תורה ותפילה

בפרשתינו (במדבר ד כ) כתוב: “ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו” רש”י במקום מביא שיש איסור להסתכל על כלי המקדש אפילו בזמן שמקופלים אותם לתוך הנרתיק שלהם.

וכמו שאומרת הגמ’  (יומא נד) “אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגוללין להם את הפרוכת ומראים להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ‘ראו חיבתכם לפני הקדוש ברוך הוא’. ועל כך מקשה רב חסדא: והרי נאמר: ‘ולא יבואו לראות כבלע את הקודש’, כלומר יש איסור לראות אל הקודש פנימה.

מתרצת הגמרא שאחר שבאו לא”י אין נוהג איסור זה ע”ש. למדנו שאיסור מיוחד נאמר בתורה, שלא להביט במקום שבו נמצאת השכינה.

רק בזמן מיוחד בשנה היו מגלים אותו, להראות לעם ישראל את גודל חיבתם לפני הקב”ה. רבינו בחיי (שמות כה, ית) מבאר על דרך הפשט, מהו העניין הנפלא שהראו הכרובים לעם ישראל את גודל חיבתם לפני המקום.

כדי שנדע ונשכיל שכמו שהקשר של איש ואשה הוא קירבה גמורה ללא אמצעי אחר המקשר ביניהם, כך הקשר של עם ישראל להקדוש ברוך הוא, קשר ישיר ללא אמצעי.

לפי שאומות העולם מקבלים את השפע שלהם מה’ על ידי אמצעי, [השר והמזל המשפיע עליהם], באים הכרובים ללמדנו שאין הדבר כן אצל עם ישראל, כי עם ישראל מקבלים את השפע ישר מה’, ללא צורך באמצעי אחר. “

ועוד טעם אחר, כדי שנתעורר בתפילותינו ובכל שאר העבודות [המצוות], שלא נשים אמצעי בין הקב”ה ובינינו, ומן הטעם הזה הונחו לפני ולפנים במקום השכינה, הוא התל שהכל פונים בו לתפילה”.

להורות לנו שהבקשות שאנו מבקשים בתפילה, אנו מבקשים מה’ ממש, השי”ת בכבודו ובעצמו מאזין לתפילה, שומע כל בקשה, והוא יתברך בכבודו ובעצמו שופט כיצד למלא אותה.

ובפרט כאשר אנו מתקרבים ליום קבלת התורה, צריכים אנו להתכונן עם הרבה תפילה לזכות לקבלת התורה, כי הקב”ה נותן את התורה, אבל קבלת התורה תלוייה בנו, לפי מה שהאדם מכין את עצמו בכיסופים ותפילות, אמנם ראוי לכל אחד מישראל לדעת, כי הן אמת שאי אפשר לזכות להשגות התורה רק על ידי העמל והיגיעה בתורה בבחינת: “יגעת ומצאת תאמין”, אבל יחד עם העמל צריך גם כן להתפלל לפני הקב”ה שישפיע לו חכמת התורה, כמו ששנינו בגמרא (נדה ע:) כי אנשי אלכסנדריא שאלו את התנא האלקי רבי יהושע בן חנניה: “מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה.

אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב-ו) כי ה’ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. ומסכמת הגמ’: מאי קא משמע לן ]רש”י: “למה ליה למימר להו ירבה בישיבה, הואיל וברחמים הדבר תלוי”[, דהא בלא הא לא סגיא” ]כלומר אי אפשר לזכות לתורה ללא עמל וללא תפילה  ].

מצינו למדים דברים ברורים מדברי רבי יהושע, שכדי לזכות לכתרה של תורה צריך לשלב שני דברים גם יחד, מצד אחד צריך להתייגע בתורה: “ירבה בישיבה”, ויחד עם זה: “יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו”, צריך גם כן לבקש רחמים מהקב”ה שישפיע לו מחכמת תורתו.

ורבינו הקדוש הזהיר אותנו בכמה מיני לשונות, לעשות מהתורות תפילות ואמר, שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה ואמר, שעדיין לא עלו שעשועים כאלה לפני השם יתברך כמו אלו השעשועים שנעשים מתפלות אלו שעושים מן התורות.

ויש לרמז ענין זה בדברי החכם מכל אדם (קהלת ד-ט): “טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם”, כלומר “טובים השנים” – העסק בתורה ובקשת הרחמים ממי שהחכמה שלו, “מן האחד” – ממי שעוסק בתורה ואינו מבקש רחמים, “אשר יש להם שכר טוב בעמלם”, כי בזכות שני הדברים יש להם שכר שיצליחו בעמלם בתורה.