ביטוח ילדים

זו לא קושיה, זו הוכחה

כשהייתי אברך צעיר יצא לי לדבר עם רב מבוגר שהיה קרוב לגיל שמונים, והוא הודה בפני בגילוי לב שהוא עובר ניסיונות גדו־לים מאוד בתחום הקדושה. העובדה שבמסגרת תפקידו הוא צריך להיפגש עם נשים, מקשה עליו מאוד ומעוררת בו יצר רע גדול והרהורים.

כבר אז אמרתי לעצמי: “תראה מה זה! יהודי בן שמונים. תלמיד חכם. ובכל זאת נכשל בהתסכלות ובהרהורים. אם לא תעבוד על עצמך, לא יעזור לך כלום. אתה חייב לעבוד ולהיות נקי!”

לצערנו הרב אנחנו שומעים לפעמים בתקשורת על רבנים שנופלים בכל מיני ענייני קדושה. ובוודאי שכל אותם ערוצים אינם נאמנים עלינו וברור שכל מטרתם היא להכפיש ולהרחיק מהתורה ומהיהדות ואסור להאמין להם. אבל לפעמים יש מקרים כאלה ורבים שואלים “איך זה יכול להיות? הרי הוא רב גדול?!”

אבל מי שקרא את המאמר בשבוע שעבר כבר יודע את התשובה. בשבוע שעבר כתבנו שיש יצרים רעים שנוגעים לכולם בלי יוצא מן הכלל, וחכמינו הקדושים קובעים קביעה חד משמעית שהאדם לא יכול להתמודד בעצמו כי היצר הרע חזק ממנו, והדבר היחיד שיכול להציל ואתו הוא הקדוש ברוך הוא בעצמו, כלומר: להתפלל לה’ שיעזור לו.

כי היצר הרע עובד על כולם מגדול ועד קטן, ואדרבא, “כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו”. ולכן זה שרבנים נופלים לא עלינו – זו לא קושיה בכלל על התורה; אלא אדרבא, זה רק מחזק, כי זה בדיוק מה שאומרת ומדריכה אותנו התורה שכולם בסכנה ללא יוצא מן הכלל, ולכן כל אחד ואחת צריכים לקחת מוסר לעצמם שאין אחד ואין אחת הפטורים מעבודה יומיומית בענייני הקדושה.

לשקוד על דלתותי יום יום

ועבודה יומיומית זה אומר לקבוע לעצמנו תפילה יומית. והרצוי ביותר זה חצי שעה בכל יום. וכמו שכתבנו בשבוע שעבר, זה לא מספיק שהתפללת אתמול, או כל השנה האחרונה, כי היצר הרע מתחדש בכל יום ואנחנו צריכים להתחדש בכל יום בתפילה כנגדו.

כי אין עצה אחרת כמו שלמדנו: “אילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו” – אין עצה אחרת!

בן אדם צריך לדעת את החולשות שלו, ושאם הוא לא יתפלל לה’ שיעזור לו – הוא בסכנה גדולה, סכנה קיומית ממש. הרעיון הזה מתאים למצוות ספירת העומר שאנחנו סופרים בימים אלה וגם קוראים עליה בפרשה שלנו.

על פי התפילה שאומרים אחרי הספירה, עיקר המצווה היא להתקדש ולהיטהר מטומאותינו. והמסר של הספירה בעניין זה הוא, שכמו שההלכה היא שהספירה צריכה להיות כל יום, ואם מפספסים יום אחד זו כבר בעיה – כך מי שרוצה להתקדש ולהיטהר, חייב להחליט שמטרת חייו היא להינצל מהטומאה העיקרית שהיא יצר הרע של העריות, כמו שהבאנו בשבוע שעבר בשם הזהר הקדוש; ולכן כל אחד חייב עבודה יומיומית, תפילה רצינית יום אחרי יום, בלי לפספס שום יום בחיים, וכמו שכתבנו בספר “אור חדש”: לעשות את עבודת הרצון.

דמיון של דמיונות

ועל פי זה נסביר את תחילת הפרשה שעוסקת באיסור על הכהנים להיטמא לנפש אדם, כלומר למתים. הטומאה החמורה ביותר היא טומאת מת, ורבינו הקדוש מסביר בליקוטי מוהר”ן שטומאת מת מתבטאת בהרהורי ניאוף וזו לשונו: “הרהורים של ניאוף שהם בחינת אבי אבות הטומאה, בחינות מת”.

וצריך להבין מה הקשר בין זה שאדם נטמא למת לבין הרהורי ניאוף? הרי המת עצמו בוודאי אינו מעורר הרהורים, ואם כבר היינו אומרים שלהיפך, שכאשר אדם רואה את סוף האדם, הוא מתעורר לרחם על עצמו ולהתרחק מהרוח שטות של הניאוף. אז מה באמת הקשר?

אלא יש כאן מסר עמוק מאוד מאוד: כל המלחמה בעולם הזה היא בין חיים למוות. וכל היצר הרע וכל התאוות – הן בנויות על כך שלאדם חסרה חיות, והוא בעצם “מת מתהלך” וכל המלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע היא מאיפה האדם יקבל את החיות שלו:

האם יקבל את החיות האמתית של הקדושה, שהיא התורה, תורת חיים, התפילה, תפילה לא-ל חיי, האמונה, צדיק באמונתו יחיה; או שיקבל את החיות המזויפת והדימיונית של הטומאה שהיא בעצם המוות המדמה את עצמו להנאה ולחיים.

והשיא של החיות המזויפת זה הרהורי הניאוף, שהם בעצם דימיון של דימיון, כי התאווה עצמה היא דמיון וחיות מזויפת, וההרהורים הם דמיון כפשוטו שהוא מדמיין דבר דמיוני. וההרהורים מעידים על כך שהאדם כל כך מת וכל כך חסר חיים והוא מנסה לשאוב חיות[ מדמיונות שרוצחים והורגים את הנשמה שלו.

וכך הסברתי תמיד את הציווי של התורה “ובחרת בחיים” – וכי יש מישהו שיבחר ביודעין במוות?! אלא שהעולם הזה מטעה אותנו מאוד ולפעמים המוות נראה כמו חיים והחיים נראים כמו מוות, ולכן אומר לנו ה’ יתברך תבדוק טוב מאוד מה הם החיים האמתיים ומה רק נִִרְְאֶֶה כמו חיים אבל בעצם לוקח ושואב מהאדם את כל החיות. מה העצה?

אז קודם כול העצה העיקרית כפי שכתבנו היא להתפלל על זה כל יום. וכמו כן, להגביר את החיות מהקדושה, בתורה בתפילה באמונה בשירה והלל לה’ בשמחה בקיום המצוות ועוד, וכבר הארכנו בזה במקומות רבים.

אבל מהפרשה שלנו ניתן ללמוד עצה מדהימה בדרך הרמז. על המילים “אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו” אומר רש”י: “להזהיר גדולים על הקטנים”. על פי מה שדיברנו כאן, שעיקר האזהרה לא להיטמא למת היא להיות נקיים בענייני קדושה ובעיקר מהרהורים, לשמור את העיניים ולשמור על הצניעות – מה הקשר כאן לקטנים? איך מזהירים קטנים?

וניתן לומר בדרך הרמז: הדבר שהכי משפיע על הילדים זה הקדושה של ההורים! אין טעויות בעולם הזה! הוספת קדושה – זה יתבטא בילדים שלך! התפללתם? על קדושה וצניעות – אתם תראו את זה בילדים שלכם! ואם חלילה להיפך – להיפך!

ולמה זו עצה גדולה? כי כאשר אתה עומד בניסיון להסתכל או לא להסתכל – תחשוב על הילדים שלך: האם הדימיון הרגעי שווה את ההפסד של הנחת הנצחית? ויכול מאוד להיות שההתגברות שלך עכשיו תשמור עליהם מחברים רעים ומכל מיני מרעין בישין שיש בדור הזה.

אותו דבר בעניין צניעות הנשים, כפי שכבר הארכנו בזה במאמרים הקודמים. כל כך הרבה מקורות מראים את הקשר הישיר שבין צניעות האישה להצלחה הרוחנית של ילדיה: נכון שיש לָָךְְ יצר הרע למשוך תשומת לב, אבל האם זה שווה את ההפסד הגדול?

והאם לא תהיי הרבה יותר שמחה שהקדוש ברוך הוא יראה כמה את שומרת על גדרי הלכות צניעות – וישמור על הילדים שלך מכל הנזקים הגשמיים והרוחניים?

וגם אם אתה רווק או את רווקה – זה עדיין משפיע על הילדים שיהיו לכם!

וכולנו יודעים באיזה סכנה אנחנו נמצאים בעצמנו בדור הזה עם כל הפיתויים, אז מה יעשו הילדים הרכים שאין להם מספיק עמוד שדרה להתמודד? מה ייתן להם כוח?

והתשובה היא: העבודה שלכם על הקדושה! התפילה היומית! הצעקה לה’: ‘אבא, תעזור לי’. החיים שלכם, שלום הבית שלכם, ההצלחה של הילדים שלכם – הכול תלוי בזה.

יהודים יקרים, אין מתוק יותר מחיי קדושה. אין בן חורין יותר מבן החורין מהתאווה ומהרהורים רעים. בואו ונבקש עזרה מה’ יום יום ונציל את החיים שלנו ואת החיים של הילדים שלנו!