אהבה בלתי נתפסת 

העולם משתנה 

אם פעם היו זוגות מתחתנים וחיים ביחד שנים ומביאים לעולם ילדים ומסתדרים ביניהם עד מאה ועשרים ולא היו צריכים ללכת לא למטפלים זוגיים ולא לסדנאות זוגיות ולא לצאת לנופש זוגי – היום הדברים השתנו מאוד. 

גם זוגות שאוהבים מאוד זה את זה, חייבים להשקיע בלי סוף בזוגיות שלהם. הבית היהודי הוא ספינה ששטה בים סוער, וגם האהבה הגדולה ביותר יודעת עליות ומורדות קשיים אתגרים וטלטלות. 

אין זוג שפטור מהשקעה בזוגיות: ללמוד, לקרוא, ולשמוע שיעורים, לפעמים ללכת לטיפול או ייעוץ, לקבוע זמן איכות לפגישה זוגית יומית וליציאה שבועית בלי הילדים. 

וגם זוגות שעושים את הכול ואכן משקיעים בזוגיות שלהם ומטפחים אותה ויש להם קשר מצוין – כל היועצים ללא יוצא מן הכלל ימליצו להם לשבור את השגרה וללכת לפחות פעם בשנה לנופש זוגי, בלי ילדים כמובן, ולהתחדש מחדש בקשר ובאהבה! 

שמעתי זוגות שאחד הצדדים מתחנן לצאת לנופש זוגי, ואילו הצד השני אומר: מה זה השטויות האלה, ההורים שלי חמישים שנה ביחד ובחיים לא עשו את זה, אימא שלי לא הייתה מעלה על דעתה להשאיר את הילדים לבד… ועוד טענות מסוג זה. 

אבל ברור שאלה טענות של הבל. הזמנים השתנו, הצרכים הנפשיים השתנו, והדרך לעבוד את ה’ בבניית הבית היהודי גם היא צריכה להיות מותאמת יותר לדור ולצרכים. 

יוצאים לנופש עם אבא 

ואם כך הדבר בקשר גשמי שבו שני בני הזוג רואים בחוש ממש זה את זה ומרגישים כל שינוי וכל קלקול בקשר – על אחת כמה וכמה בנוגע לקשר שבינינו לבין אבינו שבשמים. 

גם יהודי שמתפלל שלוש פעמים ביום ומקיים תורה ומצוות ושומע שיעורי תורה וחסידות, ואומר בוקר וערב “אהבת עולם אהבתנו”, ואפילו זוכה להתבודד ולדבר עם ה’ ואומר הרבה תודה ושר לה’ ויש לו זמן שבועי של שבת קודש להתעדן באהבת ה’ – בכל זאת גם הוא צריך פעם בשנה “נופש זוגי”, נופש שהוא מאה אחוז אהבה. 

וזה בדיוק חג הסוכות הבא עלינו לטובה! 

“סוכה היא בחינת חיבוק יד ימין” אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר”ן תורה מ”ח. בסוכה אנחנו שוברים את השגרה, עוזבים את הבית ואת כל המסגרות הרגילות, ואנחנו צריכים לגור שבעה ימים בתוך האהבה של ה’. ה’ עוטף אותנו לגמרי ואנחנו אוכלים ושותים וישנים בתוך החיבוק הגדול של אבינו שבשמיים! 

ואם כל השנה אנחנו צריכים לשנן ולחזור ולהזכיר לעצמנו כמה ה’ אוהב אותנו, וכל השמחה שלנו נובעת מאותה אהבה ענקית – כל שכן בחג שנקרא “זמן שמחתנו”, חג שכל כולו אהבה אינסופית, כל שכן שזה בדיוק הזמן להתחזק באהבת ה’. 

מבשרי אחזה 

ההתחזקות באהבת ה’ היא התבוננות. 

במה צריכים להתבונן? 

בניגוד לדוגמה שבה פתחנו, שהיא האהבה שבבית היהודי שהיא אתגר ומשימה של כל החיים בעבודה ובתפילה לבנות ולפתח ולחדש את האהבה – האהבה של הורים לילדיהם היא אהבה עמוקה וטבעית המוטבעת עמוק בעומק האישיות. זה לא דבר שצריכים לעבוד עליו. 

נכון שצריכים ללמוד חינוך ילדים והתנהגות נכונה בבית במידות טובות; אבל עצם האהבה, ועצם הרצון האינסופי להיטיב ולראות את הילד בשיא ההצלחה – זה דבר מובנה באישיות שלנו, וזה לא מצד המעשים או הכשרונות של הילדים אלא מעצם זה שהם הילדים שלנו. 

כמו כן הקשר בין אב לבנו זה קשר שלעולם לא ניתן להפריד. זו ממש מציאות קיימת. והרגש של האבא תמיד נמצא שם יהיה מה שיהיה. 

למה ה’ עשה זאת כך? 

כדי שנבין היטב שכאשר ה’ יתברך קורא לנו בתורה “בנים אתם לה’ אלוקיכם”, הוא רוצה להבהיר לנו הבהר היטב: 

“הקשר שלי איתכם ושלכם איתי הוא קשר בל יינתק וזה מוטבע בטבע הבריאה. 

“כשבראתי את העולם בראתי אותו בצורה כזאת שישראל יהיו בני לנצח: בני בכורי ישראל. 

וגם בכל התלאות ובכל הגלויות ואפילו בצרות הקשות ביותר – הקשר הזה תמיד קיים והאהבה לא נפסקת ולא תיפסק לעולם.” 

נכון שאתה אוהב את הבן שלך ורוצה שיהיה לו רק טוב? תן לה’ יתברך את הקרדיט שהוא אבא לא פחות טוב ממך… 

אהבה לא מהעולם הזה 

אבל עדיין האהבה האדירה של הורים לילדיהם היא רק משל חיוור, כי בעוד שאת האהבה הזאת ניתן לתפוס ולהרגיש בעולם הזה – הרי שאת האהבה האמתית שהבורא אוהב אותנו אי אפשר לתפוס בכלל, היא בכלל לא במושגים שלנו, ובכל זאת מכח ההארה של אותה אהבה אנחנו מצליחים להרגיש את אהבת ה’ אלינו גם בעולם הזה ובעולם המושגים והרגשות שלנו. 

וזה בדיוק עניינו של הלולב. כמו שאומר רבי נחמן שיש אהבה שאנחנו יכולים להרגיש ולהכיל ולתפוס, וגם היא אהבה עצומה וגדולה מאוד כי “עזה כמוות אהבה”: “אהבה שהאב אוהב את בנו כל אדם יכול להשיג זאת האהבה”; אבל ישנן מדרגות של אהבה שהעולם לא יכול בכלל להכיל ובוודאי לא להבין אותן וזה מה שנקרא “אהבה שבדעת” אהבה שהיא למעלה מהזמן והמידות, מעל כל תפיסה: “התקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדיין הבן במוח האב קודם ההולדה – זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשיו. כי אין משיגין עכשיו כי אם בזמן ובמידות, ואהבה שבדעתו ובמוחו היא למעלה מהזמן והמידות, ואינו מלובש בשום לבוש”. 

והמטרה של הלולב היא להמשיך הארה מאותה אהבה בלתי נתפסת. ובעוד שהסוכה עוטפת אותנו מבחוץ – הלולב מחדיר לנו את האהבה ואת הידיעה שה’ אוהב אותנו עמוק עמוק לתוך פנימיות הלב. 

ואור האהבה שבדעת, אומר רבי נחמן, זה אור שיתגלה בשלימות רק בעולם הבא. הלוואי הלוואי שהיינו מרגישים את האהבה של ה’ בשלימות אפילו באהבה שאנחנו יכולים לתפוס ולהבין כאהבת אב לבנו – כל שכן שאנחנו רחוקים מהאהבה שבדעת, והנה יש לנו הזדמנות של פעם בשנה: שבוע אחד שלם שבו אתה יכול לצלול בתוך ים של אהבת ה’ ולהמשיך הארה מהעולם הבא ממש. ככל שנרגיש יותר אהבת ה’ בחג הסוכות כך נזכה כל השנה כולה לחיות במעין עולם הבא. 

למעשה זה אומר, שאנחנו מכוונים בנטילת ובנענועי הלולב, להרגיש עוד מעט ועוד קצת מאותה אהבה אינסופית שה’ יתברך אוהב אותנו, שהיא החיבור העמוק בין אב לבנו, חיבור שאין שום דבר בעולם שיבטל או שינתק אותו, ועל ידי זה אנחנו טועמים בעולם הזה טעם שהוא מעין העולם הבא. 

באהבה תצאו 

אם נרצה להחיות את התבוננות ואת הרגש באהבת ה’, נתבונן במצבים הקיצון שבהם האהבה מתגלה במלוא עוזה. בספר התניא מובאת דוגמה: “כמשל שמחת המלך בבוא אליו בנו יחידו בצאתו מן השביה ובית האסורים…” 

וזה כל כך רלוונטי למציאות שלנו שבשנתיים האחרונות ראינו ושמענו את השמחה הבלתי נתפסת של הורים שבנם חוזר מן השבי. ה’ יעזור שעד שתקראו את השורות האלה כל החטופים כבר יהיו בביתם, ועין בעין רואים את האהבה והדאגה האינסופית של הורים בשר ודם לילדים שלהם שממש אין להם יום ואין להם לילה ועושים הכול וממש הופכים את העולם בשביל הילדים שלהם. 

מזה ניקח קל וחומר בן בנו של קל וחמר לאהבה הענקית של בורא העולם אלינו, וכל זה האהבה של העולם הזה שהיא האהבה הנמוכה יותר שאנחנו בכלל מסוגלים לתפוס ולהבין. מה נאמר על האהבה שבדעת שהיא הרבה מעבר לימים ולמידות, ששייכת לעולם הבא? 

אם היינו מרגישים אפילו הארה קלושה מהאהבה הזאת כבר היינו כל ימינו בשמחה, ולעולם לא היינו מתייאשים, והיינו מתקדמים בכל התחומים בחיים וזוכים לכל הישועות. 

ועכשיו עכשיו בימים אלה ממש שכל עם ישראל נקיים מחטא ומתכוננים לחג הסוכות, ובימי החג הבאים עלינו לטובה זה הזמן להכניס לתוך הלבבות שלנו את האור העצום של אהבת ה’ ובזכות זה נזכה להיות בשמחה בשלימות בחג הסוכות שהוא זמן שמחתנו ובכל השנה כולה, אמן.