שלח את בני- חלק א’

האוסף של כולנו

יש אספנים שאוהבים לאסוף דברים מיוחדים כמו בולים או ספרים עתיקים ומזכרות כאלה ואחרות; ויש אנשים שלא אוהבים לאסוף דברים, הם מחזיקים רק חפצים שיש להם שימוש בהם. אבל יש דבר אחד שכולם אוספים כל החיים, ולכולנו בלי יוצא מן הכלל ישנו אוסף גדול ומרשים מאוד מהדבר הזה…

מהו הדבר הזה?

הדבר הזה הוא הַתְחָלוֹת. כולנו אוספים ערימות על גבי ערימות של הַתְחָלוֹת…

כמה פעמים בחיים התחלנו ללמוד דף יומי, הצטרפנו לשיעור קבוע, התחזקנו בתפילה ובהתבודדות, בשמירת העיניים, בלא לכעוס, ובעוד אינסוף הנהגות ודברים טובים? כמה פעמים בחיים התחלנו לאכול אוכל בריא, להתאמן, התחלנו תהליכים של גמילה או של שינויים כאלה ואחרים בחיים?

אבל מה שמעניין אותנו באמת אלה ההתחלות בעבודת ה’. התחלות שהתחלנו ואחרי יום יומיים, שבוע שבועיים, חודש חודשיים, האויר ירד והאש כבתה וחזרנו בדיוק לאותו מקום שבו היינו, רק קצת יותר מיואשים…

ה”בּוֹיְדֶעם” שלנו עמוס באינסוף התחלות שמעלות אבק, וכבר אין לנו מקום להתחלות חדשות. מרוב התחלות, רובנו כבר מתייאשים בכלל מלהתחיל שוב, וגם אם אנחנו מתחילים, אנחנו לא באמת מאמינים שזה יחזיק מעמד לאורך זמן…

על מה אפשר לבנות?

תשאל בן אדם – מה הבעיה? למה אתה רק מתחיל ולא ממשיך? הוא יענה לך: יש לי בעיה של התמדה… כאילו זו בעיה פרטית רק שלו. צרת רבים זו אמנם נחמת שוטים, אבל זו בעיה של רוב ככל העולם למעט יחידי סגולה נדירים.

האם יש מה לעשות עם זה? בוודאי ובוודאי! לשם כך צריכים להבין מדוע אנחנו נופלים.

אנחנו מתחילים מתוך התהלהבות גדולה, ה’ יתברך עוזר ונותן הארה, חשק מחודש, רגש חזק מאוד – אבל הרגש דרכו לעלות ולרדת, כמו גלי הים, רגע אתה למעלה ורגע אתה מתרסק. אתה לא יכול לבנות את החיים שלך ואת הרצון שלך על רגש רוחני, חזק ככל שיהיה. זה לא יחזיק בירידה והירידה כאמור היא חלק בלתי נפרד מהדרך שלוקחים לך את ההארה ובודקים אותך איך אתה צולח את הזמנים הקשים האם אתה אוחז ברצון או כועס ומתרעם.

אז על מה כן אפשר לבנות את החיים, ואת כל ההתקדמות וכל היציבות?

רק על האמונה!

כי מצב הרוח משתנה, היום בן אדם קם שמח ובהתלהבות, אבל מחר הוא יכול לקום חלילה שבור ונפול ובחושך גדול; אבל האמונה לא משתנה. “אמונתך בלילות”, ו”גם כי אשב בחושך ה’ אור לי”. הבורא הוא אותו בורא, והאמונה היא אותה אמונה, בטוב וברע. הבורא אוהב אותך בכל מצב בחיים שלך, וגם כשאתה הולך בגיא צלמוות הוא איתך עמך ואצלך.

חיים חזקים מאוד

וזה מה שאומר רבינו הקדוש שאמונה זה דבר חזק מאוד: “ובאמת אמונה הוא ענין חזק מאוד וחייו חזקים מאוד על ידי אמונה“. ועוד אומר רבינו שזה הסוד להגיע לרצון דקדושה: “אמונה הוא דבר חזק מאוד, ואזי כשהולך באמונה לבד… אזי זוכה לבוא לבחינת רצון שהוא למעלה אפילו מחכמה, דהיינו שיזכה שיהיה לו רצון מופלג חזק מאוד אליו יתברך בהשתוקקות נמרץ מאד…”

אם אתה בונה את הרצון שלך על האמונה – לא על ההרגשה ועל ה”הארה”, אלא על הידיעה הברורה שהיא יסוד האמונה שה’ כול יכול והוא אבא טוב ואוהב אותך תמיד, גם כשאתה מרגיש את זה וגם כשאתה לא מרגיש את זה – אז אתה תמיד תוכל להתקדם, בכל מצב, ולעולם לא תעזוב את הדרך הטובה שבה התחלת.

יכול להיות שיהיו ימים שבהם אתה בהארה רוחנית ובהם תתקדם הרבה, ויהיו ימים שאתה באפילה רוחנית ובהם תתקדם מעט – אבל אתה תמיד תתקדם. אלה “דרכי התשובה”, דרכים שונות לימים של עלייה ודרכים שונות לימים של ירידה, אבל אתה לא עוזב את הדרך. ובאמת בסוף אתה תראה ותבין שבימים ה”רעים” שבהם חשבת שאתה מתקדם מעט – אלה היו הימים המשמעותיים ביותר שקידמו אותך הכי הרבה.

לגאולה אין דרך קיצור

ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע שלנו?

גאולת מצרים היא לא אירוע שהיה בעבר, אלא היא הדוגמה והסמל לכל הגאולות שלנו בכלליות ובפרטיות. כל אחד שרוצה לצאת לחירות באמת – חירות מהתאוות ומהמידות הרעות – שואב את כוחו מיציאת מצריים.

הפרשה מעבירה מסר: אין גאולה שהיא “כהרף עין”, “זְבֶּנְגּ וגמרנו”. אין דבר כזה. גאולה היא תהליך ארוך צעד אחר צעד, ובמהלך התהליך הזה יהיו ירידות, והרבה מאוד. אם אתה לא תחזיק באמונה – אתה לא תחזיק מעמד.

ביציאת מצרים עם ישראל הוא עם של עבדים. מגיע משה ונותן להם את כל הסימנים שהוא הגואל והם מתלהבים: “וְיַאֲמֵן העם. וישמעו כי פקד ה’ את בני ישראל וכי ראה את עָנְיָם ויקדו וישתחוו”.

אבל כְּשֹׁךְ ההתלהבות, הגואל נעלם לכמה חודשים, והשעבוד רק מתגבר, וכל ההתלהבות הופכת לייאוש כפול ומכופל, לחושך מוגבר. וכשמשה סוף סוף חוזר הם מטיחים בו האשמות קשות מאוד עד שמשה בעצמו בא בטענות לה’ יתברך.

למה זה קרה? כי הם חיו על הרגש וההתלהבות ולא התחזקו באמונה. והתורה מחדשת לנו שההסתרה על הגואל וההתגברות של החושך חייבת להיות, זה חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה, כי אז זה המבחן האמתי של האמונה, ואז צריכים להתגבר ולהתחזק ולהילחם על האמונה.

כמו שאומר המדרש: “דומה דודי לצבי – מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך הגואל הראשון נגלה ונכס… וכגואל הראשון כך גואל האחרון…” ואומר המדרש שבגאולה האחרונה יעברו ימים קשים מאוד של הסתרה ומי שיחזיק מעמד הוא זה שיחיה!

ומה שהיה ביציאת מצרים זה המודל לגאולה הפרטית שלנו: תדע! יהיו נפילות וקשיים ואז תחזיק באמונה בכל הכוח.

גאולה מעבדים לבנים

וכשאנחנו מדברים על להחזיק באמונה, זה אומר להחזיק באמונה שה’ הוא אבא טוב והוא אוהב אותי ועושה לי רק טוב.

וניתן להסביר את גאולת מצרים על פי זה. המצרים הם מזרע חם, בחינת עבדים, ולכן מצרים נקראת “בית עבדים”. הם כופרים בבחינת ‘בן’ וכל רצונם ב”הבה נתחכמה לו” היה לגרום לעם ישראל ליפול מבחינת ‘בנים’ לבחינת ‘עבדים’.

ולכן המלך שלהם נקרא ‘פרעה’, בחינת ‘עורף’ שאומר לעם ישראל שה’ מסתיר פנים מהם ואינו אוהבם.

ואילו הגאולה היא גילוי עצום של אהבה, הגילוי שאנחנו לא עבדים אלא בנים! ולכן כשה’ מצווה את משה ללכת אל פרעה אומר לו לומר לפרעה: “בני בכורי ישראל, ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו…”

ולכן בתפילת ערבית תיקנו לנו חכמים לומר: “ראו בנים את גבורתו שיבחו והודו לשמו”, שעם ישראל נגאלו על ידי שזכו להבין שהם בנים, ולצאת מבחינת ‘עבדים’ לבחינת ‘בנים’. כי זו כל העבדות שלנו במצרים: ששכחנו שאנחנו בנים ושה’ אוהב אותנו ונפלנו לבחינת עבדים והסתר פנים.

ועיקר המלחמה על האמונה היא להחזיק בכל מצב בידיעה הזאת שה’ הוא אבא טוב ואוהב אותי תמיד. ובפרט בשעה שעוברות עליך ירידות והסתרות והיצר הרע רוצה להפיל אותך מההתחלות הטובות שהתחלת – אז זה בדיוק הזמן לחזק את עצמך באמונה גדולה שה’ אוהב אותך ולא ליפול מהאמונה שה’ אוהב אותך, כי למרות שאתה עכשיו לא מרגיש כלום, אבל האמונה היא דבר חזק ויציב וקבוע שאינו משתנה לעולם – וכשאתה אוחז באמונה שה’ הוא אבא אתה לעולם לא תיפול!

בשבוע הבא נראה איך כל זה קשור לימי השובבי”ם, ואיך הידיעה שה’ הוא אבא היא הסוד של שמירת הברית לאורך ימים ושנים ולעלות מעלה מעלה בשמירת הקדושה.