בגדי האדם

התורה מאריכה מאד בפרשתנו, בכל מיני הוראות ודקדוקים על בגדי הכהונה, ובמיוחד בגדי הכהן הגדול, שיהיו באופן שלם ומכובד ביותר, וכמ”ש, “לכבוד ולתפארת                                               “.

וודאי שיש בהוראות אלו עצות מעשיות לכל דור, אמנם אין לנו היום בית מקדש ולא בגדי כהונה, אבל ידוע שהתורה היא נצחית, וממילא כל פרט שבה יש בו שכל, כוח ועצה לכל דור איך למצוא את הש”י דווקא על ידי אותה עצה.

והנה לכאורה בהתבוננות פשוטה נראה שנושא הבגדים הוא די גשמי ושולי בהשקפה יהודית, ההתעסקות בבגדים טומנת בחובה כמה סכנות, האחד כבוד, וגאווה. וכמו שרבי יוחנן קרא “למאני מכבדותא     “.

לא בלבד אלא שרבנו ז”ל מגלה שההתעסקות בבגדים יכולה להביא את האדם עמוק עמוק לניסיונות של היפך הקדושה, וכמו שדבר זה רמוז בסיפור של יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר כמ”ש שם: “ותתפסהו בבגדו”, שכך דרכו של היצר הרע כשרוצה להכשיל את האדם בפגמי הקדושה, הדבר הראשון שעושה הוא מכשיל את האדם בהתעסקות יתרה בבגדים… דבר נוסף מצינו בסיפורי מעשיות במעשה של הבעל תפילה, שהיה הסמל של האדם השלם ברוחניות: ועליו נאמר “ועל הבגדים לא הקפיד כלל”, משמע שהדרך וההשקפה הרוחנית הנכונה היא כלל לא לעשות עסק מנושא הבגדים וכדו’.

יתרה מכך מובן שכשרואים אדם שהוא עסוק יותר מדי בעניין הבגדים, בדרך כלל זה מראה על מקום רוחני נמוך, וחשוף לסכנות וגשמיות הרחוב. בהתבוננות עמוקה יותר ההגדרה של “בגד” זה לבוש חיצוני, שלא תמיד מורה ותואם על פנימיות אמיתית של הדבר שאותו מכסה הבגד .

והנה כל המהות של העולם הזה הוא עולם של חוסר וריק, אלא שכל הדרך של העולם הזה הכולל בתוכו את כל תאוותיו הוא באמצעות לבושים, שהוא כאמצעי שיווק המשכנע את המתבונן בו כאילו יש איזשהו אושר וטוב אמיתי כאן בזה העולם. באמת לפי זה מובן שבבגדים טמן ה’ יתברך כוח עצום להשפיע על האדם, ולמשוך אותו לכיוונם… וא”כ נשאלת השאלה, למה התורה כל כך הקפידה על יופי בגדי הכהונה בצורה כ”כ מדויקת ומדודה, וכי זה לא חוטא למטרה? אלא השאלה היא בעצמה התשובה !

כל דבר יש לו שורש: למושג “בגד” שבהגדרתו “אמצעי שיכול לספר את מהות הלובשו” יש בו שורש קדוש, כי בשורש ה’ יתברך ברא את הבגדים כאמצעי לגלות את מעלת הקדושה ויופי הקדושה בעולם, ולא בכדי נקרא בית המקדש “מכלל יופי”, כי באמת שם היה מקור היופי האלוקי. ולכך בגד הרי הוא ככלי שרת וכאמצעי לפרסם את אור האלוקות בעולם, ולכך דווקא בבית המקדש או במשכן, ששם האיר אור האלוקות בצורה שלמה ונקיה, יכלו להשתמש עם הבגד לייעודו האמיתי.

אלא שעתה בזמן הגלות שהאור האלוקי נעלם, וגם אם ישנו, הרי הוא מאוד חסר ולא מבורר, הסכנה להשתמש עם הבגד, כפולה ומכופלת, כי דווקא עכשיו בגלות השתלטו עליו כוחות החיצוניים שאין להם באמת שום אור אמיתי ושום תוכן אמיתי, ומשתמשים עם המושג של “בגד” לשווק ולפרסם את התאוות שלהם.

מזה מובן שהדרך להינצל מהחיצוניות של העולם הזה, שכולל בתוכו גם את המושג בגד, הוא לא רק לזלזל ולהתרחק מהתעסקות בהם ובמיוחד עכשיו בגלות, שאז הכוח הזה נמצא אצל הקליפות. כאן מתגלה עצה נוספת והיא ההתבוננות שיש שורש לאותו מושג, ישנם בגדים קדושים שתפקידם לפרסם את מציאות הקדושה בעולם, היה תפקיד כל ההתעסקות של היופי בכל הפרטים בבית המקדש בכלל, ובבגדי הכהונה בפרט.

אעפ”כ עצם זה שאדם זוכר שיש שורש לאותו ניסיון, לאותו כוח מגרה, נותן לו את הכוח לנצח את החלק הנמוך והמגושם של הבגד. לא בלבד, אלא שבזה בעצמו יש את המדד שיכול האדם לבדוק את עצמו האם הוא נמשך באופן פסול אחר הבגדים או לא, והמדד הוא האם ההתעסקות יש בה כדי לפרסם את הקדושה כראוי או שמא ההיפך הגמור.

ה’ יזכנו לזהות את המוקשים התמימים הנמצאים מסבבינו ולהעלות אותם למטרתם המקורית כראוי

התורה מאריכה מאד בפרשתנו, בכל מיני הוראות ודקדוקים על בגדי הכהונה, ובמיוחד בגדי הכהן הגדול, שיהיו באופן שלם ומכובד ביותר, וכמ”ש, “לכבוד ולתפארת                                               “.

וודאי שיש בהוראות אלו עצות מעשיות לכל דור, אמנם אין לנו היום בית מקדש ולא בגדי כהונה, אבל ידוע שהתורה היא נצחית, וממילא כל פרט שבה יש בו שכל, כוח ועצה לכל דור איך למצוא את הש”י דווקא על ידי אותה עצה.

והנה לכאורה בהתבוננות פשוטה נראה שנושא הבגדים הוא די גשמי ושולי בהשקפה יהודית, ההתעסקות בבגדים טומנת בחובה כמה סכנות, האחד כבוד, וגאווה. וכמו שרבי יוחנן קרא “למאני מכבדותא     “.

לא בלבד אלא שרבנו ז”ל מגלה שההתעסקות בבגדים יכולה להביא את האדם עמוק עמוק לניסיונות של היפך הקדושה, וכמו שדבר זה רמוז בסיפור של יוסף הצדיק עם אשת פוטיפר כמ”ש שם: “ותתפסהו בבגדו”, שכך דרכו של היצר הרע כשרוצה להכשיל את האדם בפגמי הקדושה, הדבר הראשון שעושה הוא מכשיל את האדם בהתעסקות יתרה בבגדים… דבר נוסף מצינו בסיפורי מעשיות במעשה של הבעל תפילה, שהיה הסמל של האדם השלם ברוחניות: ועליו נאמר “ועל הבגדים לא הקפיד כלל”, משמע שהדרך וההשקפה הרוחנית הנכונה היא כלל לא לעשות עסק מנושא הבגדים וכדו’.

יתרה מכך מובן שכשרואים אדם שהוא עסוק יותר מדי בעניין הבגדים, בדרך כלל זה מראה על מקום רוחני נמוך, וחשוף לסכנות וגשמיות הרחוב. בהתבוננות עמוקה יותר ההגדרה של “בגד” זה לבוש חיצוני, שלא תמיד מורה ותואם על פנימיות אמיתית של הדבר שאותו מכסה הבגד .

והנה כל המהות של העולם הזה הוא עולם של חוסר וריק, אלא שכל הדרך של העולם הזה הכולל בתוכו את כל תאוותיו הוא באמצעות לבושים, שהוא כאמצעי שיווק המשכנע את המתבונן בו כאילו יש איזשהו אושר וטוב אמיתי כאן בזה העולם. באמת לפי זה מובן שבבגדים טמן ה’ יתברך כוח עצום להשפיע על האדם, ולמשוך אותו לכיוונם… וא”כ נשאלת השאלה, למה התורה כל כך הקפידה על יופי בגדי הכהונה בצורה כ”כ מדויקת ומדודה, וכי זה לא חוטא למטרה? אלא השאלה היא בעצמה התשובה !

כל דבר יש לו שורש: למושג “בגד” שבהגדרתו “אמצעי שיכול לספר את מהות הלובשו” יש בו שורש קדוש, כי בשורש ה’ יתברך ברא את הבגדים כאמצעי לגלות את מעלת הקדושה ויופי הקדושה בעולם, ולא בכדי נקרא בית המקדש “מכלל יופי”, כי באמת שם היה מקור היופי האלוקי. ולכך בגד הרי הוא ככלי שרת וכאמצעי לפרסם את אור האלוקות בעולם, ולכך דווקא בבית המקדש או במשכן, ששם האיר אור האלוקות בצורה שלמה ונקיה, יכלו להשתמש עם הבגד לייעודו האמיתי.

אלא שעתה בזמן הגלות שהאור האלוקי נעלם, וגם אם ישנו, הרי הוא מאוד חסר ולא מבורר, הסכנה להשתמש עם הבגד, כפולה ומכופלת, כי דווקא עכשיו בגלות השתלטו עליו כוחות החיצוניים שאין להם באמת שום אור אמיתי ושום תוכן אמיתי, ומשתמשים עם המושג של “בגד” לשווק ולפרסם את התאוות שלהם.

מזה מובן שהדרך להינצל מהחיצוניות של העולם הזה, שכולל בתוכו גם את המושג בגד, הוא לא רק לזלזל ולהתרחק מהתעסקות בהם ובמיוחד עכשיו בגלות, שאז הכוח הזה נמצא אצל הקליפות. כאן מתגלה עצה נוספת והיא ההתבוננות שיש שורש לאותו מושג, ישנם בגדים קדושים שתפקידם לפרסם את מציאות הקדושה בעולם, היה תפקיד כל ההתעסקות של היופי בכל הפרטים בבית המקדש בכלל, ובבגדי הכהונה בפרט.

אעפ”כ עצם זה שאדם זוכר שיש שורש לאותו ניסיון, לאותו כוח מגרה, נותן לו את הכוח לנצח את החלק הנמוך והמגושם של הבגד. לא בלבד, אלא שבזה בעצמו יש את המדד שיכול האדם לבדוק את עצמו האם הוא נמשך באופן פסול אחר הבגדים או לא, והמדד הוא האם ההתעסקות יש בה כדי לפרסם את הקדושה כראוי או שמא ההיפך הגמור.

ה’ יזכנו לזהות את המוקשים התמימים הנמצאים מסבבינו ולהעלות אותם למטרתם המקורית כראוי