חנינה בפרשה נחמה בהפטרה
"דע לך שכל עשב ועשב יש לו ניגון מיוחד משלו" הגדרות אלו ועוד רבות הם המציאות הפנימית של הבריאה וגלויים הם מציאות הגאולה.
הנה עברה עוד שנה, ושוב הוצרכנו לרדת על הארץ, להיזכר ולהתאבל על חורבן בית מקדשינו, על גלות הגוף ובעיקר הנפש, על החסרונות שבכלל ובפרט, על העדר אור השם, ועל עוצם השתוללות כוחות הרע.
ולאחר כל זה, כגודל האבלות כך גודל הנחמה, מגיע השם יתברך בעצמו, ומזדרז כבר בשבת הקרובה להמשיך על כל אחד מאיתנו נחמה אחרי נחמה.
שבע נחמות, לשונות מופלאים מלאים אור ותוכן עמוק, על הקשר הבלתי ניתן לערעור בינינו לבינו, “אנוכי אנוכי הוא מנחמכם…”
אלא שבהתבוננות שניה זועקת השאלה: האמנם?! האם יכולה להיות נחמה, ולקבלה כל עוד שלא נגאלנו, כל עוד שאנו עדיין בגלות, “נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם” ודאי שאין דבר יותר מרגש מאשר מילים כל כך נפלאות כמוהם… שהשם יתברך בעצמו טורח לנחם את בניו אהוביו, אבל עדיין האיך אפשר לנחם, ויותר מזה במה בדיוק הנחמה כל עוד ששכינת עוזו בגובהי מרומים איי שם, ואנו נותרים יתומים גלמודים, מחכים ומצפים לישועת עולמים?
אלא שכאן מגלה לנו שוב הצדיק את סוד החנינה, ומאין היא נמשכת. כן, אפשר לחיות אפשר להתנחם, ואפילו להתחיות אף שעדיין לא הגענו ליעד. אוצר מתנת חינם הוא סוד הנחמה, משם אפשר להמשיך חיות גם אם אתה כלל לא דבוק לאור ואף רחוק ממנו, גם אם לא נכנסת לארץ ישראל, אתה מתחיה מזה שנסעת לארץ ישראל, מ”הדרך לארץ ישראל”…
גם אם עדיין כלל לא נגאלנו, אפשר להרגיש כבר בגלות את עוצמת הגאולה!
אמנם עדיין לא נגאלנו גאולה שלמה, אבל בית המקדש כבר יכול להיבנות, הדעת יכולה לקבל את הארה הנכונה שלה, את החנינה המרפה, את החיות האלוקית שנעלמת בכל העולם בכל דבר בכל מקום ובכל זמן! שכל זה הוא הסוד הפנימי והמשמעות העמוקה של בית המקדש בפרט, ושל כל הגאולה בכלל.
“אני ה’ לא שניתי…” השם יתברך בעצמו לא שייך אצלו שום שינוי בשום בחינה שהיא! הוא למעלה מהמקום, למעלה מהזמן, ולא שייך אצלו שום מגבלה בשום צורה שהיא, אצלו אין הבדל בין זמן הגלות לזמן הגאולה!
שינוי המציאות ממצב של גלות למצב של גאולה, זה דברים ששייכים אצלנו כנבראים מוגבלים שאיננו רואים את פנימיות הבריאה כמות שהיא, יופי מציאות האלוקות הבוקע מכל פינה.
הנה עברה עוד שנה, ושוב הוצרכנו לרדת על הארץ, להיזכר ולהתאבל על חורבן בית מקדשינו, על גלות הגוף ובעיקר הנפש, על החסרונות שבכלל ובפרט, על העדר אור השם, ועל עוצם השתוללות כוחות הרע.
ולאחר כל זה, כגודל האבלות כך גודל הנחמה, מגיע השם יתברך בעצמו, ומזדרז כבר בשבת הקרובה להמשיך על כל אחד מאיתנו נחמה אחרי נחמה.
שבע נחמות, לשונות מופלאים מלאים אור ותוכן עמוק, על הקשר הבלתי ניתן לערעור בינינו לבינו, “אנוכי אנוכי הוא מנחמכם…”
אלא שבהתבוננות שניה זועקת השאלה: האמנם?! האם יכולה להיות נחמה, ולקבלה כל עוד שלא נגאלנו, כל עוד שאנו עדיין בגלות, “נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם” ודאי שאין דבר יותר מרגש מאשר מילים כל כך נפלאות כמוהם… שהשם יתברך בעצמו טורח לנחם את בניו אהוביו, אבל עדיין האיך אפשר לנחם, ויותר מזה במה בדיוק הנחמה כל עוד ששכינת עוזו בגובהי מרומים איי שם, ואנו נותרים יתומים גלמודים, מחכים ומצפים לישועת עולמים?
אלא שכאן מגלה לנו שוב הצדיק את סוד החנינה, ומאין היא נמשכת. כן, אפשר לחיות אפשר להתנחם, ואפילו להתחיות אף שעדיין לא הגענו ליעד. אוצר מתנת חינם הוא סוד הנחמה, משם אפשר להמשיך חיות גם אם אתה כלל לא דבוק לאור ואף רחוק ממנו, גם אם לא נכנסת לארץ ישראל, אתה מתחיה מזה שנסעת לארץ ישראל, מ”הדרך לארץ ישראל”…
גם אם עדיין כלל לא נגאלנו, אפשר להרגיש כבר בגלות את עוצמת הגאולה!
אמנם עדיין לא נגאלנו גאולה שלמה, אבל בית המקדש כבר יכול להיבנות, הדעת יכולה לקבל את הארה הנכונה שלה, את החנינה המרפה, את החיות האלוקית שנעלמת בכל העולם בכל דבר בכל מקום ובכל זמן! שכל זה הוא הסוד הפנימי והמשמעות העמוקה של בית המקדש בפרט, ושל כל הגאולה בכלל.
“אני ה’ לא שניתי…” השם יתברך בעצמו לא שייך אצלו שום שינוי בשום בחינה שהיא! הוא למעלה מהמקום, למעלה מהזמן, ולא שייך אצלו שום מגבלה בשום צורה שהיא, אצלו אין הבדל בין זמן הגלות לזמן הגאולה!
שינוי המציאות ממצב של גלות למצב של גאולה, זה דברים ששייכים אצלנו כנבראים מוגבלים שאיננו רואים את פנימיות הבריאה כמות שהיא, יופי מציאות האלוקות הבוקע מכל פינה.
“דע לך שכל עשב ועשב יש לו ניגון מיוחד משלו” הגדרות אלו ועוד רבות הם המציאות הפנימית של הבריאה וגלויים הם מציאות הגאולה.
אלא שכאן מגיע המנחם הגדול ושמו רבי “נחמן” – כשמו כן הוא, ומגלה לנו את מקור הנחמה את אותו אוצר מתנת חינם, טוב נצחי וללא גבול השופע ומחיה, ובעיקר “מנחם” את כל הבריאה כולה…
היא אותה החנינה שמביאה לנחמה, לדעת שזועקת לכל אחד מאיתנו “אין שום יאוש בעולם כלל”, “אינך יודע מה נעשה מכל הרהור תשובה קטן שלך”, “סמוך על כוחו של צדיק הדורות”.
“יש ענין שהתהפך הכל לטובה”, כשאדם ממלא את מוחו בידיעות של אמונה פשוטה, בקביעות ברורות שאותם מגלה הצדיק האמת, באותם פסוקים נפלאים שמלווים אותנו במשך השבעה שבועות הקרובים, זוהי נחמה אמיתית זוהי דעת אלוקית!
גם אם עדיין הגאולה השלמה עדיין לא הגיעה אבל, “משיח שלי כבר הגיע” גילה לנו רבי נתן. כי מהו משיח? משיח הוא הבונה את הדעת הנכונה, את הנחמה הנצחית.
(מיוסד על פי תורה כ”א ח”א וכן תורה ע”ח ח”ב בליקוטי מוהר”ן).
אלא שכאן מגיע המנחם הגדול ושמו רבי “נחמן” – כשמו כן הוא, ומגלה לנו את מקור הנחמה את אותו אוצר מתנת חינם, טוב נצחי וללא גבול השופע ומחיה, ובעיקר “מנחם” את כל הבריאה כולה…
היא אותה החנינה שמביאה לנחמה, לדעת שזועקת לכל אחד מאיתנו “אין שום יאוש בעולם כלל”, “אינך יודע מה נעשה מכל הרהור תשובה קטן שלך”, “סמוך על כוחו של צדיק הדורות”.
“יש ענין שהתהפך הכל לטובה”, כשאדם ממלא את מוחו בידיעות של אמונה פשוטה, בקביעות ברורות שאותם מגלה הצדיק האמת, באותם פסוקים נפלאים שמלווים אותנו במשך השבעה שבועות הקרובים, זוהי נחמה אמיתית זוהי דעת אלוקית!
גם אם עדיין הגאולה השלמה עדיין לא הגיעה אבל, “משיח שלי כבר הגיע” גילה לנו רבי נתן. כי מהו משיח? משיח הוא הבונה את הדעת הנכונה, את הנחמה הנצחית.
(מיוסד על פי תורה כ”א ח”א וכן תורה ע”ח ח”ב בליקוטי מוהר”ן).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור