המהר”ל מפראג- י”ח באלול

היום יום שני י”ח באלול, יום הילולת המהר”ל מפראג, המהר”ל, רבי יהודה ליווא בן בצלאל (נולד בסביבות 1512, ה’רע”ב – ספטמבר 1609, י”ח באלול ה’שס”ט), המוכר בכינויו מהר”ל (מורנו הגדול רבי ליווא) מפראג היה רב, פוסק הלכה, מקובל והוגה דעות, מגדולי ישראל הבולטים בתחילת העת החדשה. בחלוקת התקופות המקובלת בספרות הרבנית, המהר”ל משתייך לתחילת תקופת האחרונים.

בזמנו של המהר”ל סבלו היהודים רבים מ”עלילות דם”, כאשר הגויים העלילו עליהם שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים כדי לאפות את מצותיהם. בעקבות עליולות שקריות אלו אירעו פרעות רבות ואכזריות ביהודים.

המהר”ל נלחם כאריה למענם של יהודי פראג, וניהל ויכוחים רבים עם מאות כמרים. בכל הויכוחים ניצח המהר”ל בוויכוח.

ברם, מפני כומר מכשף בשם טודאוס, שונא ישראל מובהק, חשש המהר”ל, ולפיכך עשה “שאלת חלום” ושאל כיצר להילחם בו. התשובה שקיבל מן השמים לימדה אותו “צירופי אותיות”, בעזרתם יהיה מסוגל לברוא גולם. מהר”ל שיתף בבריאה את חתנו, ר’ יצחק הכהן, ואת תלמידו, ר’ יעקב ששון הלוי, ויחדיו יצאו בלילה, 4 שעות לפני עלות השחר שזהו זמן הרחמים, אל שפת הנהר מולדווה. שם יצרו צורת אדם מחמר וטיט והקיפוהו – כל אחר בנפרד – שבע פעמים באומרם צירופי שמות.

לבסוף פתח הגולם את עיניו והביט בהם. מהר”ל ציווה על הגולם לעמוד והנוכחים הלבישוהו בגדים והנעילוהו נעליים. הגולם דמה לאדם, אך כוח הדיבור לא היה לו.

מהר”ל הודיע לו שעליו לשמוע בקולו בכל אשר יצוונו, אפילו ללכת במו אש, לקפוץ לתוך מים, או לקפוץ ממגדל גבוה. אל לו לחשוש, שכן הוא לא יינזק בכל פעולותיו.

על פי המסופר, הגולם שימש את יוצרו כשליח נאמן והטיל אימה על מפיצי עלילות דם נוראות נגד היהודים. מדי ערב שבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מתוך הגולם מחשש פן יחלל זה את השבת, והגולם היה מוטל כגוש חומר עד צאת השבת. באחד מימי השישי שכח הרבי להוציא ממנו את רוח החיים, והגולם חילל את השבת וסיכן את הגויים שחיו בעיר.

הרב רדף אחריו והשיגו מחוץ לפתח בית הכנסת העתיק “אלטנוישול” בפראג. שם הוציא ממנו את רוח החיים, והגולם התנפץ לרסיסים. על מצחו של הגולם היו חקוקות האותיות “אמת”, והמתתו בוצעה על ידי מחיקת האות א’ כך שהכיתוב הפך ל”מת”. לפי האגדה נותרו שרידי גופו מונחים בעליית הגג של בית הכנסת עד ימינו אלה.