תרומת הלב

פרשתנו עוסקת בנדיבותם של עם ישראל למשכן, כמו שכתוב “ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי” ועמדו כבר מפרשי המקרא מהו הלשון ויקחו לי ומדוע לא נאמר ויתנו לי? ומהו הלשון איש משמע איש ולא אשה וכי אשה לא תרמה למשכן? ומהו שנאמר שוב בסוף הפסוק שוב “תקחו את תרומתי”?

ויראה לפרש כי ענין זה של הנדבה למשכן היה בבחינת חיזוק לעם ישראל לאחר שחטאו בעגל, והקב”ה רצה להראותם שרצויים לפניו גם לאחר החטא והראיה שהם מתנדבים לתרומת המשכן, ועל זה נאמר “מאת כל איש” ‘מאת’ – אותיות אמת, ללמדך שה’ יתברך רמז להם בזאת שידעו שהאמת לאמיתה שיהודי לא פוגם לעולם וגם אם הוא חטא, יכול לשוב בתשובה.

אם ילכו עם האמת וידעו שפגמו ויתחרטו באמת על פשעם, אזי הם רצויים לפניו כבתחילה, ובזה יובן מה שהקשו המפרשים כיצד יתכן שאחד מי”ג מידות של רחמים היא “אמת” והרי אמת היא דין ומשפט וכיצד יתכן למנותה עם מידות של רחמים, אלא הענין יובן ע”פ הנאמר, שאצל ה’ יתברך אין שקר או ויתור ח”ו, ואדרבא ה’ מרחם על האדם ודן אותו לפי האמת כי זה הרחמים האמיתיים של ה’ שהוא מבקש את התשובה של האדם, וזה מצד האמת שהאדם לא ימנע את עצמו מלשוב בתשובה, ולכן האמת היא אחד מי”ג מידות של רחמים.

ומעתה מובן שגם כאן בבניית המשכן ה’ מבקש את מידת האמת של האדם ושהנדבה תבוא מתוך נקודה פנימית של תשובה וחרטה, כי זה עיקר הנדבה לה’ ולכן כתוב ‘מאת’ שהם אותיות ‘אמת’ ובזה יובן מה שנאמר “איש” כי על ידי התשובה האדם נעשה בבחינת איש לשון צדיק כמו שכתוב אצל המרגלים אנשים וכתב שם רש”י: אנשים לשון חשובים היינו צדיקים, ללמדך שמי נודב את ליבו ושב בתשובה באמת אזי נעשה צדיק גמור בבחינת מה שאמרו בגמרא שהמהרהר בתשובה נעשה צדיק גמור.

בזה מובן עוד למה נאמר איש ולא אשה שהרי ידוע שהנשים לא חטאו בחטא העגל ומשום כך לא היה צריך את התנדבותם למשכן ומי שרצתה להביא מעצמה הביאה, ועתה גם יובן מדוע נאמר “ויקחו” ולא “ויתנו” כי הלשון לקיחה הוא לשון ששייך גם בדברים כמו שכתוב אצל אהרון שה’ אמר למשה קח את אהרון ופירש רש”י קח אותו בדברים היינו בדיבורים.

כך גם לעניינו הלקיחה המדוברת היא בדיבור שה’ מבקש ויקחו לי היינו תדברו לי “לשמי” שעל ידי הדיבור של התשובה האדם נעשה חדש לפני ה’ בבחינת מה שכתוב: “קחו עמכם דברים ושובו אל ה'” כי בזה תלוי הנדבה האמיתית שהאדם ישוב בתשובה וישיב את ליבו לאביו שבשמיים באמת          .

לכן חזר הכתוב בסוף שוב ואמר “תקחו את תרומתי”, ללמדך שעיקר התרומה הוא ענין “תקחו” היינו הדיבור כנ”ל, וזה מה שמובא (בליקו”מ עא)”וזה אותיות תרומה הם סופי תבות: לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו”. כי התרומה הינו צדקה שהיא נדיבות לב בחינת: “מאת כל איש אשר נידבנו ליבו תקחו את תרומתי”, על ידה נעשה כלי כדי לקבל מנועם ה’, שעל ידי זה נמשך התגלות כבודו יתברך יתברך שהוא בחינת: “ובהיכלו כולו אומר כבוד”. וזהו: “לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו” סופי תיבות: תרומה. כמו שהוסבר למעלה שעל ידי התרומה האדם צריך להגיע לבחינת לחזות בנועם ה’ ממש.

ודע עוד כי על ידי התרומה של האדם בפרטיות נעשה גם רושם על הכלל, והאדם משפיע ישירות על כל עם ישראל שיתעורר ליבם לעבודתו יתברך, וזה מה שכתוב “תקחו את תרומתי”, “תקחו” לשון רבים שהרי היה ראוי יותר לומר תקח היינו משה יקח את תרומתם של עם ישראל? אלא ה’ יתברך אומר “תקחו” פירוש: אתם בעצמכם לוקחים את התרומה על ידי הדיבור של תשובה של כל אחד ואחד מכם נעשה לקיחה של כל עם ישראל, ולכן נאמר בלשון רבים.