אמרתי תודה ונושעתי: פרק ל”ט אמור תודה ותראה ניסים

באחד השעורים, ספרתי נס שאני קורא לו נס קטנצ’יק’. היה לי באצבע פצע קטן, לא כואב, אבל בכל זאת הוא היה פתוח וזב ממנו לפעמים דם. כזה חתך שכבר זמן ארך לא נסגר. בשבת ירד לי דם מהפצע הזה, וכך סתם חשבתי לעצמי, איך אפשר שיתרפא הפצע בדרך הטבע? הרי כל היום נוטלים ידים, אי אפשר אפילו לשים פלסטר וכו’ – כך חלף הדבר במחשבתי.

אחרי כן, כשעשיתי התבודדות, הודיתי לה’ על הפצע, ממש מעט, אולי דקה. למחרת הפצע נעלם! פשוט נעלם ללא זכר! אני קורא לזה ‘נס קטנצ’יק’ כי הפצע הזה לא ממש הטריד אותי, וגם לא הייתי צריך לעשות איזו עבודה גדולה כדי שהוא יעבר, רק דקה אמרתי תודה… אבל זה כן נס עצום, כי זה לא היה בדרך הטבע שיתרפא הפצע הזה, בפרט שכבר כמה שבועות שלא עבר, ומיד אחרי שזכיתי להודות עליו, אז הוא מיד עבר כלא היה – פשוט כמה מלים של הודאה והוא נעלם… זה מה שה’ רצה, שאתחזק באמונה בהשגחה פרטית על הדברים הקטנים ששוכחים ליחס אותם לה’. התודה – זו האמונה, וזו התשובה שהיה צריך לעשות על הפצע הקטן….