”לדוד ה’ אורי וישעי”-פרק כז סגולה מיוחדת מראש חודש אלול עד שמחת תורה

אנו מתקרבים בצעדי ענק לקראת יום הדין. כולנו רוצים לאסוף עוד ועוד זכויות לקראת היום הגדול. ידועה סגולה מיוחדת לקרוא בכל יום מראש חודש אלול ועד לאחר שמחת תורה את פרק כ”ז שבתהילים ובכך להוסיף עוד ועוד זכויות ורחמים לפני כסא הכבוד.

מדוע יש לומר את תהילים פרק כ”ז בוקר וערב במשך 40 ימים, מה מעורר הפרק וכיצד הוא קשור בימי הרחמים?

מסביר האר”י הקדוש: בראש חודש אלול ה’ מושיט לך שושנה; דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. לכל שושנה יש בדיוק 13 עלים. השושנה היא י”ג (13) מידות של רחמים. בחודש אלול נפתחים מעליך 13 צינורות של רחמים, שהם מעניקים לאדם את היכולת להשתנות.

מתי הצינורות נפתחים? כשאומרים את מזמור ‘לדוד ה’ אורי וישעי’. המזמור מכיל את שם ה’ 13 פעמים, כמו מספר עלי השושנה. בכל פעם שאומרים את שם ה’, צינור של רחמים נפתח מעליך.

במדרש שוחר טוב מובאים הרמזים שבפרק זה לימים אלו: “אורי” – בראש השנה, “וישעי” – ביום הכפורים, “כי יצפנני בסוכה” – רמז לסוכות.

המזמור נאמר במשך 40 יום מר”ח אלול עד יום כיפור. זה המזמור של התשובה. 40 יום מסמלים בריאה חדשה, התחדשות טוטלית; 40 מסמל תמיד לידה מחדש: יש 40 סאה מים במקווה, שמסמל בריאה רוחנית חדשה; העובר נשלם באופן אמבריולוגי אחרי 40 יום. כל המערכות הותקנו. נשאר לעובר רק לגדול; העם נברא אחרי 40 שנה במדבר. העם היהודי נולד בפסח, אבל הוא צריך עוד להתבגר; משה נשאר 40 יום בלי לאכול ובלי לשתות על הר סיני ונעשה דומה למלאך; ולהפך, יש לנו 40 יום של מבול כדי להרוס את הבריאה. באלול , ובתהליך התשובה, אנחנו נקראים להיוולד מחדש, להשתנות מהקצה עד הקצה ולהפוך לאישיות אחרת.

בפרק זה אומר דוד המלך כי גם כאשר אויבים מקיפים אותו מבפנים ומבחוץ הוא אינו מפחד, וב”זאת” אני בוטח. מה הכוונה ב”זאת”? לפי פירוש אחד, “זאת התורה, אשר נתן לנו משה, מורשת קהילת יעקב”. לפי פירוש נוסף, “זאת” בגימטריה 408. גם המילים “צום” (המרמז לתשובה), “קול” (המרמז לתפילה) ו”ממון” (המרמז לצדקה) הם 408. שלושת הכלים העיקריים הקורעים גזר דין קשה הם אלו, כמו שכתוב: “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה”. הרד”ק מבאר: “בזאת” – “זה ה’ אורי וישעי ומעוז חיי”, כי אין במה לשים מבטחינו חוץ מבה’.

פרק כ”ז מסיים בפסוק: “קוה אל ה’, חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה’”. המסר מכאן ברור: לא להתייאש אם התפילה לא נענית מהר. מכיוון שביהדות העיקר הוא התפילה ולא הביטחון  שתקבל מה שאתה רוצה. ה’ נותן לך תמיד משהו לקוות אליו על מנת שתתפלל. העיקר זה לא המימוש של התקווה שלך, אלא התקווה עצמה, המאמץ וההתחזקות שאתה עושה בתפילה. התקווה אל ה’ היא ‘תכלית לעצמה’. מפני שהיא מבטאת את האמונה המוחלטת בהופעת דבר ה’ במציאות.

בואו נתחזק כולנו כבר מערבית של יום, ראש חודש אלול ונקפיד על אמירת הפרק, נעורר רחמי שמים ונגיע כולנו ליום הגדול בשמחה ובאמונה קרובים לכסא הכבוד. ה’ יזכנו!.

רכשו עכשיו את ספר התהילים שילווה אתכם כל חודש הרחמים והסליחות ובכלל לכל החיים: