נשמע ונעשה
מה כל מרצה מוצלח עושה, איך מעביר אל הקהל את דבריו בצרה מוחשית? ומה המסר אלינו? כל התשובות בכתבה שליפניכם:
רואים את הקולות
היום כל מַרְצֶה מבוקש חייב להגיע להרצאה עם לפחות סרטון אחד או שניים. רצוי מאוד שיהיה חזק ומרגש ויעביר את המסר. והמינימום שבמינימום הוא שתהיה לו מצגת שתלווה את דבריו.
מדוע? כי גם אם הרב או המרצה הוא נואם בחסד ובעל כישרון רב בהעברת מסרים – עדיין הסרט יעשה עבודה טובה יותר, הסרט מרגש ומעורר את הלב, כי אינו דומה מראה עיניים למשמע אוזניים. וכבר הגמרא אומרת לא תהיה שמיעה גדולה מראייה.
ואין כאן שום המלצה לראות סרטים חלילה. גם לא סרטים “חינוכיים”. אנחנו לא צריכים לחכות לסרט כדי להתעורר ולהתרגש; העבודה שלנו כלומדי תורה היא להחיות את מה שאנחנו קוראים בתורה לרמה כזאת שכאילו אנחנו רואים זאת בעינינו ממש!
וזו השלימות של לימוד התורה: שהתורה תהיה חיה ממש, מוחשית, כל דבר שאתה לומד תצייר לעצמך איך זה נראה בפועל. תצייר לעצמך איך נראה מטאטא שבולע את המגב, כמו המטה של אהרן שבלע את מטות החרטומים… איך היית מרגיש אם היית רואה את זה בעיניים?
שמעתי ותרגז בטני
וזו הייתה המעלה של יתרו. יתרו לא היה נוכח בכל הניסים והמופתים של המכות וקריעת ים סוף, הוא רק שומע. בהתחלה הוא שומע ובא, “וישמע יתרו כהן מדיין חותן משה…” ואז “ויבוא יתרו…” הוא בא אל משה רבינו לשמוע עֵדוּת מכלי ראשון ולשמוע את הסיפור בפרוטרוט.
והוא שוב שומע, הפעם ממשה רבינו בעצמו: “ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה אלוקים לפרעה ולמצריים…”
ולמרות שלא היו אז מצלמות וסרטונים, יתרו לוקח את הדברים לעומק עומק לבו: “וייחד יתרו” – לא סתם נהנה מהסיפור, לא סתם מאמין, לא סתם אומר ‘וואוו, איזה יופי’. אלא הסיפור פועל עליו כאילו הוא בעצמו היה שם, והוא מצד אחד שמח מאוד כאילו הוא בעצמו עבר את כל התלאה וראה את הישועה הגדולה, ומצד שני הוא נחרד כי הוא היה יועץ בארמון של פרעה והכיר את כל האנשים וזה מחריד לשמוע איך כל האנשים שהכרת מתו במיתות משונות וסבלו כל כך.
יתרו לא רק שומע, אלא הוא מייצר לעצמו תמונות בראש, תמונות שמעוררות אותו לראות את יד ה’ בצורה מוחשית וממילא מביאות אותו לשמחה כלומר לאמונה שלימה בה’ ובכוחו האינסופי.
ושמעת ועשית
והרבה אנשים מגיעים לשם, כלומר מגיעים לאמונה שה’ כול יכול – ושם הם עוצרים. טוב, אני מבין שה’ הוא אינסוף והוא כול יכול. אבל איך זה נוגע לחיים שלי?
זו הסיבה לכך שהרבה מאוד אנשים שמעו על ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף ולא באו להתגייר. כל העולם שמע ולא עשה עם זה כלום. הוא רק “שמע” – נכנס מאוזן אחת ויוצא מהאוזן השנייה.
אבל יתרו “שמע ובא”, מה שהוא שומע פועל בו והוא מוכן להשתנות. הוא מוכן לעזוב את כל החיים שלו ואת כל המעמד שלו. הוא מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ועול מצוות, והעיקר שהוא מקבל על עצמו את האמונה השלימה.
והאמת היא שיתרו לא רק שומע, אלא הוא מכיר את המציאות היטב כמו שאומר רש”י. הוא הרי היה במצרים והוא יודע שאין מציאות שעבד אחד בורח ממצרים, הוא יודע את כוחות הכישוף והטומאה, ואת העוצמה של פרעה ואת השנאה שלו לעם ישראל – ועכשיו הוא רואה את כל עם ישראל בחירות אוכלים מן ויש להם באר מתגלגלת עם שפע מים לשישים ריבוא גברים ומשפחותיהם ויש להם תורה ומצוות – זה דבר שמזעזע ומדהים את יתרו.
אבל יתרו לא רק נדהם, אלא לוקח את זה הלכה למעשה!
כשהוא שומע מרחוק על הניסים – הוא מיד עוזב הכול ובא; וכשהוא שומע מקרוב על הניסים ממשה חתנו – הוא בהתחלה מתרגש מאוד ושמח – וייחד, ומיד מברך את ה’ ומקריב קרבנות, כלומר רוצה להתקרב לה’.
שמיעה שהיא עשייה
התורה מעלה את יתרו על נס, והוא מקבל פרשיות שלימות בתורה, וכל פרשת מתן תורה נקראת על שמו. מדוע? כי יש כאן דפוס פעולה מיוחד מאוד שהתורה רוצה שנאמץ לעצמנו! המסר שיוצא מיתרו הוא מסר נוקב מאוד מאוד: יתרו שומע ומיד עושה!
כשאתה שומע שיעור באמונה – מה אתה עושה? כשאתה לומד את התורה ולומד על ניסי יציאת מצרים – מה אתה לוקח לחיים שלך? איך אתה משתנה בפועל?
האם אתה אומר “מדהים” וממשיך הלאה בחיים שלך, או שאתה יוצא לפעולה ומזדעזע כל כולך ומתרגם את זה למעשים בשטח?
יתרו שומע – ויוצא לפעולה! אם יש כזה כוח לבורא עולם, אם יש כזה עם, אני לא נשאר כמו שאני! אני משתנה!
אם אתה רואה את הניסים של יציאת מצרים ואת עשר המכות ואת קריעת ים סוף לא רק כאילו זה סרט, אלא כאילו אתה בעצמך בתוך הסרט – הדברים חייבים לשנות אותך, לפעול בך, מצד אחד לזעזע אותך ומצד שני למלא אותך בשמחה ובאמונה!
וזה מחייב אותך לקום ולצאת לפעולה.
“ידיו אמונה” זו תפילה
איזו פעולה? תפילה! תפילה ועוד תפילה ורק תפילה! בכל הכוח! באריכות עד הישועה!
הרי ה’ כול יכול, אז איך זה שאני משלים עם החסרונות שיש לי בחיים? עם הקשיים והבעיות והמלחמות שיש לי בחיים?! איך זה שאני לא מפעיל את הכוח האינסופי שיש לי ביד שהוא כוח התפילה?! איך זה שאני לא בא אל ה’כול יכול’, בעל הכוחות כולם, ולא עומד ומתפלל עד שאני פותר את כל הבעיות שלי?!
מי שקורא את התורה וסוגר את הספר, יכול לקרוא לעצמו ‘מאמין’, אבל זו אמונה חלשה מאוד, אמונה ב”מתח נמוך”. בטריה קטנה שמספיקה בקושי לפנס.
אבל מי שמבין באמת את מה שהוא קורא, וחי את הלימוד שלו, ומבין בלבו ובנפשו את העצמה האמתית של האמונה – הוא לא יכול להשאיר את האמונה כמו בטריה קטנה, אלא הוא מבין שהאמונה זו תחנת כוח שיכולה להאיר ולחמם עיר שלימה! אמונה זה כוח אדיר!
איך משתמשים בכוח הזה? מתפללים. תפילה היא חיבור עם ה’, חיבור לכוח האמונה, העשייה של האמונה.
והתוצאה של לימוד פרשות יציאת מצרים ושל כל הלימודים של הניסים שקרו לאבותינו בכל הדורות – צריכה להיות חיזוק האמונה כלומר חיזוק התפילה. מי שמאמין – מתפלל. אם אתה לא מתפלל – אתה לא מספיק מאמין. תפילה חלשה זה אומר שלא הבנת, ולא הפנמת, ולא חיית, ולא הרגשת את מה שלמדת.
שִׁשִּׁיּוֹת וישועות
ולכן יהודים יקרים, קחו את הדברים למעשה.
יש לך בעיה שמציקה לך בחיים? אתה יכול לשרוף שעות בהשתדלויות ובדאגות ובדיבורים על הבעיה, ואתה רק סובל, ולפעמים גם העצות וההשדלויות רק יותר מקלקלות.
אבל אתה הרי מאמין בה’, אז תשקיע לפחות את אותו זמן בדבר היחיד שיכול לעזור לך שזה בתפילה. תפנה לך זמן של שש שעות ותלך להיות לבד באיזה יער, באיזה שדה, באיזה מקום שבו תוכל להתנתק מהעולם ורק לדבר עם ה’ ולהתפלל באריכות ולפרטי פרטים על הנושא שבו אתה צריך ישועה.
ואתה תראה ישועות! ואם עשית פעם אחת שש שעות והישועה עדיין לא הגיעה, תעשה את זה שוב ושוב. זאת האמונה: שאת הישועות שלנו אנחנו פועלים רק אצל ה’, רק בתפילה, רק באמונה, וכל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם. זה חוק יותר חזק מחוקי הטבע. זה חוק של אמונה.
ואם אמנם אנחנו יודעים שבני ישראל במתן תורה הקדימו נעשה לנשמע וזו מעלה עצומה, אבל עדיין ישנה מעלה גדולה מאוד גם למי ששומע ויודע לעשות, “לעשות מהתורות תפילות”. ובאמונה צריכים לתרגם את כל מה ששומעים למעשים, כלומר להאריך בתפילה ובשעות של התבודדות, ורק על ידי זה רואים שינוי אמתי בחיים.
צפו בשיעורו השבוע של הרב שלום ארוש- פרשת יתרו:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור