אהבה שפותחת שערים

כשהלב נפתח

אתם יודעים מהי התכונה הרעה ביותר לבעל? מהי המידה הרעה הפוגעת ביותר בשלום הבית? היא אפילו יותר מזיקה מהכעס ומהקפדנות ומכל המידות הרעות. מהי המידה הזו?

כבר שנים שמשמים מזכים אותי להדריך יהודים בשלום בית, וראיתי את זה אצל אינספור זוגות, וכתבתי על כך בספרי “בגן השלום”.

המידה הגרועה ביותר לשלום בית היא מידת הקמצנות! לבעל קמצן לעולם לא יהיה שלום בית.

ולמה? כי האישה חייבת לדעת ולהרגיש שבעלה אוהב אותה, והאהבה מתבטאת בעיקר בממון. אם אתה אוהב – אתה משפיע ונותן; אם אתה לא נותן ולא מעניק – אין אהבה. וגם אם תגיד לאשתך מהבוקר עד הערב שאתה אוהב אותה – זה לא יתקבל ולא ייכנס לליבה, כי בעולם המעשה אין נתינה, וזה אומר שבמציאות אין אהבה. ואם אין אהבה, איך יהיה שלום בית?

השבת אנחנו מברכים את חודש כִּסְלֵו. נכון שכותבים את המילה כסלו עם האות ו”ו, אבל דורשי רשומות אומרים שהצליל של שם החודש מרמז למילים ‘כיס לב’ – שבחודש הזה פותחים את הלב ומרבים באהבה, וכתוצאה מכך פותחים גם את הכיס ומרבים בצדקה. כי הכיס והלב תלויים זה בזה: אם אתה לא פותח את הכיס ונותן לאשתך – אתה לא אוהב אותה. נקודה.

שיא האהבה

ולכן מה מתאים יותר לשבת כזו כמו השיא והפסגה של עבודת אברהם אבינו שנקרא “אברהם אוהבי”, והשיא של כל עבודתו והניסיון הגדול ביותר שלו היה דווקא בממון, בנתינה בלי חשבון!

בפרשה הקודמת קראנו שאברהם אבינו היה מוכן להעלות את בנו אהובו יחידו לעולה. וכי מה יכול להיות יותר גבוה מזה? מסתבר שיש ניסיון קשה יותר והוא ניסיון הממון, ולכן גם אחרי שאברהם עומד בניסיון העקידה – הוא חייב לעבור ניסיון אחרון דווקא בממון!

והגמרא אומרת שבשמים הכי התפעלו דווקא מהעמידה שלו בניסיון הממון. וזה לשון הגמרא: “אמר לפניו: ריבונו של עולם, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו ‘קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה’ ואפילו הכי (למרות זאת) בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה עד שקנה בארבע מאוד שקל כסף – לא הרהר אחר מידותיך”.

נמצא שניסיון הממון קשה אפילו יותר מהעקידה!

על פי זה ניתן להבין את רצף הדברים בקריאת שמע שאנחנו אומרים בכל יום: “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך” – ומסבירים חז”ל ש”בכל לבבך” הכוונה “בשני יצריך”. לעבוד את ה’ עם היצר הרע זה לא קל, זה מַצְרִיךְ רמה גבוהה מאוד של אהבת ה’.

אבל למעלה מכך זה “ובכל נפשך” – שזה אומר “אפילו נוטל את נפשך”, כלומר מסירות נפש כפשוטו, זו כבר רמה גבוהה הרבה יותר של אהבת ה’, שלכאורה אין למעלה ממנה.

אבל כאן מפתיעה התורה ואומרת “ובכל מאודך” ומסבירים חז”ל שהכוונה היא “בכל ממונך” שזו הדרגה הכי גבוהה, אפילו יותר ממסירות נפש, והיא השיא של אהבת ה’!

ורבי נחמן אומר: איך מקיימים ‘בכל מאודך’? על ידי שנותנים חומש לצדקה. חומש שזה עשרים אחוז – זה נשמע סכום עצום מאוד, איך אפשר לעמוד בזה? ננסה ללמוד ולגלות את הסוד מאברהם אבינו.

אהבה באמונה

גם בקריאת שמע וגם בעניין אברהם אבינו אנחנו רואים שהאמונה ואהבת ה’ שלובות זו בזו. פסוק ראשון בקריאת שמע הוא הצהרת אמונה שה’ אחד, ומיד בפסוק הבא אנחנו מצטווים לאהוב את ה’. וגם אברהם אבינו מצד אחד נקרא “אברהם אוהבי“, שזכה לאהבת ה’ אמתית ומושלמת, ואילו הגמרא שהבאנו קוראת לעמידה של אברהם בניסיון הממון – “לא מצאתי נאמן” – אמונה.

וזה היסוד שעליו אנחנו חוזרים שוב ושוב: האמונה האמתית בה’ יתברך היא האמונה שה’ אוהב אותי, וכאשר יהודי מרגיש באמת שה’ אוהב אותו – הוא אוהב את ה’ בחזרה, כי אמונה אמתית מביאה לאהבה!

שהרי איך אפשר לקיים את המצווה לאהוב את ה’? וכי אפשר לצוות על אהבה? אלא המצווה היא לדעת כמה ה’ אוהב אותנו, כמו שאנחנו אומרים כהקדמה לקריאת שמע: “אהבת עולם אהבתנו” – ואז “כמים הפנים לפנים” הלב שלנו מתעורר לאהוב את ה’ בחזרה.

ולא ניתן להגיע לאהבת ה’ מושלמת בלי אמונה מושלמת, כי אמונה מושלמת היא הדעת שה’ אוהב אותי ואוהב כל יהודי ויהודי באופן אישי בכל מצב שזה מה שמעורר את האדם לאהוב את ה’ באמת!

סוד הנתינה של אברהם

ולכן דווקא אברהם אבינו שהגיע לשיא האמונה – דווקא הוא הגיע לאהבת ה’ הגבוהה ביותר, ולכן הגיע לתכלית השלימות של האהבה לאהוב את ה’ בכל ממונו.

כמו שאנחנו רואים בפרשה שלנו שאברהם אבינו מפזר ממון רב בלי חשבון ובלי להתמקח, ועוד “אומר מעט ועושה הרבה” שנותן את השקלים המעולים ביותר. וכמו שמסופר על האר”י הקדוש שכאשר היה משלם עבור מצוות, מעולם לא התמקח, אלא הניח את הארנק שלו בפני המוכר ואמר לו ‘קח כמה שאתה רוצה!’

וגם לאורך כל הפרשיות של אברהם אבינו רואים את הנתינה שלו והוותרנות בענייני ממון. ואיך מגיעים לכזאת מידה של נתינה בלי גבול ובלי חשבון? לזאת מגיעים על ידי הביטחון שמרומז בהמשך של השיר שלנו: “ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב“, שכאשר יהודי יודע שה’ אוהב אותו, הוא בוטח בו בלב שלם שתמיד ייתן וישפיע עליו את כל הטוב שבעולם, וממילא הוא לעולם לא מתקמצן ונותן הכול בלב שלם, כי הוא יודע שה’ ייתן לו כל מה שנצרך לו ולא יחסיר ממנו כלום!

רק כאשר יהודי יודע שה’ אוהב אותו ומתוך זה הוא חי את הידיעה שה’ יעשה לו רק טוב וייתן לו וישפיע לו כל מחסורו – רק הוא יכול להתאזר באהבת ה’ ולהוציא את ממונו עבור מצוות וכן לפזר חומש לצדקה, מכל מה שמרוויח בלי שום חשש ובלי שום פחד, אלא הכול מתוך אהבת אמת לה’ יתברך שבזכותה מתקיים בו “אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו”.

התיקון לעבודה זרה של הדור

חכמינו אמנם ביטלו את היצר של העבודה הזרה, אבל את המלאך של העבודה הזרה אי אפשר לבטל. ובדורנו העבודה הזרה היא תאוות הממון, ואומר רבינו שכל העבודות זרות של כל האומות תחובות בממון. וכמו שכנגד העבודה הזרה עומדת האמונה – כך כנגד השיא של העבודה הזרה שהיא תאוות הממון – עומד כנגדה השיא של האמונה שה’ אוהב אותי ויהיה לי רק טוב; כי הפתרון היחיד והאמתי לתאוות הממון הוא האמונה והידיעה שה’ אוהב אותי ותמיד יהיה לי טוב וממילא אני לא תלוי בכלל בממון רק באהבת ה’ ובחסדו.

ה’ יזכנו לדעת בידיעה שלימה שהוא אוהב אותנו באופן אישי תמיד בכל מצב ורוצה לתת לנו רק טוב, וממילא נוציא ונפזר ממון באהבה לכל דבר שיש בו רצון ה’ ונבטח בו בלב שלם שהוא תמיד ייתן לנו עוד ועוד ויעשה איתנו עוד יותר טוב, ותמיד יהיה לנו רק טוב אמן.