יראה שכולה אהבה 

מודעת “דרושים” 

יש לי בשבילכם הצעת עבודה. עבודה לכאורה לא קשה מידי, אבל העבודה היא גם ביום וגם בלילה. דרישות העבודה הם שאפשר להתקשר אליכם בכל רגע נתון במשך היום ואתם תֵיאלצו להפסיק כל מה שאתם עושים ולהקדיש את כל כולכם לעבודה, או להעיר אתכם באמצע הלילה בכל שעה משעות הלילה, ולא תהיה לכם ברירה אלא לקום ולעשות את העבודה. 

לכמה זמן אתם תהיו צריכים להתנתק מהעיסוקים או מהשינה? אין לנו התחייבות מראש אולי לחמש דקות ואולי לחמש שעות… 

אה, וסליחה, יש פרט קטן נוסף: במהלך העבודה אתם צריכים להתעסק, במחילה מכבודכם, עם דברים לא כל כך נקיים עם ריח לא כל כך טוב. ו… אוי, אתם חייבים לסלוח לי, יש עוד פרט קטן ששכחתי: זו עבודה בלי משכורת… 

נראה לכם שאין דורשים לעבודה הזו, נכון? למה שבן אדם מן היישוב יסכים לעבוד בעבודה כזו אפילו תמורת תשלום הגון וכל שכן בחינם? 

אתם תתפלאו מאוד, אבל כולם עומדים בתור לעבודה הזאת… 

לעבודה הזאת קוראים: להיות הורים, אבא ואימא. 

ועכשיו כולנו מבינים מדוע כולם רוצים את העבודה הזאת. זה בגלל האהבה! אנחנו מאוד מאוד אוהבים את הילדים שלנו, הם עצמנו ובשרנו, הם הכול בשבילנו, ולכן אנחנו מוכנים, בשמחה גדולה, להכניס את עצמנו למערכת מאוד מאוד תובענית, מאוד מאוד קשה, ש”משבשת” לנו את כל החיים וסוחטת מאיתנו את כל הכוחות. 

גם במערכת הזוגית ישנן הרבה הגבלות, היא מאוד כובלת ומחייבת ו”גוזלת” מאיתנו כביכול את החופש ואת העצמאות שלנו – ובכל זאת כל אחד מרגיש ש”לא טוב היות האדם לבדו”, וכל בני העולם מכניסים את עצמם בידיים למציאות מחייבת ומקבלים על עצמם את כל ההגבלות, ומדוע? בגלל האהבה למען האהבה! 

נמצא שכאשר ישנה אהבה – ישנה נכונות גדולה מאוד לקבל מסגרות של חוקים מחייבים שלכאורה מגבילים אותנו. 

וכולם מקבלים עליהם 

וכמו שזהו היסוד למערכות היחסים הבסיסיות ביותר בחיים שלנו, כך בדיוק זה היסוד העמוק לקשר שלנו עם בורא העולם שמשול לקשר בין אב לבנו ובין איש לאשתו. 

המצווה הבסיסית ביותר של היהודי היא קריאת “שמע ישראל” שנקראת בחז”ל “קבלת עול מלכות שמים”. קבלת עול מטבעה היא לא דבר נעים – כשאתה מקבל על עצמך עול, עול של מערכת חוקים והגבלות, אתה כבר לא עושה מה שאתה רוצה, אלא מה שמכתיבים לך. זה נוגד את הטבע האנושי. 

זה נקרא בלשון הספרים הקדושים עבודה של יראה. יראה היא דין וצמצום. עבודת היראה היא עבודה שבה האדם מגביל את עצמו ולא עושה את מה שהוא רוצה אלא מבטל את דעתו ורצונותיו לרצונו של הבורא, נותן התורה. 

עבודת היראה היא עבודה קשה מאוד ברמה הנפשית, קשה לנו להגביל את עצמנו, ולצמצם את תחום הבחירה שלנו, ולוותר על רצונותינו. איך אפשר לעמוד בזה? 

הדוגמאות שהבאנו ממחישות שהדרך היחידה להחזיק ביראת שמים ובקבלת עול מלכות שמים לאורך ימים ושנים היא לחזק את מידת האהבה. כאשר אוהבים את ה’ – מקבלים את עול מלכותו ועבודתו ויראתו בשמחה גדולה, בלב שלם ובנפש חפצה, ולא רק שהיראה לא סותרת את הטבע האנושי, אלא הטבע האנושי הוא לבקש את היראה מתוך אהבה. 

ולכן כאשר אנחנו אומרים את הפסוק “שמע ישראל” שבו אנחנו מבטלים את כל רצונותינו לרצונו יתברך – אנחנו מיד אחר כך אומרים “ואהבת את ה’ אלוקיך”, כי ההצלחה שלנו לקבל עול מלכות שמים תלויה ישירות במידת האהבה, במידה שבה אנחנו אוהבים את ה’. רק מתוך אהבה אפשר להגיע ליראת שמים בריאה שתחזיק מעמד לאורך ימים. 

איך נוֹלֶדֶת יראה? 

וזה מה שמרומז בפסוק הפותח את הפרשה שלנו: “ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק”. השאלה בפסוק צועקת: מה הקשר בין החצי הראשון של הפסוק לחצי השני? תולדות יצחק הם ילדיו, יעקב ועשיו, ולא “אברהם הוליד את יצחק”. 

אלא צריכים להבין את הפסוק על פי הפנימיות. בספרים הקדושים מובא שאברהם הוא מידת החסד והאהבה כמו שכתוב “אברהם אוהבי”, ואילו יצחק הוא מידת היראה כמו שכתוב “ופחד יצחק”. 

“תולדות יצחק” הם מעשיו הטובים כמו שאומר רש”י על הפסוק “אלה תולדות נח”, ש”עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים”. יצחק אבינו עבד את ה’ כל ימיו במידת היראה וזו הייתה כל העשייה שלו. מניין שאב יצחק אבינו לקחת את הכוח לעבוד את ה’ בכזאת יראה, מה היה המקור של כל מעשיו הטובים שעשה במידת היראה? 

מסביר הפסוק ואומר יצחק זכה לשלימות מידת היראה דווקא בגלל שהיה בנו של אברהם, כלומר, דווקא בגלל שיצחק אבינו היה ספוג מבית במידת האהבה וגדל בבית שכל כולו היה אהבה ה’ רק בזכות זה היה יכול לעבוד את ה’ בתכלית מידת היראה. 

בדחילו ורחימו 

וזה ממש לא ייאמן עד כמה היסוד הזה מעשי ביותר לכל אחד ואחת מאתנו. 

חיים של תורה ומצוות על פי הלכה ויראת שמים דורשים מהאדם הרבה מאוד הקרבה והתבטלות בפני ההלכה שהיא רצון ה’. זה קל או לא קל? התשובה היא שאם אתה אוהב את ה’ – זה ממש לא קשה, זה אפילו מתבקש מובן מאליו ונעים מאוד. ויותר מזה, רק אם אתה אוהב את ה’ באמת רק אז אתה יכול לחיות ביראת שמים מלאה ולהעביר את זה הלאה לילדים שלך. 

וזה גם להיפך, אם אתה מרגיש את אהבת ה’ ואוהב אותו בחזרה – אתה מוכן בשמחה לקבל על עצמך את תורתו ואת מצוותיו ואת עול מלכותו באהבה. אהבת ה’ היא הכלי החזק ביותר כדי לעזור לנו להיות גיבורים, להתגבר על היצר ולהתגבר ביראת היראה. וכך כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר”ן: “צריך לשתף האהבה עם היראה… כי עיקר התגברות על ידי האהבה”. 

ומכאן אנחנו רואים יסוד נפלא שמתחבר עם כל המסר הנפלא שאנחנו זוכים להעביר לעם ישראל שה’ אוהב כל יהודי באופן אישי ועושה איתו רק טוב. הידיעה שה’ אוהב אותי שמעוררת את היהודי להיות אוהב ה’ – שמה בְּמֶרְכַּז היחסים שבין האדם לבורא את מידת האהבה: ה’ אוהב כל יהודי, והיהודי אוהב את ה’. 

ובמאמרים רבים הסברנו שהידיעה הזו היא הלב של האמונה. אבל במאמר זה אנחנו רואים זווית נוספת, שכאשר אהבת ה’ במרכז זה גורם לאדם להיות יותר ירא שמים, יותר מדקדק במצוות, יש לו הרבה יתר כוח לעמוד בניסיונות ולהתגבר בלי להרגיש שהוא מוותר, בלי הרגשה של הגבלה, אלא מתוך עונג של אהבה ושמחה גדולה על הזכות לעשות את הרצון של האוהב והאהוב הגדול שלנו, בורא עולם. 

וזה נכון אבא אוהב את כל הילדים שלו בלי קשר למעשיהם, וה’ אוהב אותנו בלי קשר למעשינו וגם לאחר שחטאנו, כי אבא תמיד אוהב את הבנים שלו. זה נכון מצדו של ה’ יתברך כאבא. אבל אנחנו מצידנו כבנים רוצים לשמח את אבא ולהיות בנים טובים, בנים שעושים נחת לאבא, בנים שעושים רק מה שאבא אוהב ורוצה; ובוודאי שאנחנו לא רוצים לצער את אבא ולעבור על רצונו. 

נמצא שהאהבה שלנו לאבא שבשמיים מביאה אותנו ליראת שמים, להתגברות על היצר הרע, ולקיום מצוות ומעשים טובים.