לא הכול ביזנע’ס
בנים אינם פרויקט עסקי. פרויקט עסקי כושל אפשר פשוט לזרוק לפח. אבל בנים גם אם הם בנים כושלים – אבא לעולם לא יוותר עליהם!
חשיבה עסקית
“אין שום טעם להיאבק ולנסות להחיות את הגופה המתה. תשלים עם המציאות ואל תתעקש. את הכוחות שלך תשמור לפרויקט הבא”. זאת הייתה עמדת ועד התורמים של הישיבה.
אבל ראש הישיבה הותיק, שהכישרון הגדול שלו הוא להסביר בפשטות דברים סבוכים ועמוקים, ניסה בכל כוחו להסביר להם שהוא לא מסוגל לראות את מפעל חייו יורד לטמיון, ושהוא עדיין מאמין בצוות החינוכי שיוכל לשקם את שמה הטוב של הישיבה ולהעלות אותה חזרה על דרך המלך.
זה היה דו שיח של חֵרְשִׁים. כמה שנים קשות של רישום חלש ותלמידים בעייתיים, הרסו את האווירה המיוחדת ואת הַשֵּׁם של הישיבה. ראש הישיבה התעקש לנסות ולהציל את הישיבה, אבל התורמים שדיברו איתו היו נחושים לסגור את הישיבה ולהקים ישיבה חדשה…
קם אחד התורמים וניגש לראש הישיבה ואמר לו: “דע לך כבוד הרב כאיש עסקים מנוסה מאוד, גם אני ידעתי כשלונות והפסדים, וגם אני ניסיתי להציל פרויקטים כושלים שהייתי מעורב בהם רגשית ואני ממש מבין ללבך.
“אבל הניסיון לימד אותי, ולאחר מכן שמעתי את גדולי אנשי העסקים בעולם שגם הם אומרים את אותם הדברים: אל תנסה להציל פרויקט כושל. הרבה יותר קל לסגור ולהפסיד מה שצריך להפסיד ולהקים משהו חדש, מאשר לנסות לשקם פרויקטים הפסדיים. הניסיון מראה שבכל ניסיון כזה אתה רק שוקע עוד ועוד ורק מגדיל את ההפסדים.
“אסור להיקשר רגשית לפרויקט, אם אתה מפסיד – תמכור ותמשיך הלאה!”
דווקא הדברים הנחרצים וההגיוניים האלה גרמו לרב זעזוע עמוק, והוא צעק בכאב: “האם היית אומר אותו דבר גם על הבן שלך? אם הבן שלך לא היה בן מוצלח, האם היית מוותר עליו ופשוט משקיע בבן חדש, או שהיית עושה ככל יכולתך כדי להציל אותו?”
הרב כמובן לא חיכה לתשובה המובנת מאליה והמשיך: “האם אתה משווה את הישיבה שלי לפרויקט עסקי?! האם אפשר פשוט לזרוק את התלמידים לרחוב?! כל תלמיד הוא כמו הבן שלי לעולם לא אוותר עליהם!”
שקט השתרר בחדר. התורמים התלחשו ביניהם והחליטו להעניק לראש הישיבה תרומה גדולה יותר, ומערכת תומכת לכל מה שיהיה דרוש כדי לשקם את הישיבה ולהרים את קרנה כבעבר.
דיווחים שנתיים שליליים
בנים אינם פרויקט עסקי. פרויקט עסקי כושל אפשר פשוט לזרוק לפח. אבל בנים גם אם הם בנים כושלים – אבא לעולם לא יוותר עליהם!
וזה כל הכוח של יום הכיפורים הקדוש: כי אנו בניך ואתה אבינו!
בראש השנה קיבלנו “תקציב”, יש לנו משימות ויעדים, אנחנו צריכים להיות “רווחיים” ולא “הפסדיים”, להשתמש בתקציב שלנו לתיקון ושיפור העולם ולא חלילה להזיק ולקלקל את העולם.
אבל חטאנו עווינו ופשענו וקלקלנו את מעשינו וקלקלנו את העולם. בסוף השנה אנחנו מגיעים מושפלים ומבוישים למשקיע הגדול, לקדוש ברוך הוא, והוא רואה שמבחינה עסקית אין שום הצדקה לתקצב את העסק הזה מחדש, בחיים, בבנים ובמזונות.
במציאות כזו אין לנו כוח אפילו להתחיל לבקש סליחה…
מאיפה אנחנו מקבלים את הכוח לעמוד ולהתחזק ולבקש סליחה מה’ יתברך אחרי כל הטעויות שעשינו?
את הכוח מקבלים אך ורק מהידיעה שאנחנו לא עֵסֶק, אלא אנחנו בנים!
אבא שהבן שלו נפל ונכשל והידרדר לפשע ולסמים – לא רק שהוא לא ישלול לו את התקציב לשנה הבאה, אלא אדרבא, הוא יגדיל את התקציב לכל הדרוש כדי לשקם את הילד: עוד טיפולים, ועוד כלים, ועוד פעילויות, ועוד תרופות, ועוד אנשי חינוך שילוו אותו. העיקר שהבן יחזור למסלול.
אם כבנים אם כעסקים
רבי יהודה סובר שכאשר יהודי עושה את רצונו של מקום הוא נקרא בן, אבל אם הוא לא עושה את רצונו של מקום הוא לא נקרא בן, ומי שאינו בן הוא עבד, כמו שאמרנו בראש השנה שיש רק שתי אפשרויות: “אם כבנים אם כעבדים”. עבד זה עסק. עבד כושל אין טעם להשקיע בו. תעניש אותו או תמכור אותו ותקנה עבד חדש. עדיף להפסיד מעט על העבד עכשיו מאשר להחזיק אותו ולהפסיד עליו הרבה יותר, אתה רק מוציא עלי הוצאות והוא מסב לך רק נזקים…
זאת חשיבה עסקית.
בא רבי מאיר ושולל את הגישה הזו לחלוטין: אין דבר כזה! בין כך ובין כך קרויים בנים!
מאיפה מוכיח רבי מאיר את דבריו? מהפסוקים שמתארים את עם ישראל בתחתית של התחתית: “בנים סכלים המה”, “בנים לא אמון בם”, “זרע מרעים בנים משחיתים”, “במקום אשר ייאמר להם לא עמי אתם ייאמר להם בני א-ל חי”.
גם כשאין בהם תורה (סכלים), וגם כשאין בהם אמונה (לא אמון בם), וגם כשהם חוטאים בחטאים החמורים ביותר (מרעים ומשחיתים), וגם כשהם מאבדים כל צלם של יהדות ונראים כמו הגוים ממש (ייאמר להם לא עמי אתם) – למרות הכול הם בנים!
כל יהודי וגם החוטא והרחוק ביותר הוא בן של ה’. וכאשר מדובר בבן שלך – אתה לא מסתכל ולא מחשבן הוצאות מול הכנסות והפסדים מול רווחים. אתה פשוט אוהב אותו ורוצה בהצלחתו ומוכן לתת הכול, כל מה שיש לך וגם מעל ומעבר למה שיש לך העיקר לעזור לו להצליח!
אתה אבא שלי!
ואפילו כאשר הבן מורד באביו, ופוגע באביו, ומצער את אביו – גם אז הוא בן של ה’ כמו שהבאנו בעבר על אבשלום שמרד באביו ועשה מעשים נוראים, ורדף אותו כדי להרגו, ובכל זאת דוד המלך כל כך דאג לו וכל כך ביקש שלא להרגו, וכאשר שמע שאבשלום נהרג צעק שמונה פעמים בני בני!
וזה בדיוק הזמן להזכיר את מה שסיפרנו על רבי חיים שמואלביץ הגאון הצדיק ראש ישיבת מיר שהלך לקברי צדיקים בהר הזיתים בערב יום כיפור ולא נתקררה דעתו, עד שהלך להתפלל ביד אבשלום, ושם התעודד. כששאלו אותו על מה ולמה, ענה להם:
אם דוד המלך, אבא בשר ודם, כל כך ריחם על בנו וכל כך ציפה לתת לו הזדמנות לשוב בתשובה, והיה מוכן לקבל אותו באהבה אחרי כל הדברים המרושעים שעשה לו כי אבא זה אבא – על אחת כמה וכמה אבינו שבשמיים, שמוכן לסלוח לנו על כל מה שעשינו כי אבא זה אבא!
רק המחשבה וההרגשה והידיעה הזאת נתנה לי את התקווה להיכנס ליום הקדוש מתוך תעצומות נפש לעמוד ולהתחנן על סליחה ומחילה! אמר רבי חיים.
יהודים יקרים, כבר ראיתי ושמעתי סיפורים של ניסים ונפלאות מעל הטבע של יהודים שהתפללו לה’ ואמרו: ה’, אתה אבא שלי, אתה אוהב אותי, תעזור לי – והם נושעו!
ועכשיו, ערב היום הקדוש, אל יירך לבבכם, אל תתייאשו, למרות כל מה שעשיתם ונכשלתם – תהיו חזקים בדבר אחד, להאמין שה’ הוא אבא טוב ורחמן, להאמין שהוא מחכה לתשובה שלכם מכל מקום.
וגם אם קשה לכם לקבל על עצמכם להשתנות, תאמינו שה’ יתברך, אבא הטוב, כל כך מחכה ומצפה שתצליחו להשתנות ולחזור אליו, עד שהוא ממש משתוקק לתת לכם את הכוחות והכלים ולעזור לכם להשתנות ולהיות כרצונו באמת.
בזכות זה תזכו לבקשת “סלח נא” מעומק הלב ולהתבשר “סלחתי כדברך”, ורבינו הקדוש אומר שעל ידי “סלח נא” זוכים לחנוכה. והמילה ‘חנוכה’, אומר רש”י, פירושה: ‘התחלה’. ועל ידי שנפעל “סלח נא”, אבא שבשמיים ייתן לנו הזדמנות להתחיל התחלה חדשה באמת!
גמר חתימה טובה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור