בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק מ”ח- אלוקים קרוב אלי

נמצא, שהאמונה שהאדם צריך להאמין בקרבה שלו לה’, היא רק מצד רחמיו של ה’, כי באמת מצד עצמו – לא מגיע לו כלום. אבל כשבאמת יחזק עצמו להאמין ברחמיו יתברך, ויאמין שאף שהוא אינו ראוי כלל, על כל פנים מצד רחמיו של ה’ יתברך, הוא קרוב מאד מאד, אז יוכל להתפלל ולהתחנן, ולזכות לכל הישועות, ולהשלים כל מה שחסר לו. ואיפלו שהוא האשם בחסרונות שלו ובוודאי אינו ראוי להתקרב לה’, ולקיים מצוות יאמין באמונה שלמה, שמצד רחמיו של ה’ הוא יכול ויכול לזכות לכל טוב.

לכן גם אסור לשכוח להודות לה’ תמיד על המצוות שזוכים לעשות, על מה שכן ה’ נתן. כי זה לא מפני שמגיע לך, אלא מרחמיו יתברך.

וזו נקודת אמת שצריכים לחיות אותה: מצד עצמי – אני רחוק מה’. אבל מצד רחמיו – אני קרוב מאוד. כי הוא יתברך, ברחמיו העצומים, קרוב לכל קראיו באמת. וצריכים לשים לב למילים של רבי נתן: שהעקר הוא על ידי הדבור. כי כל הקרבה של האדם לה’, מתוך ריחוקו הגדול, היא רק על ידי הדבור, ואם האדם לא ידבר, הוא לא יוכל להיות קרוב לה’ יתברך. כי אף על כי שרחמיו יתברך הם אינסופיים, מוכרחים את הכלי של הדבור, כדי להמשיך את הרחמים הללו, ולקבל אותם.

לכן אנו אומרים: “ה’ הושיעה המלך יעננו ביום-קראנו…” מתי ה’ יושיע? ביום קראנו! רק כשנקרא לו, כשנדבר עמו.

לכן, אפילו אם אדם רואה שהוא לא מסוגל לדבר, יתחזק בכל מיני התחזקות לקבוע לעצמו בכל יום שעה לפחות, שבה יעמוד וירצה ויכסוף לדבר עם ה’. כי על ידי זה שמכין את עצמו לזה, סוף כל סוף ייתן לו ה’ דבורים לדבר לפניו, כמובא לעיל בדברי רבי נתן, שה’ ממש בורא לאדם דבורים, כשרואה שהוא מכין את עצמו לזה.

וזה דבר שאני תמיד אומר לאנשים שטוענים שקשה להם לעשות שעה שלמה של התבודדות בכל יום, שדי שיעמד האדם שעה שלמה לפני ה’, ורק ירצה לדבר, והוא כבר קים את השעה שלו, ויקבל את ההבטחה של הרבי, שהבטיח שמי שיעשה שעה התבודדות בכל יום, הוא יתקן אותו בשלמות. וכל שכן, שאם האדם יהיה חזק לבוא כל יום לפני ה’, למשך שעה לפחות, ולרצות ולכסף לדבר, ה’ יברא לו דבורים והוא ידבר בסוף הרבה מאד, עד שידבר עם ה’ בחופשיות גמורה.