הנני בידך פרק ה’: יסוד היסודות של הביטחון

האמת לאמיתה⁠

פעם שאלו אותי בשעור בחולון: מה ההבדל בין האמונה לבין הביטחון?

ה’ זיכה אותי לענות תשובה פשוטה שמסכמת את הכל. קצר וקולע.

וכך עניתי:

“ה’ יתברך תמיד אוהב אותי” – זו אמונה; “ותמיד יהיה לי רק טוב” – זה

ביטחון.

כי נכון שבעל “חובות הלבבות” מאריך להסביר את יסודות הביטחון: לדעת שהכל אך ורק בידיו יתברך ואין כוח מלבדו ואין מי שיכול להרע או להיטיב רק הוא יתברך לבד, והוא תכלית הטוב וכל רצונו להיטיב, ורק הוא יודע באמת מה טוב עבורי ועוד ועוד.

הכל נכון ומדויק. אבל כאמור בדברים האלה רב האנשים אינם מסתפקים. אולי הידיעה עצמה נשכחת מהם והם צריכים לחזור ולשנן ולהזכיר לעצמם שוב ושוב שה’ יתברך משגיח וזן ומפרנס ושומר ופודה ומציל וקרוב לקוראיו ומגן לכל החוסים בו וכו’ ואכן חיבים לחזור ולשנן כמו שכתבנו.

אבל יש נקודה אחת שיכולה “לשאוב” לאדם את כל הביטחון.

הבן אדם שואל את עצמו: אני יודע שה’ כל יכול ויכול להיטיב, אבל למה שה’ ייטיב אתי? מי אמר שהוא רוצה להיטיב אתי? אולי ה’ מיטיב רק עם הצדיקים?

ולכן חשוב לי להדגיש:

אי אפשר לבטוח בה’ בלי אמונה שלמה ומוחלשת שה’ אוהב אותי.

זה לא רק יסוד באמונה, אלא זה יסוד בתורה.

לכן אני אפלו לא קורא לזה אמונה, אלא ידיעה. זאת ידיעה.
זאת המציאות:

ה’ אוהב אותך! ה’ אוהב כל יהודי!

ככל שתשנן ותלמד מקורות ותפנים את זה – כך יהיה לך יותר בטחון,

וכך תפיק את מרב התועלת והישועות וכל הדברים הטובים מהאמונה שלך⁠

הבאנו מקורות וחיזוקים בלי סוף לדברים בחוברת “שמחת חיים” ובחוברה “יהיה לי רק טוב”, ויש עוד אינסוף מקורות וחיזוקים.

לא נביא כאן הכל, אלא רק מעט מן המעט.

אבל העקר הוא לא להרבות את הידיעות, אלא להשיב אותן אל הלב, להפנים שהמציאות שה’ אוהב אותנו היא נתון קבוע ובלתי משתנה.

זה פשוט וצריכים לשנן את זה:

כלנו נקראים בנים אהובים למקום, בין כאשר אנחנו עושים את רצונו ובין שאנחנו לא עושים את רצונו, וזה לא ישתנה לעולם!

ובגלל שאבא תמיד אוהב את הילדים שלו ותמיד רוצה לעשות רק טוב לילדים שלו,

לכן אם אתה בן אהוב של ה’ –

ברור שיהיה לך רק טוב!

זה ברור ופשוט ואין בזה שאלה בכלל!

“ה’ אוהב אותי” זו ידיעה ברורה,

שממנה נובע בטחון מחלט:

“תמיד יהיה לי רק טוב”.

הזמינו עכשיו את הספרון המחזק של הרב שלום ארוש: הנני בידך: