אמרתי תודה ונושעתי- פרק נ’: תודה בתשלומים

יסוד חשוב שצריך לדעת שאפשר להגיד תודה מראש על הישועה הצפויה ואז הישועה תבוא, ואפשר גם להבטיח לה’ מראש שכאשר הישועה תבוא, הוא יודה לה’ במשך כך וכך ימים או כך וכך שעות. כי כפי שכתבתי בספר שעריו בתודה’, אפשר גם לומר תודה בתשלומים. וכן יכולים להבטיח לה’, שאם ייתן לו מבקשו, יודה על זה כך וכך זמן.

כך היה עם אברך אחד מהישיבה, שהייתה לו תאוות שנה חזקה מאד, משהו נורא ואיום, והוא ממש לא ראה שום סכוי שאי פעם ישתנה; עד ששמע שעור על הכוח של ההודיה, והחליט לשנות גישה בהתבודדות. הוא הבטיח לה’, שאם יקים אותו בחצות לילה, הוא יודה על זה במשך חצי שעה. וראה זה פלא! באותו הלילה הוא קם בחצות לילה ממש, בלי שום קושי!

כך האברך הזה קיים את הבטחתו לה’, והודה לה’ חצי שעה. ואז חשב: שמא מקרה הוא זה? ושוב הבטיח לה’, שאם יקים אותו גם בלילה הבא בחצות, הוא יודה לו על כך במשך חצי שעה רצופה. ושוב קם בלי שום קושי בחצות לילה! ושוב קיים את הבטחתו והודה לה’ במשך חצי שעה, על שהעיר אותו.

הלילה הבא הגיע, והוא כבר ‘סוחב’ אתו חיסרון של שעות שינה, בנוסף על הרגלו לישן הרבה, ושוב – ההבטחה לה’, על חצי שעה של הודאה. ופלא פלאים – ה’ העיר והקים אותו בחצות לילה ממש, לגמרי נגד טבעו. ומאז הוא קם בכל לילה בחצות… מה שפעם הוא היה בקושי מצליח לקום בחצות היום… ובכל לילה כשהוא קם, הוא מודה על זה לה’ חצי שעה. יש הרבה שדואגים על העתיד: מה יהיה? אולי יהיה חולה? אולי יקרה לו ככה? בקצור, יש לו עתיד שחור מול העיניים. אומללות. והעצה לכך היא כמובן – להגיד תודה! שאם יש לו מחשבה שיהיה לו כך וכך – יגיד על זה תודה. וכך יחיה חיים של שלוה נפשית.

עצה נוספת: שעל כל הטובות ועל כל הישועות שהאדם צריך יודה מראש, מתוך אמונה ובטחון בבורא עולם, ואז בורא עולם ייתן לו את אותן ישועות, כפי שהוא מאמין. זאת אומרת – אדם שרוצה לפעל ישועה בעתיד, להשלים איזה חסרון שיש לו, שיודה על זה מראש: בורא עולם! תודה לך על הישועה שתתן לי, או על החיסרון שתמלא לי!’ וכך ירבה בהודאה, עד שיפעל בקשתו. כי ישנן שתי דרכים למלא חסרונו: על ידי בקשה, או על ידי שמקדים תודה, והדרך של הודאה היא פועלת יותר, ופועלת תמיד; כי על ההודאה אין קטרוג, ואלו על הבקשה יתכן שיהיה קטרוג. וצריך שתהיה ההודאה באמת ובאמונה, כי אם ישתמש בהודאה בתור פטנט, בלי להאמין באמת שהכל לטובה, הוא לא יפעל.

זה שאמרו חז”ל על הפסוק (איוב מא): “מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא”. מי הקדימני ואשלם – מי יכול לומר לקדוש ברוך הוא: הקדמתי אותך נתתי לך משהו, לפני שאתה נתת לי… מי יוכל לומר כן? חז”ל הביאו לדגמא, את מצות מזוזה – מי הוא שיתפאר ויאמר לה’: ‘הנה אני עשיתי לכבודך מזוזות…! לכן תשלם לי שכרי!’ הרי ה’ יאמר לו: ומי נתן לך בית לשים בו מזוזות? לא אני?’ – ה’ תמיד מקדים, ונותן משלו לאדם, ורק אז יכול האדם לתת לה’, ממה שה’ נתן לו.

זה נכון בכל מצוה שעושה ובכל דבר שיכול לעלות על הדעת, שהכל הכל רק מה’. אבל בהודאה זה שונה. כי להקדים תודה’, זה אפשרי, ואז ה’ חיב לשלם לו. כי ה’ הרי אומר: ‘מי הקדימני, ואשלם’. כלומר, שאם מישהו אכן יקדים את ה’ יתברך ה’ ישלם לו על זה. ובכן, אם נקדים להודות לה’ על מה שהוא יעשה אתנו בעתיד, אז ה’ כביכול יצטרך לעמד בהתחיבות שלו, ולשלם.

באפן הזה, האדם יכול להודות מראש על כל מה שחסר לו. אם אין לו בנים, יודה לה’: ‘תודה רבה לך על הבנים שאתה עתיד לתן לי… כך יודה שעה ושעתים ועוד, ואז ה’ יראה שהוא כבר אמר כל כך הרבה תודה על הבנים שהוא עוד לא נתן לו, אז צריך כבר לתת לו ילדים, שהרי ה’ אמר: מי הקדימני ואשלם’, ואותו אדם אכן הקדימו, אם כן ה’ ישלם לו…

עוד מובא ענין זה בספר ישיח שרפי קדש’. שם מספר, שרבי יצחק, בנו של רבי נתן, חלה פעם במחלה קשה. כשבקש בתפלתו מה’ יתברך על רפואתו, נענה ואמר: ‘רבונו של עולם, וכי מה אוכל להבטיחך? שאבטיחך שאם תבריאני אהיה מהיום והלאה איש כשר, איני יכול להבטיחך זאת, אולם זאת כן אוכל להבטיחך אם תבריאני לעולם לא אשכח זאת, ותמיד אודה לך על חסד וטובה זאת!’ ואכן, הבריא.

וכן דוד המלך לעת זקנותו לאחר שעברו עליו כל צרותיו ונצול מכלן אמר שירה, ואת השירה הוא מתחיל בפסוק “מהולל אקרא ה’ ומאיבי אושע” (תהלים יח, ד) וכותב רש”י: “בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד’ כלומר אף לפני התשועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שאושע מאויבי”, והמלבי”ם מוסיף: “על ידי ההלולים על טובותיו של ה’ לבד – אושעה מן אויבי ולא אצטרך לתפילה כלל”.