איפה באמת הטבעת?

זהו סיפור על זוג שהתחתן לפני 20 שנה. סבתו של החתן, אישה עשירה מאוד שביקשה להפגין את עושרה, קנתה לכלה טבעת יקרה. אך הייתה בעיה: הטבעת הייתה רחבה ורופפת, והסבתא לא הסכימה להחליפה.

הגיע יום שבת החתן. אחת החברות ביקשה לראות את הטבעת המפוארת, אך הכלה הביטה בידה וחשכה עיניה – הטבעת איננה. החלו חיפושים קדחתניים בכל פינה, אך הטבעת נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. המשפחה והסבתא זעמו על הכלה וביזו אותה קשות: “איך לא שמרת על חפץ יקר כל כך? 5,000 דולר ירדו לטמיון!”. הכלה, בבושת פנים ובשברון לב, קיבלה על עצמה את כל הביזיונות בשתיקה.

עברו שלושה חודשים. ערב חג הפסח הגיע, והחתן לבש את חליפת החתונה שלו. לפתע, נשרה מכיס החליפה הטבעת האבודה. החתן, שראה את אשתו סובלת במשך שלושה חודשים מביזיונות, מיהר לפייס אותה: “זה בגללי, סליחה ומחילה”. הוא התקשר לבני המשפחה, סיפר להם על המציאה, וכולם ביקשו את סליחתה של הכלה.

חלפו 15 שנה. למרות הסליחה, בלבה של הכלה נותר כעס עצום כלפי בעלה. היא חשה שבגלל הרשלנות שלו איבדה את האמון במשפחתו, והקשר עמם נפגע לעד. היא לא הצליחה לשכוח לו את אותם חודשים של השפלה.

לימים, נפטרה הסבתא העשירה. הכלה החליטה ללכת לחנות הקבועה שבה נהגה הסבתא לרכוש תכשיטים כדי להחליף את הטבעת. היא הגיעה לחנות, הזכירה את שם הסבתא וביקשה להחליף את הטבעת בפריט אחר. בעל החנות בחן את היהלום, העריך את שוויו ב-6,000 דולר, אך אז קבע בפסקנות: “את הטבעת הזאת לא קנו אצלי. לכל תכשיט שיוצא מהחנות שלי יש סימן זיהוי, והטבעת הזו לא מהחנות שלי”.

הכלה חזרה לביתה נסערת. היא החליטה לחפש את תעודת הקנייה המקורית בין כל המסמכים הישנים. כשמצאה אותה לבסוף וקראה את הכתוב בה, פרצה בבכי מר. היא התקשרה לבעלה ואמרה: “בוא מהר, אני חייבת לדבר איתך”.

כשהגיע, אמרה לו: “הייתי היום בחנות, והמוכר אמר שערך הטבעת הוא 6,000 דולר”. הבעל השיב בחיוך: “יפה, הרווחת!”. אך האישה המשיכה בדמעות: “15 שנה עשית את זה בצורה כל כך יפה, ואני לא יודעת איך להודות לך. חיפשתי את תעודת הקנייה ומצאתי דבר אחד ששכחת להסתיר – תאריך הקנייה. כתוב שם שהיא נקנתה בערב פסח, שלושה חודשים לאחר החתונה שלנו”.

היא הביטה בו בהערצה: “ראית את כל הצער, בושת הפנים והדיבורים שספגתי, והלכת בסתר, לקחת הלוואות והפכת עולמות כדי לקנות לי טבעת חדשה ולשים אותה בכיס החליפה שלך, רק כדי להסיר ממני את האשמה. ואני, בתמימותי, שמרתי לך טינה במשך 15 שנה על כך שבגללך נהרס לי הקשר עם משפחתך…”.

יהודים יקרים! ראו מהן מידות טובות. אדם שראה את אשתו סובלת, הלך וקנה מכסף שלא היה לו רק כדי לשמח אותה ולהציל את כבודה.

אנו נמצאים בימי ספירת העומר, והסיפור הזה הוא מסר לכל אחד מאיתנו. כשאתם רואים אדם מבוזה, מהו התפקיד שלנו? איך נוכל לעזור לו לצאת מהתסבוכת? כמה גדול הוא השלום וכמה עלינו להקריב למענו. הלל אומר: “הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום”.

אם יש מחלוקת, כעס או טינה בסביבתכם – אל תניחו להם להישאר כך. קומו והפכו עולמות למען השלום. בורא עולם אינו עוזב אף אחד שעושה למען בניו. אם תדאגו לילדיו של הקדוש ברוך הוא – הוא ידאג לכם!

השם יזכנו!