הגדה של אהבה ח”א
מה אתם הייתם עושים עם שאלה כזאת? האם הייתם "מכהים את שיניו"? האם זו שאלה חוצפנית כמו שאלת הבן הרשע חלילה?
חכם או רשע?
“ילדים יקרים”, הכריז אבא, “הלילה הוא ליל הסדר, לילה גדול, אנחנו נשב יחד ונשתה ארבע כוסות ונאכל מצה ומרור. והעיקר: אתם תשאלו שאלות וקושיות ואני אספר לכם את סיפור יציאת מצרים…”
“אבא, אבא, יש לי קושיה!” אמר נתי לאבא.
נתי הוא כבר בן 11 והוא בוגר מאוד לגילו. הוא תלמיד מצוין ואבא כל כך ציפה לשמוע את שאלתו.
“אבא היקר, השנה למדנו חומש שמות בפעם השנייה. שעות ארוכות ישבנו בכיתה וקראנו פסוק פסוק עם פרשנים ומדרשים. עוד מהגן אני שומע את הסיפורים הללו עם כל המדרשים העסיסיים. מידי שנה אנחנו חוזרים על הסיפור בליל הסדר. בשביל מה לספר זאת שוב עכשיו? למה לא פשוט תבחן אותנו ותראה שאנחנו יודעים את הסיפור ונתקדם הלאה ל”שולחן עורך”…
מה אתם הייתם עושים עם שאלה כזאת? האם הייתם “מכהים את שיניו”? האם זו שאלה חוצפנית כמו שאלת הבן הרשע חלילה?
המעטפה והתוכן
לא ולא! זו השאלה הטובה ביותר. זו השאלה החשובה ביותר. הייתי אומר שזו השאלה שכל אבא צריך לשאול קודם כול את עצמו לפני שהוא ניגש להתכונן לליל הסדר:
את הסיפור הם מכירים פחות או יותר, הם עשו בגן כוס שחציה בצבע כחול וחציה אדום – מה יש לך לחדש להם? ונכון שפרטי הסיפור חשובים מאוד, אבל האם הכול מתחיל ונגמר בפרטים? האם המצווה לספר ביציאת מצרים ולזכור את יציאת מצרים בכל בוקר וערב כל מטרתה היא שלא נשכח את הסיפור?! האם המטרה היא למצוא כמה שיותר מדרשים?
ברור שלא! החשיבות של הסיפור היא לא רק הסיפור אלא המסר! כשאתה שואל את עצמך בשביל מה בכלל מספרים את הסיפור ובשביל מה זה כל כך חשוב לזכור את יציאת מצרים – אתה חייב לענות לעצמך: בשביל המסר! זה העיקר! הסיפור הוא העטיפה והמסר הוא התוכן.
המסר של הלילה
אז מה באמת המסר של הסיפור הזה? עם אילו מסרים וכוחות וידיעות אתה רוצה שהילדים שלך ייצאו מהלילה הזה?
מה המסר ומהי המטרה? ברור שהמטרה היא החדרת האמונה בילדים שלנו!
ולכן הדגש שלנו בסיפור הוא לא רק על הפרטים, אלא על האמונה, על יד השם המנהלת את העולם ושולטת בטבע ומשדדת את כל המערכות!
אבל זה לא רק זה. זה הרבה יותר מזה. הרי כל מה שאנחנו מלמדים בשנה האחרונה, שעיקר האמונה היא לא רק האמונה שה’ ברא את העולם ולא רק האמונה שהכול בידיו ושהשגחתו בכול ושאין שום טבע – עיקר האמונה הוא האמונה שה’ אוהב אותנו!
וכאשר אנחנו קוראים את ההגדה ואת כל הסיפור של יציאת מצרים במשקפיים האלה מתוך המטרה לראות את אהבת ה’ אלינו, מתוך מטרה לראות שהוא אבא טוב שאוהב אותנו ועושה איתנו רק טוב – לפי זה אפשר לקרוא את כל ההגדה בצורה אחרת לגמרי.
וזו לא צורה מחודשת, אלא זה פשוט הפשט של הפשט של כל ההגדה, המסר העיקרי והמרכזי שיוצא מסיפור ההגדה, ובמאמר זה נביא דוגמאות מעשיות, כדי לתת כלים לכל אבא להעניק לילדים שלו ליל סדר משמעותי עם סיפור משמעותי:
כל מכה – באהבה!
נתחיל במכת דם. כשאתה רואה כוס מים שמצד אחד שותה מצרי ויוצא לו דם ומצד שני שותה יהודי ויוצאים לו מים – זה לא רק פלא עצום והיפך מוחלט מהטבע, אלא זה גם גילוי של אהבה:
יהודי יקר אתה הבן שלי, ואני דואג לך באופן אישי, וגם אם בכוס הזו יהיה דם – אתה תקבל מים, וגם אם מצרי אחר ישתה איתך באותה הכוס – הוא יקבל דם ואתה תקבל מים!
זה גילוי מדהים של אהבת ה’. ואת זה צריכים להעביר לילדים. השגחה מוחלטת ומדויקת עלינו מתוך אהבה אישית אלינו! אהבה מיוחדת ואישית: כל יהודי ויהודי קיבל מים וכל מצרי ומצרי קיבל דם.
צפרדעים קופצות לכל מקום, אפילו לתוך תנורים בניגוד גמור לאינסטינקטים של כל חיה לברוח מהאש, אבל הן לא מתקרבות לבית של היהודי, אפילו לא אחת. מה זה אם לא אהבת ה’?
כינים זה מדבק מאוד וכל אימא יודעת את זה. ילדה אחת בגן עם כינה ותוך שעה אחת עשר בנות נדבקות. על כל מצרי היו מאות ואלפי כינים ואף אחת מהן לא הגיעה אפילו לא בטעות לראש של יהודי או יהודייה. מה זה אם לא מסר שה’ אוהב אותך ושומר עליך כנגד כל הסיכויים?
במכת ערוב כבר התורה אומרת את זה במפורש ממש: והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן… ושמתי פדות בין עמי ובין עמך… חיות טרף מפחידות לא נוגעות לרעה ביהודי, גם אם מצרי שם את הילד שלו אצל יהודי החיה מבחינה בילד גוי ופוגעת רק בילד הגוי בין כל הילדים היהודיים.
והנה רואים כאן שה’ יתברך אומר לנו מראש: אני הולך להראות לכם את ההבדל: “והפליתי”, “ושמתי פדות” – יש הבדלה ברורה – למה? מה ההבדל בין המצרי ליהודי? איך זה עובד? פשוט מאוד: בך החיה לא תיגע וכולם יראו את זה כי אותך אני אוהב, כל העולם יראה שאותך אני אוהב, כל יהודי ויהודי באופן אישי, אפילו בטעות לא ימות יהודי, כי ה’ אוהב אותו באופן אישי, לזה צריכים לשים לב, את זה צריכים להדגיש לעצמנו ולילדים שלנו, מזה צריכים להתפעל, ואת זה צריכים לחרוט על לוח ליבנו!
אהבה בכל מצב
ובואו ונזכור: באיזה יהודים מדובר כאן? האם מדובר ביהודים יראים ושלמים? האם מדובר בתלמידי חכמים? ממש ממש לא. מדובר ביהודים שאילמלא המצרים שמזכירים להם את יהדותם, הם בקושי היו זוכרים שהם יהודים. הם בעצמם רצו להתערב בתרבות המצרית.
“הללו עבודי יעבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה” – בעוונותינו אבותינו במצרים היו עובדים עבודה זרה! וזה החידוש הגדול ביותר באהבה: ה’ אוהב אותנו בכל מצב ולא משנה הרמה הרוחנית שלנו!
כל האהבה העצומה הזו שאנחנו רואים היא למרות המצב הרוחני וזה מסר עמוק וחשוב: ה’ אוהב אותך בלי תנאי!
וזה מסביר את ההלכה במצוות סיפור יציאת מצרים: “מתחיל בגנאי ומסיים בשבח”, ואנחנו מתחילים במילים: “בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו”. למה זה כל כך חשוב? מה זה קשור לסיפור יציאת מצרים? תספר לי על השעבוד, תספר לי על המכות, תספר לי על הניסים ועל היציאה – למה כל כך חשוב לציין מי היו אבותינו ומה היו מעשיהם?
כי סיפור יציאת בכללותו הוא סיפור של בחירה! ה’ בוחר בעם ישראל! מה הכוונה? הכוונה שה’ אוהב אותנו. למה? ככה! לא בגלל העיניים היפות שלנו, אלא בגלל שהוא אוהב אותנו כמו שאנחנו בלי קשר למצב שלנו, וזה העיקר של כל סיפור יציאת מצרים וזה המסר היוצא מכלל הסיפור והמסר היוצא מכל פרט ופרט שבכל מכה ומכה.
לכן אבא יקר, אם אתה לא מתכונן ומכין את ההגדה ולא חושב מראש על מה שאתה הולך לספר לילדים שלך – כדאי מאוד שתתחיל. זה לילה נדיר שבו יש סגולה מיוחדת והלבבות של הילדים פתוחים יותר מהרגיל לקבל ממך את מה שיש לך להגיד להם. השאלה אם באמת יש לך מה להגיד להם, מה לחדש להם.
וכשאתה מכין את ההגדה, תזכור שזה פחות מְשַׁנֶּה אם תמצא עוד סיפור או פחות סיפור, העיקר הוא שתחדיר בעצמך ובילדים שלך את הדעת החשובה ביותר לחיים שלהם, לתכלית שלהם, לבריאות הנפש שלהם – שה’ אוהב אותם!
המשך אי”ה בשבוע הבא.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור