אמרתי תודה ונושעתי- פרק נ”א: שלימות רוחנית

פעם הייתי באיזה שעור, ובסוף השעור שאלתי: מי מקבל או מקבלת על עצמה לעשות בכל יום שעה התבודדות? כמובן, היו כמה שקבלו. ואחר כך נגשה אשה, ואמרה: אני לא קבלתי על עצמי לעשות שעה, כי כבר בשעור הקודם קבלתי את זה, ומאז אני עושה בכל יום שעה, ופעם בחדש אני עושה שש שעות רצוף. וספרה, שכל הילדים שלה כבר היו מחוץ למסגרת התורנית, וכבר יצאו אל החוץ לגמרי, ומאז ששמעה שעור על שש שעות התבודדות ואמרה תודה לה’ על ה”צרות” שלה, פעם בחדש היא עושה שש שעות רצוף, כל פעם על ילד אחר, והיא רואה איך מתרחשים נסים למול עיניה. אחת מהבנות שלה כבר באה אתה לשעור, והיא כבר הולכת בצניעות כראוי לבת ישראל.
זה הכוח של יהודיה פשוטה, שמאמינה בכוח התפילה, וההודאה של עצמה!

זה הכלל: כל מה שיש לאדם חסרונות, זה רק בגלל שחסרה לו  האמונה שהוא יכול לפעל כל ישועה על ידי התודה וההודאה ועל ידי תפילות ובקשות. החיסרון באמונה הפשוטה, הוא הסיבה היחידה לכל החסרונות שיש לכל אחד ואחת, אם הייתה לאדם אמונה פשוטה, שהוא יתפלל ויודה לה’ על הכל והוא יפעל ישועות בכל מה שהוא צריך הוא היה מתפלל ומשלים כל חסרון. ומדבר גם על האדם הכי פשוט. בעיניים שלי ראיתי תלמידים שלי, שהיו רק בתחילת דרכם בתשובה, שעדין בקשי יכלו ללמד, ולא קיימו את התורה והמצוות כראוי, אבל זכו ושמעו את השעורים על תפלה והודאה, והתחזקו באמונה והתקרבו לתפלה ולדרך ההודאה ופעלו ישועות עצומות מאד, בכל התחומים, בדברים שהם מעל הטבע ממש. כך לדוגמה, ראיתי הרבה הורים שהתפללו על ילדים שכבר יצאו לתרבות רעה, והתייאשו לגמרי מילדיהם ופעלו ישועות באמצעות דרך התודה וההודאה. וכן אומר רבנו הקדוש בל”מ (ח”ב, ב): שעל ידי הודאה לה’ יתברך נצולין על ידי זה מכל הצרות.