לא משחקים בנשק
הפה הוא כנגד האמונה כמו שאומר רבינו הקדוש שהאמונה תולה בפה של האדם. הכול תלוי באמונה והאמונה תלויה בפה, ומשם כל החיים מתחילים להאיר.
מה שאמרו לך – תעשה הפוך!
“אמרו לי שלאכול מאכל פלוני יכול מאוד לעזור לבעיה שיש לי. מה הרב אומר?”
“אם אתה שואל אותי, דווקא אל תאכל את המאכל הזה. ולא רק זה, אלא כל מה שיגידו לך שזה טוב וסגולה, אפילו דברים ‘רוחניים’ כביכול – אם אתה שואל אותי, אַל תעשה שום דבר מזה, ואפילו תעשה להיפך ורק תתפלל ואתה תראה ישועה!”
“אבל, כבוד הרב, מה זה מזיק? אני יכול גם להתפלל וגם לעשות את הסגולה…”
“דע לך, תלמידי היקר, כי רק התפילה פועלת את כל הישועות, וכאשר יהודי תּוֹלֶה עיניו לכל דבר אחר מלבד תפילה, הוא כבר מחליש ואפילו מאבד את כוח האמונה שלו בתפילה, כבר התפילה שלו לא תהיה אותו דבר. אם אתה רוצה ישועה באמת – אתה חייב להיות ‘נעול’ במאה אחוז על התפילה ורק על התפילה ואז את כל הכוחות ואת כל המאמצים תשקיע בדבר היחיד שיכול לעזור ולהושיע אותך!”
כלי הנשק שלך
הבעיה העיקרית של כולנו היא שאנחנו לא יודעים איזה כוח אדיר יש לנו בפה! הפה, הדיבור, התפילה – זו עוצמה אדירה. אין דבר שאי אפשר לפעול עם התפילה. ומי שאוחז בתפילה יכול לפעול תמיד, גם אם נראה שכלו כל הקיצין, כמו שאומרת הגמרא: “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים”, ורבינו אומר זאת בלשונו: “הדיבור יש לו כוח גדול מאוד, כי הלא יכולין ללחוש על קנה שריפה (רובה או תותח) שלא תוכל לירות”.
רבינו אומר שעיקר הכלי זין של איש הישראלי הוא התפילה. תפילה זה נשק. נשק זו עוצמה אדירה. ומי שמבין איזה כוח עוצמתי זה הדיבור – בוודאי שומר על הדיבור מכל משמר! ואם הדיבור זה נשק עוצמתי, הרי שדיבור לא אחראי, ודיבורי שטות והבל – זה ממש משחק בנשק, סכנת חיים.
חכמינו אומרים: “ברית כרותה לשפתיים”. וכל עם ישראל נוהגים להיזהר מאוד לא להוציא דבר רע חלילה וחלילה, כי התוצאות של כל דיבור שלא במקום אפילו בלי כוונה יכולות להיות הרות אסון רחמנא ליצלן.
ואומר רבינו שצריך להיזהר מאוד “לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום… אף שאומר זאת בדרך ליצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת, אף על פי כן זה הדיבור מזיק לו מאוד ויכול להכריחו חס ושלום אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך ליצנות…”
וכל שכן דיבורים רעים ופגומים ודיבורי שקר ומחלוקת ושנאה למיניהם, שהם כבר ממש קטלניים. כמו שאומרת הגמרא שלשון הרע הורגת שלושה, גם את המדבר גם את השומע וגם את זה שמדברים עליו. זה כמו לקחת רובה אוטומטי ולרסס לכל הכיוונים.
ה’ יילחם לכם ואתם תחרישון
ובפרט עכשיו בחודש אדר, שאדר הוא ראשי תיבות “ראש דברך אמת” – שבחודש אדר יותר מבכל חודש חשוב לשמור את הדיבור מכל משמר, ולראות שהדיבור יהיה רק באמת. וכבר ביארנו בכמה מקומות ששקר זה לא רק שאומר דברים לא נכונים, אלא כל דבר שהוא לא כרצון ה’ והתורה הוא שקר, וגם דברים בטלים הם שקר, כי שקר הוא דבר חסר משמעות מלשון שווא ותפל.
וכל הנס של פורים והכנעת עמלק הם דווקא בזכות שמירת הדיבור, ולכן רק זרעה של רחל שתפסה את פלך השתיקה, כמו שאול שאת דבר המלוכה לא הגיד, ואסתר ששמרה את הדיבור ולא הגידה את עמה ומולדתה כאשר ציווה מרדכי – דווקא הם יכלו להביא את הגאולה.
ובפרט שאנחנו רוצים לפעול ישועות גדולות בימי הפורים הבאים עלינו לטובה בכוח הדיבור והתפילה, כמו שאנחנו מזכירים בכל שנה וכמו שכתבנו באריכות בספרון החדש והמומלץ “שמחת פורים” – לכן אנחנו חייבים לשמור את הדיבור הקדוש ביתר שאת ויתר עוז!
דבר מדבריו לא ישוב ריקם
וזה מתקשר גם לפרשה שלנו מכמה כיוונים.
ראשית, בפרשה שלנו לא מוזכר שמו של משה רבינו עליו השלום! זו הפרשה היחידה מאז שמופיע משה שהוא אינו מוזכר. ומסבירים חז”ל מדוע אינו מוזכר? מכיוון שלאחר חטא העגל כשה’ רצה לכלות את שונאיהם של ישראל – אמר משה לה’ שאם לא ימחל לעם ישראל שימחה את השם של משה מספרו, כלומר מהתורה.
ואף על פי שבסוף ה’ כן מחל לעם ישראל והתנאי לא התקיים – בכל זאת, מה שיצא מהפה של משה חייב להתקיים בבחינה מסוימת וזה מתקיים בפרשה שלנו בכך ששמו לא מוזכר. כי מה שיוצא מפה של צדיק חייב להתקיים, כמו שאומרת הגמרא שקללת חכם אפילו בחינם ואפילו על תנאי היא באה!
הפה – הנר המערבי
ושנית, הפרשה שלנו פותחת במצוות לקיחת שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד במנורה, כהמשך לפרשה הקודמת שבה אנחנו קוראים על מעשה המנורה.
והתורה הקדושה היא נצחית ונוגעת לכל יהודי באשר הוא שם. ולכן אומר רבינו הקדוש שכל יהודי צריך להדליק ולהאיר את המנורה אישית שלו בשמן זית זך.
מהי המנורה האישית שלנו?
המנורה היא הראש, כמו שאומר הזהר הקדוש: “מנרתא דא רישא”, שיש בו שבעה נקבים כנגד שבעת קני המנורה: הפה ושתי האוזניים, ושתי העיניים, ושני הנחיריים. שישה קנים הם זוגות – כנגד ששת הקנים; ואילו הפה – הוא עיקר המנורה מה שנקרא: “פני המנורה” שעל זה נאמר: “אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות” ולכן רבינו מונה את הפה ראשון.
ואומר רבינו שעל ידי שמקדש את קני המנורה ומאיר את המנורה האישית שלו – הוא זוכה לשפע אלוקי. ושפע אלוקי זה שכל ודעת ה’, שזה כל האמונה וכל ההרגשות הקדושות של יהודי שמרגיש טעם בתורה ובמצוות ובשבת והארת הימים הטובים והארת הפורים.
כמו כן אומר רבינו שעל ידי שאדם מקדש את המנורה שלו הוא זוכה לשלום בית ולבית קדוש. זה לא רשות, זו חובה. כולנו רוצים בית קדוש וילדים קדושים ומוצלחים. ושום דבר טוב לא מגיע בחינם. הצדיקים זכו למה שזכו כי קידשו את עצמם וקידשו את הנרות שלהם.
כלי שלם
הכול מתחיל מהפה! כשאדם מקדש את הפה שלו זה כבר העמוד האמצעי והראשי שמאיר ומשפיע לכל שאר הנרות ומקדש אותם, כי הפה הוא כנגד האמונה כמו שאומר רבינו הקדוש שהאמונה תולה בפה של האדם. הכול תלוי באמונה והאמונה תלויה בפה, ומשם כל החיים מתחילים להאיר.
וכאשר אדם מקדש את הנרות שלו, זה לא רק מאיר לו עצמו את החיים שלו, אלא דרכו של האור היא שהוא מאיר ומאיר גם החוצה, כמו שאומרים חז”ל על המנורה שהיא אינה בשביל הקדוש ברוך הוא שהוא אורו של עולם ואינו צריך לאורה – אלא מטרת המנורה היא להאיר ולגלות ולפרסם את האמונה והדעת לכל באי עולם.
ועכשיו ערב חג הפורים ושבת זכור – חשוב לזכור שעיקר מלחמת עמלק היא התפילה, כמו שבמלחמת עמלק הראשונה עיקר המלחמה הייתה דווקא על ידי התפילה של משה, שעליו נאמר: “ויהי ידיו אמונה” ואומר התרגום – פרושות בתפילה. ואומרים חז”ל שכל ההצלחה במלחמה הייתה תלויה בידיו של משה כמו שכולנו יודעים.
וגם הדרך שלנו לזכות לאור הפורים ולכל הישועות העצומות של פורים היא על ידי התפילה, והאמונה הבלתי מסויגת בכוח התפילה, שאת כל הכוחות נשים על התפילה ורק על התפילה, ובפרט התפילה של פורים שלא חוזרת ריקם.
וזה בדיוק הזמן לקדש את הדיבור שלנו כדי שהכלי הזה שנקרא פה ודיבור יהיה מושלם ועל ידו נתקרב לה’ באמת ונאיר את כל העולם.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור