אמרתי תודה ונושעתי: פרק ל”ח- התודה מצילה ממוות

שמעתי בשם הרב חיים קנייבסקי שליט”א מדרש נאה (מתוך “אוצר מדרשים”, עמ’ של”ד): שני יהודים שהגיע זמנם למות, הלכו בדרך ומשמים כבר שלחו את מלאך המוות לקחת את שניהם. והנה, עבר לפניהם אדם עוור בשתי עיניו, ואחד מהם נתן לו צדקה. אמר נותן הצדקה לחברו: תן גם אתה’. ענה החבר: ‘איני מכיר את העוור, אבל מה שנתת טוב עשית’.

מיד אחרי כן הגיע מלאך המוות. אמר המלאך לנותן הצדקה, שהצדקה הזאת הצילה לו את החיים. ולחברו אמר שהוא צריך לקחת את נשמתו. בקש החבר ממלאך המוות, שיחכה רגע וייתן גם הוא צדקה לאותו זקן. אמר לו המלאך שזה לא יועיל, כי הוא כבר אחר את המועד. אמר היהודי: אם כן, תן לי רק שתי דקות להודות לה’ יתברך כי אני רגיל בכל יום להודות לה!

עמד בצד, וכך אמר: “תודה לך ריבונו של עולם, על החיים שנתת לי ותודה על כל מה שנתת לי בחיים האלו. ותודה שאתה רוצה לקחת את נשמתי, ושאהיה קרוב אליך” וכו’ – כך הודה במשך שתי דקות. בא אליו מלאך המוות ואמר לו: עכשיו שהודית, לא רק שאני כבר לא יכול לקחת את נשמתך אלא אף הוסיפו לך שנות חיים על הקצוב לך!’

זהו סיפור נפלא, שרואים ממנו, כמה גדולה התודה, אפילו יותר מן הצדקה. כי התודה גם הצילה את היהודי הזה ממות, במקום שהצדקה כבר לא יכלה להועיל, וגם הוסיפה לו שנות חיים יותר מהקצוב לו מלכתחילה.