בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק מ”ב- פתח הישועה

ובאמת, אמונה זו ברחמים של ה’, דהינו שמאמין שרחמי ה’ הם מוחלטים ואינסופיים, עד כדי כך שגזרה היא מלפניו, לשמע צעקת כל מי שמתחנן אליו, בלי שום קשר למעשיו, אם הוא ראוי או לא, רק אמונה זו מביאה את האדם להתחיל באמת להתפלל ולפתור את סבך הבעיות, הקשיים, הייסורים והמניעות שיש לו בחייו. כי מי שלא מתפלל, ונשאר כך כמו שהוא, רעב וצמא, ועני מרוד בדעת ובמידות ובמעשים טובים וכו’, ומלא צרות וייסורים בגוף ובנפש, הולך בחושך, בעצבות וכו’ וכו’, זה רק מחמת שחסרה לו אמונה.

ואיזו אמונה חסרה לו? לא האמונה שיש ה’ בעולם חסרה לו, כי את האמונה הזאת יש לכולם. אלא חסרה לו האמונה שה’ שומע צעקת “כל מתחנן לי” – חסרה לו הידיעה שה’ הוא רחום, שה’ הוא חנון, שהוא ברא את העולם רק בשביל לרחם.

וכשהידיעה הזאת חסרה אצל האדם, אז ברור שיש ליצר הרע את כל הכלים והדרכים להחליש אותו מהתפילה. כי היצר הרע יודע שהוא יכול לבוא אל האדם המתפלל בכל מיני טענות, כגון, שהוא אינו הגון, ושהוא אינו כדאי שתתקבל תפלתו, ושאינו ישר, ושאינו צדיק, ושרק עתה עשה איזו עברה או עבר על איזו מצוה, וכיצד יתפלל? בטח לא יפעל בתפלתו. או שתפלתו לא חשובה, או שאינו יודע להתפלל וכו’ וכו’ – כל מיני מחשבות אלו תכליתן אחת: לסתום לו את הפה, שלא יתפלל, ולמעשה פרושו לפתוח את פתח הישועות שלו!

כי המה הוא פתח הישועות, כמו שכתוב: “הרחב פיך ואמלאהו”, וכן כתובן “איש אמונות רב ברכות”, שפרושו שכל הברכות נמצאות אצל מי שיש לו אמונה ומתפלל. לכן כל עבודתו של היצר הרע היא רק לסותם לאדם את הפה, שלא יתפלל, שלא יאמין שהוא יכול לפעל בתפלתו, שלא יאמין שה’ שומע צעקתו בכל מצב, בין אם הוא הגון ובין לאו, בין אם הוא יודע להתפלל ובין לאו וכדי. כי היצר הרע יודע היטב שאם האדם יתפלל ויאמין ברחמנות של ה’, אזי לא יבצר ממנו דבר, ויכול לפתור את כל הבעיות שלו ברוחניות ובגשמיות, ולהגיע לכל טוב האפשרי בזה.

לכן, צריכים כל אחד ואחת לחזק עצמם תמיד באמונה ברחמנות של ה וישנן לעצמו כל הזמן את המילים האלו שנכתבו בתורה הקדושה: ושמעתי כי חנון אני! ויהיה פסוק זה שגור בפיו תמיד, ויתפלל ויבקש מה’ להאמין ברחמנות שלו, ויחזור ויאמר: ריבונו של עולם, למדתי בתורה שאתה חנון ושומע צעקת כל מתחנן אליך, בגזרת חנם! כמו שכתוב: ושמעתי כי חנון אני, לכן אני מתחנן ומבקש ממך שתרחם עלי, אך ורק במתנת חנם, אך ורק בגלל שאתה חנון, שאתה רחום, ולא נברא העולם אלא בשביל שתקרא רחום, ולכן אני מתחנן וצועק על זה בעצמו, שאמין בזה, ואקרא לך רחום ויתקים רצונך בבריאת עולמך.

ובכל פעם שמבקש על איזו בעיה שיש לו, על איזו מדה רעה שיש לו, לעולם לא יתלה אלא ברחמנותו יתברך בלבד, ויטען לפניו: ריבונו של עולם, אתה נקרא רחום, וכתבת בתורתך הקדושה: והיה כי יצעק אלי, ושמעתי כי חנון אני, על כן רחם עלי ותיתן לי את הישועה שאני צריך, למען זה בלבד: שתקרא רחום, שתתגלה רחמנותך, שבשביל זה בראת את העולם, שבשביל זה בראת אותי! ועל אף שבוודאי עשיתי איזו עברה שבגללה אני סובל, אדרבה, רחם נא עלי ותחזיר אותי בתשובה, ותעזור לי לתקן את עצמי ברוחניות, ולתקן את העוון שבגללו יש לי את החיסרון הזה, ותשמע את התחינות שלי, ותמלא את משאלותיי, רק ברחמים ובמתנת חנם…

כאשר אדם יתחזק באמונה הזאת שה’ רחום, אז הוא יתחיל לראות את הישועות! כי הוא יתחנן ויתחנן עד שיזכה לכל הישועות שלו! ובוודאי הוא יבקש רק מתנת חנם ולא יתלה בכלום, רק ברחמיו יתברך, ואז אין שום דבר שיוכל למנע את תפלתו מלהתקבל, מאחר ותולה ברחמיו יתברך בלבד, וזו כבר גזרה מלפניו יתברך לשמע צעקת כל מתחנן לו. וכך גם לא יהיה שום דבר שיוכל להחליש אותו מלהתפלל ולהתפלל, עד שתפעל בקשתו.