הסנה בוער באש

בעקבות הלשנתם של האנשים הניצים דתן ואבירם, שהלשינו לפרעה כי משה הרג את המצרי, ואחרי שהוכיח אותם ב:”למה תכה רעך”. ברח משה למדין והגיע לביתו של יתרו.

שם היה רועה את צאנו במדבר ומנצל את הזמן להתבודדות ושיחה בינו לבין קונו והיה עושה חשבון נפש בינו לבין קונו ומתפלל למען כלל ישראל, חשב בלבו: “אחרי שלצערי הרב ראיתי שיש בעמ”י דוברי לשוה”ר, ועוד שהרי הם כל כך שקעו ביון מצולה, בטומאה הזו שקוראים לה מצרים, מה כבר בינם לבין שאר האומות. האם וכיצד בכלל ניתן כיצד בכלל ניתן להושיע את עם ישראל מהשעבוד של מצרים?”.

הוא היה הולך ומחפש בעם ישראל נקודה טובה שע”י יזכו לצאת ממצרים. עד שביום מן הימים עמד משה מול הסנה, (דהינו שיח שכולו בוער באש אך האש לא מכלה אותו כלל), ובעוד משה השתומם איך סנה זה לא מתכלה והוא בוער כולו?!

קרא אליו ה’ ואמר לו: משה, משה! אתה תהיה המנהיג שתגאל את עם ישראל ממצרים, וכמו שסנה זה בוער ואינו מתכלה כך עמ”י אפי’ הקוצים שבהם, דהיינו אלו שנפלו לאן שנפלו ונראה שאין להם שום תקווה, דע לך שעדין בת שעדין בתוך תוכם בוערת האש של אש של הה’ יתברך, ‘ יתברך, רק צריך למצוא בהם את הגחלת (הנקודה הטובה) ולהבעירה.

ודבר זה רק משה מסוגל לעשות וע”י כך להוציא אותם ממצרים! משה רבנו שמע את דבר ה’ והבין שעם ישראל בעצם ש בעצם שונה בתכלית בתכליתו מכל עם מכל עם ולשון. שהרי ה’ אמר לו שיהודי לעולם נשאר בתוך תוכו מלא רצונות וכיסופים וגעגועים לה’ יתברך רק לפעמים זה מתכסה בכיסוי של העולם הגשמי, ובכוח הצדיק לגל צדיק לגדולתו ועי”ז לגא עי”ז לגאול אוותו.

לכן הראה הקב”ה למשה גם עניין התנין שנהפך למטה אלוקים, להראות לו שגם אדם ששקע ביוון מצולה ונפל לכל התאוות של העולם, ומבאר מוהרנ”ת (ליקו”ה תחומין ה”ו): “כי הראה לו שבקל חוזר ונתהפך הנחש למטה, כמו שכתוב, “שלח ידך ואחז בזנבו וכו’ ויהי למטה בכפו”. שרמז לו שגם בתקף זוהמת הנחש יכולין לאחז באיזה קצה, למצוא שם איזה נקודה טובה ועל ידי ז על ידי זה נתהפך לטובה מנחש למטה..”

ועוד הראה לו בזה שאמר לו להכניס את ידו לחיקו וידו הייתה מצורעת כשלג, ואמר לו שוב להכניס ידו וידו שבה לקדמותה, הראה לו בזה שגם אדם שנמצא בצרעת שזו טומאה גדולה אם יקרב אותו ויכניס אותו לחיקו של הצדיק יוכל גם ל כל גם להוציא אותו מתוך מקום נמוך זה.

וזה חיזוק גדול לכל אחד מאתנו, שגם אם הוא נמצא בגלות מצרים, דהיינו בתוך גלות הדעת שנראה לו הכול אבוד והכל כבר חסר תקווה ואומר לעצמו שהוא כבר לא יצא לעולם מהגלות. של מצרים הפרטית שלו.

אך דע לך אחי היקר, שהסנה בוער והגחלת בוערת רק עוד קצת התחזקות והתחלה חדשה תתהפך להיות בוער בשלמות לה’ ותורתו ואל תתבונן לאחוריך מה היה, אלא, תאמין בכוחו של משה – ותשמע בקולו של הצדיק האמת שקורא לך ואומר: “תאמין לי “הסנה בוער” יש עדין תקווה לכל אחד לצאת מהמצרים שלו ולשוב בתשובה שלימה”. וזה מה שרבנו אומר: “האש שלי תוקד עד ביאת המשיח” אצל רבנו יכולים לקבל חיזוק וכוח חדש להבעיר מחדש את הניצוץ שכבה לכל אחד מאיתנו. ונזכור תמיד: “כל עוד שהנר דולק אפשר לתקן”.