מתחזקים בכיבוד הורים

מסופר על הגאון המקובל רבי ישראל אבוחצירה זצ”ל ה”בבא סאלי ” זיע”ה שפעם באו אליו אם ובנה.  הבן סר וזעף היה. שערו  מגודל פרא לבושו צעקני ופרוע כשהגיע תורם נכנס אל הצדיק הגבאי וקרא מתוך הכתב את  מבוקשה של האם: “אני אמו של הנער מבקשת כי רבנו יברך וישפיע עליו לנהוג יותר כבוד באמו לבל יכשל במצוות כיבוד הורים.

האם ובנה הביטו בצדיק שלא אמר דבר פניו הביעו צער רב  והוא לחש כאילו לעצמו “אך לו הייתה לי אמא….לו הייתה לי אמא.  הרי על כתפיי היתי נשואה רוקד מרוב שמחה”! ודמעה התגלגלה  במורד לחייו…

נרעש הבן ופנה לאמו: “סליחה אמא מלמל סליחה על כל  מה שעוללתי לך. סליחה על הצער הרב שהסבתי לך”.  נהרו פניו של הצדיק ואמר לנהר: “סר עוונך וחטאתך כופרה  בוא שב לידי שמע ואספר לך סיפור. ישב הנהר לידו והצדיק פתח וסיפר:

כשהיינו צעירים אני ואחי רבי דוד ה’ ינקום דמו, שמשנו בכל כוחותינו את אבינו הקדוש, [רבי מסעודו אבוחצירה זצ”ל]  אבינו היה חולה מאד. וגניחותיו העציבונו מאוד. יום אחד שאלו אחי: “אבא למה אתה גונח כל כך? ענה אבינו  ואמר עד לרגע זה היה לי יהלום זוהר עתה הועם זהרו של היהלום “. [הוא התכוון למעלתו של בנו הקדוש רבי דוד ששאלו למה אתה גונח ]

שמע אחי את המילים הנוקבות יוצאות מפה הקדוש והנרעש. גזר עצמו חובת גלות ובמשך שנה שלמה הסתגר בבתי הכנסיות  ולא מש ממקומו ישב ולמד בבדידות כאילו היה מוחרם.

ככלות השנה יצא מבית הכנסת ושם פנה אל מושל העיר ידיד  שקיבלו בכבוד גדול. אחי ביקש ממנו לברר האם אביו  סולח לו על המשפט שנפלט מפיו בשגגה לפני שנה! הלך המושל ושאל את אבינו. נענה אבינו ואמר: אכן ידעתי כי יהלום זוהר הוא וזהרו  לא הועם. לך אמור לו  שאין בליבי עליו  מסר המושל את הדברים ואחי מהר לביתנו.

כשהגיע לפתח הבית  כרע על ברכיו וכך התקדם בזחילה עד למקום מושבו של האב ושם אמר בבכיה: “אבי עשה עמי הטוב בעיניך מוכן אני למות על המזבח רצונך”.

סיים ר’ ישראל את הסיפור ושם ידו על ראש הנער ואמר: אם תבטיח להיטיב את דרכך ולהקפיד בכבוד אמך אברכך בכל הברכות והטובות!

עליך להיות מאושר על שבידך לקיים מצווה כה נעלה קיימנה איפוא בשלימות. ומחדרו של הרב יצא נער אחר לחלוטין הוא קיבל על עצמו בכל לבו ונפשו לכבד את אמו כפי ציווי התורה הקדושה.

הלוואי ונזכה!

הרב שלום ארוש בחיזוק נפלא בנושא היקר- כיבוד הורים: