יונתן מוצא חבר אמיתי

בַּחוּץ הָיָה יוֹם נִפְלָא. הַשֶּׁמֶשׁ חִיְּכָה וְהַצִּפֳּרִים צִיְּצוּ, אֲבָל יוֹנָתָן הִרְגִּישׁ קְצָת עָצוּב. הוּא עָמַד בַּחֲצַר הַגַּן וְהֶחְזִיק אֶת הַטְּרַקְטוֹר הַצָּהֹב שֶׁלּוֹ. הוּא הִסְתַּכֵּל יָמִינָה – כֻּלָּם שִׂחֲקוּ. הוּא הִסְתַּכֵּל שְׂמֹאלָה – כֻּלָּם רָצוּ. רַק לְיוֹנָתָן לֹא הָיָה עִם מִי לְשַׂחֵק.

יוֹנָתָן הָלַךְ לְאַרְגַּז הַחוֹל. הוּא הִתְיַשֵּׁב וְהִתְחִיל לַחְפֹּר. בְּרררררם… בְּרררררם… הַטְּרַקְטוֹר הֵזִיז אֶת הַחוֹל, אֲבָל יוֹנָתָן חָשַׁב: “זֶה קְצָת מְשַׁעֲמֵם לְשַׂחֵק לְבַד. הַלְוַואי שֶׁהָיָה לִי חָבֵר”.

פִּתְאוֹם, יוֹנָתָן רָאָה אֶת יָאִיר. יָאִיר יָשַׁב בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאַרְגַּז וּבָנָה גֶּשֶׁר גָּדוֹל מֵחוֹל. יוֹנָתָן הִסְתַּכֵּל עָלָיו מְאוֹד רָצָה לָלֶכֶת לְיָאִיר, אֲבָל הַבַּיְשָׁנוּת עָצְרָה אוֹתוֹ. הוּא נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת בַּמָּקוֹם, בְּלִי לָזוּז.

הַגַּנֶּנֶת מִירִי רָאֲתָה אֶת הָעֵינַיִם הַמְּחַפְּשׂוֹת שֶׁל יוֹנָתָן. הִיא נִגְּשָׁה אֵלָיו וְהִתְיַשְּׁבָה לְיָדוֹ בַּחוֹל. “יוֹנָתָן,” לָחֲשָׁה מִירִי, “אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ חָבֵר לְשַׂחֵק אִתּוֹ.” יוֹנָתָן הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ בְּשֶׁקֶט. “אֲנִי רוֹצֶה לְשַׂחֵק עִם יָאִיר, אֲבָל אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ.”

הַגַּנֶּנֶת מִירִי הִבִּיטָה בַּטְּרַקְטוֹר הַצָּהֹב. “תִּסְתַּכֵּל, יוֹנָתָן. יָאִיר בָּנָה גֶּשֶׁר מַקְסִים, אֲבָל הַגֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ רֵיק. הוּא צָרִיךְ מִישֶׁהוּ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו. אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְחַכּוֹת שֶׁהוּא יָבוֹא אֵלֶיךָ – אַתָּה יָכוֹל לָלֶכֶת אֵלָיו וּלְהַרְאוֹת לוֹ מָה הַטְּרַקְטוֹר שֶׁלְּךָ יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת.”

“מָה אֲנִי אָגִיד לוֹ?” שָׁאַל יוֹנָתָן. “פָּשׁוּט מְאוֹד,” אָמְרָה מִירִי. “תַּסִּיעַ אֶת הַטְּרַקְטוֹר קָרוֹב-קָרוֹב לַגֶּשֶׁר וְתִשְׁאַל בְּקוֹל נָעִים: ‘אֶפְשָׁר לְהַסִּיעַ אֶת הַטְּרַקְטוֹר עַל הַגֶּשֶׁר שֶׁלְּךָ?’“

יוֹנָתָן קָם. הוּא לֹא חִכָּה יוֹתֵר. הוּא הָלַךְ לְאַט עַד לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאַרְגַּז. הוּא הִנִּיחַ אֶת הַטְּרַקְטוֹר בִּקְצֵה הַגֶּשֶׁר שֶׁל יָאִיר. “יָאִיר?” קָרָא יוֹנָתָן. “אֶפְשָׁר לְהַסִּיעַ אֶת הַטְּרַקְטוֹר עַל הַגֶּשֶׁר שֶׁלְּךָ?”

יָאִיר הֵרִים אֶת הָרֹאשׁ. הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ נָצְצוּ מִשִּׂמְחָה. “כֵּן! בֶּטַח! בּוֹא תִּרְאֶה, הַגֶּשֶׁר חָזָק מְאוֹד!” יוֹנָתָן הֵנִיעַ אֶת הַגַּלְגַּלִים: בְּרררררם… בְּרררררם… הַטְּרַקְטוֹר עָלָה עַל הַגֶּשֶׁר, וְיָאִיר עָזַר לוֹ לֹא לִפֹּל.

פִּתְאוֹם, יוֹנָתָן כְּבָר לֹא הָיָה לְבַד. הֵם צָחֲקוּ, בָּנוּ וְחָפְרוּ יַחַד בַּחוֹל. כְּשֶׁהַגַּנֶּנֶת מִירִי חָלְפָה עַל פְּנֵיהֶם, יוֹנָתָן חִיֵּךְ אֵלֶיהָ חִיּוּךְ גָּדוֹל. הוּא כְּבָר לֹא חִפֵּשׂ חָבֵר – הוּא מָצָא אֶחָד. הוּא לָמַד שֶׁבִּמְקוֹם לְחַכּוֹת בַּצַּד, כְּדַאי פָּשׁוּט לָגֶשֶׁת, לְהַצִּיעַ וּלְשַׂחֵק בְּיַחַד.