אמרתי תודה ונושעתי- פרק מ”ב- הרפואה למחלה הידועה

אדם אחד, שהיה חולה במחלה הידועה ל”ע, ואמרו לו הרופאים שנשארו לו רק כמה ימים לחיות, ה’ ישמור. ה’ עזר וריחם עליו, תלמיד שלי בא אליו לבית החולים, והתלמיד לימד את החולה ואת כל משפחתו לומר תודה. הם שמעו בקולו, אמרו תודה ותודה, ועוד תודה, והתגלה שאין לו כלום! מובן שהרופאים לא האמינו למראה עיניהם והחליטו שהייתה כאן איזו טעות, אבל לא הייתה שום טעות, שהרי החולה היה כלו מקרח וחלש אחרי סדרה של טפולים. היה במצב נורא כמו מת ממש, והתרפא על ידי האמונה.

רבנו הקדוש מביא בלקוטי מהר”ן תנינא בתורה ה’, שיש מחלות שאין להן מרפא, ורק על ידי אמונה אפשר להינצל מהן. וזו לשונו: “העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חולאים, שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החולאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת (דברים כח): “והפלא ה’ את מכתך מכות גדלות ונאמנות וחולאים רעים ונאמנים’ – ונאמנים’ דיקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה, כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות”. עין שם עוד שמסביר, איך הרפואה תלויה באמונה. והעיקר היוצא מדבריו לעניינינו, שאותן מחלות קשות ל”ע, אין להן רפואה בדרך הטבע ורק כאשר זוכים לתקן את הסיבה הרוחנית שבגללה הם חלו, הם מתרפאים. ומאחר שהסיבה הרוחנית של המחלות הקשות היא נפילה באמונה, לכן הרפואה שלהן היא ההתחזקות באמונה.

וצריך לדעת שלהתחזק באמונה ובעיקר לומר תודה רבה על הייסורים. הסברתי במרגליות שהענין הזה של לומר תודה רבה על הייסורים, פרושו לשמח בייסורים. זה לא דבר חיצוני שאומרים תודה, זה לא לחש, לא מדבר כאן בסיסמה או באיזה סטיקר שמדביקים על שמשת הרכב: ‘תן חיוך הכל לטובה’ ו’ברוך ה’ אני נושם’, ממש לא. אמונה, בנקודה הפנימית והאמתית שלה, היא דרך חיים שמלווה את האדם בכל רגע בחייו, בכל מחשבה שלו. עולמו הפנימי של המאמין שונה בתכלית מהעולם הפנימי של האדם עם האמונה הרדומה’. וזה בא לידי בטוי בהתנהגות ובתגובות שלו על כל דבר ודבר.

בתפילה שנזכה כולנו להתחזק באמונה השלימה ולדעת ולהאמין שהתודה משנה את הטבע!.