המדריך לחשבון הנפש פרק ג’

לא מספיק לקבל את התורה

לאחר פטירת רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, התקבצו החסידים סביב תלמידו הגדול, רבי נתן מברסלב. רבי נתן הוא הגאון הצעיר שכבר אז בעיירות אוקריינה בעיניו הצופות למרחוק ראה ובלבו הטהור הבין שתורתו של רבו הגדול תהיה מגדלור לספינות המטורפות במים הסוערים של הדורות האחרונים.

ורבי נתן מסר נפשו ועשה לילות כימים ללא לֵאוּת להעביר את תורת רבינו הקדוש בכל הדרכים האפשריות. ואף אם גולת הכותרת של עשייתו הייתה הוצאת הספרים של רבינו וספריו שלו המבארים את תורת רבינו, עם זאת רגעי השיא אצל רבי נתן כמו אצל רבינו היו זמני הקיבוץ שבהם באו התלמידים והתקבצו לשמוע ממנו את דברי תורתו הנובעים מהנחל הנובע.

כמו בזמן רבינו הקדוש שהיו החסידים מתקבצים בחג השבועות, כך גם אצל רבי נתן, זמן מתן תורתנו היה זמן מיוחד להתקבצות של מבקשי ה’ הבאים לשמוע דברי אלוקים חיים מפי רבי נתן, אבל אותם חסידים לוהטים לא היו באים רק לשמוע את רבי נתן, אלא לעבוד את ה’ בלהט הקדוש שבער בבית מדרשו והתפילות במחיצת רבי נתן הרקיעו שחקים.

שנה אחת בשיאה של התפילה רבי נתן בער באש קודש ולבו התלהב באור נפלא, וכאשר הוציאו את ספר התורה צעק רבי נתן ברוב התלהבותו: “משה רבינו נתן לנו את התורה, ורבינו הקדוש נתן לנו את קיום התורה”.

מה זה קיום התורה?

במילים חשובות אלה שנשמרו לדורות מסכם רבי נתן מברסלב את המטרה העיקרית של כל עובד ה’: כל מעייניו של עובד ה’ היא לחפש כל דרך וכל עצה כיצד לבוא לידי קיום התורה בפועל.

ומה הכוונה? התורה היא כל סעיפי השולחן ערוך וכל הנהגת המידות והקדושה שקיבלנו מרבותינו איש מפי איש עד משה רבינו שקיבל מסיני. הבעיה הקשה היא שגם לקיים את הדברים הפשוטים והברורים ביותר בלי חומרות ובלי הנהגות השייכות ליחידי סגולה – גם לקיים את הפשט זה קשה וכבד מאוד.

כי על עיקרי התורה יש יצר הרע גדול מאוד: על שמירת העיניים, שמירת הלשון, שמירת המחשבה, על תפילה בכוונה, על חיים של אמונה, על אהבת ישראל, על התגברות על הכעס והתאוות, על התמדה בתורה, על כבוד לחברים וכבוד הדדי בבית – על כל יסודות היהדות האלה ואחרים יש לכולנו יצר הרע גדול ואינסוף הסחות הדעת וקשיים ובלבולים בלי סוף, למרות שאין חולק שזה רצון ה’.

כך שגם יהודי ירא שמים שרוצה לשמוע לה’ ולקיים את התורה כפשוטה – חוֹוֶה קשיים אדירים ולא יודע את נפשו, או שהוא פשוט מרמה את עצמו ומתייאש לגמרי מהתקווה להיות כרצון ה’ וחושב שרק יחיד סגולה מסוגלים לעמוד בזה. וטענה זו היא היפך התורה כי הקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריותיו, וממילא על כל אחד מעם ישראל נאמר: “המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא”. קיום התורה שווה לכל נפש.

עבודה משולבת

באים גדולי ישראל ובראשם ה”מסילת ישרים” ורבי נחמן ואומרים: הדרך היחידה להיות כרצון ה’ בלי פספוסים ובלי “עיגול פינות” ובלי זיופים היא אחת – התבודדות, ובעיקר חשבון נפש!

רבינו הקדוש אומר דבר פשוט של אמונה: יש דברים שנראה לך שאתה לא יכול לעשות, שקשה לך, שהיצר הרע מתגבר עליך וכדומה – גם אם אתה לא יכול לעשות, אל תוותר על הרצון ואל תוותר על התפילה. לרצות ולהתפלל כל אחד יכול. ואם תעמוד ותתפלל בלי סוף – אתה בסוף תראה בוודאי שינוי הטבע. איזה טבע? הטבעים הרעים שלך, היצר הרע שטבוע בך.

בשבועיים האחרונים הסברנו והבאנו סדר עבודה מהפכני: איך משלבים את חשבון הנפש עם “עבודת הרצון” כלומר עבודת התפילה הממוקדת על דבר אחד.

ועכשיו שאנחנו מקבלים את התורה זה הזמן להשלים את התמונה ולסדר לנו את העבודה הקדושה של החשבון נפש, עם עבודת ההודיה.

אם במסגרת חשבון הנפש אתה מספר לה’ עשיתי כך וכך זה היה טוב, תודה; עשיתי כך וכך זה היה רע, אני מצטער סליחה ומקבל על עצמי לא לחזור על כך בעתיד; וכך אתה עובר על כל סדר היום שלך – זה טוב אבל זה ממש לא מספיק וזה לא יוביל אותך לשינוי עמוק ומהותי כמו שאתה רוצה.

הודיה עמוקה

בשני המאמרים הקודמים הסברנו איך להעמיק את התשובה על הדברים הפחות טובים ונחזור על זה כאן; אבל לפני כן נסביר איך נעמיק את עבודת ההודיה על הדברים הטובים.

הודיה צריכה לבוא מתוך הרגשה עמוקה של הבנה כמה לא מגיע לי וכמה ה’ מיטיב איתי ונותן לי ומשפיע עלי ועוזר לי לעשות דברים טובים ולקיים את רצונו.

יש פסוק נפלא שאומר דוד המלך, שבחג השבועות חלה ההילולה שלו: “ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך” כלומר, אבא יקר, זה שאני בכלל נכנס לבית שלך – זה לא מובן מאליו, זה לא שלי, ולא בזכותי; זה אך ורק “ברוב חסדך”!

אלה מילים עוצמתיות מאוד שמקפלות את יסודות ההודיה: הן את ההבנה שלא מגיע לי כלום, והן את ההתפעלות מחסדיו וטובותיו של ה’ יתברך אלינו. ולכן אני ממליץ לכל מי שעושה חשבון נפש בהתבודדות ומגיע לדברים הטובים הרבים שה’ מזכה אותו לעשות במשך היום, שיגיד את אותו פסוק על כל דבר כך:

“ואני ברוב חסדך זוכה להניח תפילין”, “ואני ברוב חסדך זוכה להתפלל שחרית”, “ואני ברוב חסדך זוכה ללמוד תורה” וכן על זו הדרך. כשיהודי מודה לה’ באמת על הטוב שהוא זוכה לעשות – ה’ יתברך יזכה אותו לעשות עוד ועוד דברים טובים, ולכן הודיה היא דרך חשובה מאוד הנוגעת לקיום התורה בפועל.

סיכום:

ולכן השלימות של חשבון הנפש שהופכת אותו לכלי עוצמתי במיוחד לקיום התורה היא כזו:

לספר לה’ כל פרט פרט מאז חשבון הנפש של אתמול עד הרגע הזה, כל מחשבה דיבור ומעשה, על כל דבר טוב להודות בעומק בדרך הזו של “ואני ברוב חסדך…” ועל כל דבר שאינו טוב לעשות חמש דקות עד שבע של עבודת הרצון, תפילה ממוקדת רק על הדבר הזה.

וכך החשבון נפש משתדרג כי והופך לעבודה של ממש. אנחנו לא רק בודקים את עצמנו ושמים לב לבעיות, אלא גם עושים עבודה, מתקנים מטפלים ועושים צעדים של ממש לשפר את עצמנו באמת. ובזכות זה נזכה לא רק לקבל את התורה אלא גם לקיים את כל דברי התורה ולהיות כרצון ה’ בשלימות בפועל ממש.