואלם כעת הם יכלו לענות ולומר פעמיים נחמתנו נחמתנו היינו מה שכתוב: “נחמו נחמו עמי”