שלוות הגאולה שבגלות
זה המסר של מצוות השמיטה והוא מסר יסודי גם לאלה שאינם בעלי שדה וכדו' אלא כל אחד בעיסוקיו הוא.
מדוע זכתה מצוות “שמיטה” שדווקא עליה נאמר “בהר סיני”, עד כדי כך שכל המצוות נלמדים ממנה כמבואר ברש”י? ההוראה שכל בעל שדה ישמוט את שדהו היא לא תחילת תהליך, אלא היא העצה והפתח איך לזכות אותו להכיל את האור העצום שיורד דווקא בשנת השמיטה…
טבע האדם לשמור היטב על רכושו, ומאותו טבע נוטה גם מידת הקמצנות והרכושנות להיות טבועים באדם, דברים אלה גוררים אחריהם גם כעס ותרעומת ואף יותר מכך… לפעמים כלפי כל אדם שנחשוד בו שלוקח לנו את מהש”ששיך” לנו.
ובאמת למתבונן יותר עמוק יראה שכל תחלואי הנפש, וחוסר הרוגע והשלווה שיש לכל אחד מאיתנו, הוא מחמת אותו משולש ידוע של “הקינאה והתאווה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם”.
והמשולש הזה, שגורם לכל אחד מאיתנו להסתבך לעיתים תכופות, ישנו גורם אחד! והוא ההרגשה המוטעית והיא ה”אני”… ההרגשה שהאדם הוא הכתובת האחרונה והבטחון של עצמו, לכך שומר על רכושו, לכך כועס אם חושד שמישהו לוקח או מנצל אותו לרעה, ומשם גם הדרך קצרה למידת הקינאה ושאר מידות מגונות.
כמה שנדבר בגנות אותם מידות, זה אולי יעורר אותנו לרצות להתנקות מהם, אבל מי כמונו יודעים עד כמה אותם מידות גורמות לנו סבל בל יתואר בכל רגע נתון… וממדרות אותנו באכזריות מחיי השלווה והחירות האמיתיים שמחכים לנו מבעד לפינה! אלא שעדיין זה לא יגרום לנו עצה ופתרון להצליח להתנקות מהם…
הפתרון והרפואה לכל זה היא ה’שמיטה‘. המתנה הכי גדולה היא שהאדם תופס שיש לו על מי לסמוך… שמאיר לו ידיעה יסודית וברורה כל כך והיא “יש מנהיג לבירה“.
הארה שממלאית את כל ישותנו ונוסכת בנו תחושת חירות ושחרור, עד כדי שפתאום כל אחד מאיתנו מתחיל לחוש איך הוא מרפה את שריריו הקמוצים, ומשחרר את המושכות והכל מחמת הידיעה הכל כך פשוטה, שיש מנהיג שבידו הכל והוא מחיה את הכל ואין בכלל מה לדאוג או לעבוד קשה, “לי הכסף ולי הזהב אמר ה‘”.
ובאמת שההארה הזאת שייכת רק לעתיד לבוא, שהרי היא זו שתהפוך את מצב הבריאה לכדי קיום הפסוק ש“לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה‘”
אין שום סיבה לאדם שיש לו הכל שעדיין ישמור על רכושו… כל עוד שחי בהכרה מלאה שאין שום בריאה שיכולה להרע או להזיק לו מבלעדי אביו הרחמן שממלא את כל הבריאה ואין שום כוח לדבר אחר בבריאה.
וקל וחומר במושג של קנאה ושל תאווה וכבוד, כי האדם השבע והמלא לא תאב לכלום כי פשוט יש לו הכל!!! אלא שבשביל זה צריך פעולה מאד קטנה והיא את ה…”עצור” שלנו, את רגעי הביטול, וככה גם האנשים המגושמים ביותר כעובדי האדמה יכולים לחוש – במיוחד בשנת שמיטה – את הרגשת הבטחון והשלווה מחמת השגחת ה’ המאירה!
זה המסר של מצוות השמיטה והוא מסר יסודי גם לאלה שאינם בעלי שדה וכדו‘ אלא כל אחד בעיסוקיו הוא.
ואחר כל זה לא פלא שזכתה מצוות “שמיטה” לייחוס אחר “הר סיני”, כי המכוון שבולט במצוות שמיטה הוא המכוון הנסתר של כל מצוות התורה כולם. והוא… עצור! תפסיק לרוץ!
תן להכרה הזו שממלאת את כל העולם לחדור בך פנימה… “ושבתה הארץ שבת לה'”… (ע”פ ליקו”ה שכירות פועלים ב’ סעי’ ה’).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור