הנני בידך פרק ה’ (המשך) גם אם אינו ראוי

המשנה אומרת: “חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: בנים אתם לה’ אלקיכם”.

מה זה אומר שאנחנו בנים? הרי ה’ הוא אבא טוב ומטיב, ומן הסתם הוא טוב ומיטיב לכל הברואים ולא רק לעם ישראל, אז מה התוספת המיוחדת שיש לעם ישראל בכך שהם נקראים בנים?

וההסבר הוא שהקשר של אב לבנו הוא קשר נצחי שאינו נתן לבטול ואינו תלוי בכלום. הקשר בין אב לבנו הוא מציאות קבועה וקימת. כמו כן האהבה וההטבה של ה’ לעמו ישראל.

יוצא שמעלת הבנים על שאר הברואים היא לא בכך שה’ מיטיב לנו יותר, אלא שהאהבה וההטבה של ה’ אלינו היא מציאות קבועה וקימת.

וכמו שאבא הוא תמיד אבא לבנו וזו מציאות בלתי משתנה, גם אם הבן חוטא ופושע;

ואפלו אם הבן מורד באבא שלו הוא עדין בנו –

כך אהבת ה’ לכל יהודי ויהודי לא תלויה במצבו הרוחני.

וזו ממש גמרא מפרשת שעם ישראל נקראים “בנים למקום”, בין כשעושים רצונו של מקום ובין כשאין עושים רצונו של מקום.