המדריך לחשבון הנפש פרק ד’

האם באמת עבדו עלינו?!

“כבוד הרב, אני מאוד כועס, אני מרגיש שרימו אותי…”

הגיע אלי אברך עם טענות קשות. הוא חזר בתשובה לפני עשרים שנה והתחתן וזכה לילדים, אבל השנים חלפו והאש ירדה וכל החיים שלו התחילו להסתבך, ובצר לו הוא הגיע אלי ושפך את כל תסכוליו:

“כבוד הרב, כשהייתי חילוני סיפרו לנו על הזכות לחיות חיי תורה וכמה זה טוב ונעים, ואיזו זכות זו לקום בבוקר ולהיפגש עם ה’ בשירה ובזמרה ובחיות ובהתחדשות, כמה טוב ונעים לחיות באמונה, ואיזו זכות זו הַשַּׁבָּת – לָשֶׁבֶת עם המשפחה בנועם ולשיר זמירות ולהשתעשע בדברי תורה באהבה ובחיבה, ואיזו נעימות יש בבית היהודי שיש בו שלום בית וכו’ וכו’

“אני נשוי כבר שמונה עשרה שנה. ולמעלה מעשר שנים אין לי שום שלום בית ושום נְעִימוּת בבית, לא מרגיש שום טעם באמונה, שולחן השבת שלי הוא מלחמה אחת גדולה ואין בו שום נועם, רק צרחות ומריבות, כבר עשר שנים שאין לי שום טעם בתפילה הרבה פעמים אני בכלל מתפלל ביחידות, וכשאני כבר רואה בית כנסת אני מגיע באיזור ישתבח וְ’חוֹתֵךְ’ אחרי קדושה. כל החיים שלי אני רק רץ אחרי הפרנסה והמטלות בגידול הילדים וככל שהם גדלים זה רק נהיה יותר גרוע ויותר גרוע. סעיפים פשוטים בשולחן ערוך קשה לי לשמור. אין לי חיים.

“יום אחד דיברתי עם שכן שלי שהוא אברך מבית חרדי בערך בגילי עם משפחה גדולה, חשבתי שאצלו המצב בוודאי יותר טוב, וגיליתי שאצלו המצב אפילו יותר גרוע, אבל הוא יודע להסתיר את זה קצת יותר טוב…

“מה קורה כאן כבוד הרב? איפה היהדות המתוקה והנעימה שהבטיחו לנו? איפה האמונה המנחמת והמחזקת שהבטיחו לנו? איפה השלום בית שהבטיחו לנו? איפה החיות שהבטיחו לנו? איפה שולחן השבת שהבטיחו לנו?…”

אין עצה ואין תבונה

ריחמתי עליו מאוד. הוא לא היחיד שמרגיש כך. “האם גם בשנים הראשונות הרגשת כך”, שאלתי.

“לא. בשנים הראשונות באמת היה גן עדן…” הוא ענה.

“יפה מאוד”, עניתי. “זאת אומרת שהרגשת בעצמך שחיי התורה והבית היהודי הם טובים ונעימים, אתה רק חשבת שזה אמור להמשיך ככה ‘על אוטומט’, כי אתה בעצם לא יודע ולא מבין איך משמרים ואיך משתפרים ואיך בונים חיים עם אושר ועם סיפוק ועם התעלות מתמדת. אז תרשה לי לגלות לך את הסוד הגדול שכמה שמפרסמים וצועקים אותו הוא עדיין סוד:

“דע לך, הדבר היחיד שבאמת מבטיח לבן אדם גן עדן בעולם הזה, ושיראה שינוי ושיפור תמידי – הדבר היחיד זה עבודה עצמית! תפילה! שעה התבודדות כראוי בכל יום! אין שום עצות ושום קיצורי דרך. מה חשבת? שאחרי שהרגשת טעם באמונה ובעבודת ה’ והרגשת עבודת המידות ושלום בית – חשבת שאתה יכול ‘לצאת לפנסיה’ והכסף ימשיך לזרום לחשבון?!”

“דע לך”, אמרתי לו את האמת הפשוטה והנוקבת, “אני לא מחלק עצות וסגולות לפתרון בעיות בחיים ולא אומר רעיונות באוויר. אם באת אלי, אתה תקבל ממני דרך לעבודה הלכה למעשה. והכול תלוי רק בך: אם תעשה את העבודה שלך – אתה תשתנה ולכן אתה תיוושע; ואם תצא מכאן כלעומת שבאת ותמשיך לישון – איך אתה רוצה להשתנות? ואם אתה לא משתנה אז איך אתה מצפה להיוושע?

“וזה לא משנה אם אתה בעל תשובה או חרדי מהבית. מי שלא עובד לא משתנה! חד וחלק!”

זכרתי לך חסד…

בגלל שהוא היה במצב באמת קשה והיו לי רחמים גדולים על המשפחה שלו שהולכת ומתפרקת, הצעתי לו לנסוע אתי לשדה כל יום למשך שבוע אחד. בדרך לשדה דיברנו על כל הדברים הפשוטים של ההתבודדות שעליהם דיברתי וכתבתי כל השנים ועולם מופלא וחדש לגמרי נפתח בפניו.

בהזמדנות זו לימדתי אותו את מה שכתבתי כאן בשבועות האחרונים איך משלבים את עבודת הרצון שבה מרבים בתפילה על דבר אחד ביחד עם חשבון הנפש, ואיך מודים לה’ על כל דבר טוב שזוכים. הדברים התקבלו אצלו כמים קרים על נפש עייפה, ומיד בסיום השיחה יצאנו להתבודדות, כשהדיבורים עדיין “חמים”.

כבר בפעם הראשונה הוא הרגיש שהוא נולד מחדש!! הוא בכה כמו תינוק איך איבד בידיים שנים ארוכות, אבל חיזקתי אותו שאין ייאוש ומכאן ואילך ימשיך ויתחזק והוא יעלה על דרך המלך.

וכבר למחרת הקימה בבוקר והתפילה שלו נראו אחרת לגמרי. סוף סוף הרגיש חיות לאחר שנים ארוכות של יובש. אמרתי לו: “עכשיו תּוֹדֶה לה’ מכל הלב, אבל אל תשלה את עצמך! במסגרת חשבון הנפש שלך תודה לה’ אבל תמשיך להתפלל חמש דקות על התפילה, כי תפילה זה דבר שצריכים להתפלל עליו כל יום כל החיים!

“העובדה שהצלחת היום עדיין לא מעידה שקנית את הדבר. תמשיך להתפלל יום יום, כי בחיים או שאתה מתקדם ותמיד אפשר להתקדם ולהשתפר או שאתה הולך אחורה. ותזכור טוב שגם דברים שעבדת עליהם וקנית – אתה עדיין חייב להודות על העבר ולהתפלל עליהם על העתיד בכל יום ויום חוק ולא יעבור!”

וזו השלימות של חשבון הנפש. לא רק לבדוק איך התפללנו ולהודות ולעשות תשובה בקצרה, אלא להשקיע כמה דקות של תפילה על הקימה בבוקר שבה תלויים כל החיים, ועוד כמה דקות של תפילה על תפילת שחרית שגם היא כל כך מרכזית ומשפיעה על כל היום ועל כל החיים.

בסוף השבוע הוא כבר הבין את המסר. האמונה התחילה להאיר לו. לא כל הדברים יִשְׁתַּנּוּ ביום אחד, אבל הוא כבר עלה על המסלול וקיבל את הכלי שישנה לו לחלוטין מהקצה אל הקצה אם רק יזכה להתמיד בו.

לא חיים על אוטומט

וניתן לראות רמז לזה מפרשת השבוע. על המילים “בהעלותך את הנרות” מסביר רש”י: מדוע לא נאמר ‘להדליק’ את הנרות? למה כתוב ‘להעלות’? ומסביר: שלא מספיק להדליק את הניצוץ הראשון בפתילה אלא צריכים להמשיך ולהבעיר את הפתילה עד שתהא השלהבת עולה מאליה, שהאש בפתילה תהיה חזקה עד שיהיה בה כוח יניקה עצמאי שהפתילה תוכל לשאוב שמן ולהחזיק את האור לכל הלילה, והנר המערבי ימשיך לדלוק גם כל היום כולו.

חשבון הנפש הוא הדלקת נרות יומית, כמו שאומרים בעלי המוסר שמי שאין לו חשבון נפש זה נחשב כאילו הוא הולך בחושך, ורק חשבון הנפש מדליק אצלו את האור.

ונראה לנו בטעות כאילו שיש שלב מסוים בחיים שבו השלהבת עולה מאליה והכול “רץ על אוטומט”, כאילו כבר הגעת לדרגה שרצית ועכשיו אתה יכול “לשחרר”. אבל האמת היא שזה בדיוק להיפך, כמו שאת הנרות מדליקים ערב אחרי ערב.

אם אתה עושה חשבון נפש ולא עוצר על המקום להרבות בתפילה, זה כמו מי שמדליק ניצוץ בפתילה ולא נותן לשלהבת לעלות מאליה. אבל מי שעוצר ומקדיש כמה דקות לתפילה, הוא לא רק מדליק אלא גורם לשלהבת לעלות מאליה. אבל גם זה מספיק רק ליום אחד. למחרת צריכים לעשות את אותה הפעולה שוב ושוב עד מאה ועשרים.

וגם אחרי שנים של תפילה שכבר ראית תוצאות אתה חייב להמשיך את אותה עבודה יום אחר יום. וזה מסביר את דברי רש”י שכולם תמהים עליהם: “מלמד שבחו של אהרן שלא שינה”, וכי יעלה על הדעת שאהרן ישנה?! אלא שלמרות שכבר ראה תוצאות בעבודתו הוא המשיך באותה עבודה וריבוי תפילה יום אחרי יום בלי שום שינוי! וזו הדרך היחידה לחיות חיים של אור בחיות אמתית של תורה ויהדות!