התחזקות שמביאה למסירות
מהי הדרך היחידה שעל ידה אדם יכול ליכוף את יצרו, ולהצליח להישמר מכל הניסיונות שמסביבו בכל דור ובפרט בדורנו, ולהצליח להתגבר על עצלותו, ולהתמסר יותר לרצון הש"י בכל דבר שבקדושה?
כידוע שהמנורה בבית המקדש הייתה העדות על הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים. והנה עבודת הכהן הגדול בכל יום להדליק את המנורה, כוונתה להדליק את כלל נשמות ישראל.
וזה שנאמר: “בהעלותך את הנרות” היינו את נשמות ישראל הקרויים “נר” כמ”ש נר ה’ נשמת אדם…” ועבודת ההדלקה של הכהן הגדול להדליק את נשמות ישראל הכרחית לכל אחד מישראל, בפרט בעולם המאתגר שלנו.
והביאור: כי הדרך היחידה שעל ידה אדם יכול ליכוף את יצרו, ולהצליח להישמר מכל הניסיונות שמסביבו בכל דור ובפרט בדורנו, ולהצליח להתגבר על עצלותו, ולהתמסר יותר לרצון הש”י בכל דבר שבקדושה.
כל זה תלוי עד כמה הידיעות הרוחניות מאירות” במוחו. היינו שהידיעות הפשוטות של האמונה בבורא עולם, וכל ידיעה שיודע מהתורה הקדושה שהיא תאיר במוחו.
וכפי גודל ההארה שמאיר הידיעה הרוחנית במוחו – כך זוכה שהידיעה הזו תיתן לו את הכוח למאוס בכל מה שהעולם הזה והתאוות מציעות, ולהימשך אחרי השם יתברך בעשה טוב כל אחד לפי דרגתו.
ולפי זה מובן עד כמה מוכרחת עבודת הכהן הגדול בהדלקת המנורה והשפעתו בזה על כל אחד מישראל, כי כל ההארה של הדעת אצל כל אחד באופן פרטי תלוי בזה. אלא שכל זה לכאורה שייך רק בזמן שבית המקדש היה קיים, שאז עבודת הדלקת המנורה הייתה כתיקונה, ועכשיו בזמן שבית המקדש נחרב, במה מתבטאת הדלקת נשמות ישראל?
התשובה לכך מגלה ר’ נתן בליקוטי הלכות: שהיא הדעת של הצדיקים שבכל דור ודור. והביאור בזה בהרחבה: יש שני אופנים איך אדם חי את החיים הרוחניים שלו, האחד: מתוך רצון להצליח ולא ליפול אף פעם, עד כדי כך שאינו מאמין שייפול אי פעם, וגם אם הוא כן נופל, אז צורת התגובה שלו היא, או שהוא מנסה למצוא אשמים או שמנפילה לנפילה הוא מתייאש.
והשני: שהוא נכנס לעבודת ה’ ולחיים הרוחניים מתוך ידיעה והכרה גדולה שיש סיכוי גדול מאוד שהוא ייפול הרבה, והרבה פעמים בלי שיעור… ואף על פי כן הוא מכין את עצמו, ליבו ומוחו לא להתרגש מזה אלא להיות חזק, ולהתחיל כל פעם מחדש מתוך אמונה והכרה בגדולת הבורא, ברחמיו ובנאמנות עצומה אליו שהבורא רוצה אותו תמיד, והוא רוצה את הבורא תמיד…
האופן השני, מקנה לאדם עקשנות פנימית חזקה יותר, ואפילו בלי שיעור מאשר האופן הראשון… מקנה לאדם רעננות בכל נושא בעבודת ה’, ולא נותנת לכל סוגי הנפילות, אפי’ גדולים ככל שיהיו להחליש ולכבות את שלהבת נשמתו של האדם, את ידיעתו הרוחנית ואת רצונותיו הפנימיים החבויים בליבו.
האופן השני הוא הדרך שמוליכים אותנו צדיקי הדורות, דרך שכולה התחזקות המביאה את האדם לרצונות ועקשנות לאבינו שבשמים מה ששום דרך אחרת לא מביאה, עליה אמר ר’ נחמן “רק אזמרה ורק אזמרה” ועליה גילו הוא ותלמידו כמה פעמים שכשהאדם נכנס לעבודת ה’ אזי ה-דרך שמראים לו התרחקות- זוהי הדרך ולא צריך להיבהל!!!
לא הכל אנחנו מבינים… אבל בכל דבר יש סודות וסיבות וכשידיעות אלו יאירו לנו היטב במוח, בכוחם להדליק בנו את אור המנורה גם בגלות וזה סוד מ”ש מקשה תעשה אותה” מלשון עקשנות.
מגלה ר”נ שכבר בבניית המנורה המשיכו לנו הצדיקים דרכה את כוח העקשנות בעבודת ה’ שהוא כל כך הכרחי לכל אחד מאיתנו, וכולו בנוי על ריבוי הדעת של הצדיקים וגודל התחזקותם, ה’ יזכנו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור