השמחה של ה’ יתברך
"אם לא תחיה נכון – גם אם תסתום את האוזניים ולא תשמע שום שם של מחלות – הן תגענה לא עלינו. ואדרבא, דווקא כאשר אתה מסתכל למציאות בעיניים – אז אתה מתעורר ליישר את דרכיך ובעזרת ה' לא להגיע לאותם מצבים מסוכנים..."
מסתכלים למציאות בעיניים
“אני לא יכול לשמוע את זה יותר. זה מוציא לי את כל שמחת החיים. זה מדכא אותי. די כבר”.
לימודי הרפואה השפיעו על יהודה לרעה. בבית אביו היו נזהרים מאוד מלהזכיר שמות של מחלות, ואפילו את המילה “בית חולים” לא היו אומרים, אלא בית רפואה. בלימודי הרפואה דנו לפרטי הפרטים במחלות, בתופעת, בכאבים, בכל ההשלכות הכי נוראיות. יהודה לא היה יכול לשמוע על כל כך הרבה מחלות ולהישאר שווה נפש.
הוא שפך את לבו בפני בֵּנִי, חברו הטוב.
” אתה רציני? חשבתי שללימודי רפואה לוקחים רק את החכמים”, צחק בני, “אני לא מבין ממה אתה מופתע…”
“אתה לועג לצער שלי, בֵּני? לא מתאים לך”.
“סליחה. אתה צודק. זה לא יפה. ובאמת, התחושות שלך מובנות. יהודה, אתה בן אדם חיובי שאוהב לחשוב חיובי, ואף פעם לא אהבת לדבר על דברים רעים. אבל מצד שני, אתה לומד רפואה, בן אדם. לצערנו מחלות הן חלק מהמציאות. לטמוֹן את הראש בחול זה לא נקרא ‘לחשוב חיובי’. זה נקרא לא לחשוב בכלל.
“ואדרבא, דווקא ההיכרות העמוקה עם המחלות ועם כל התופעות וההשלכות שלהן – היא ורק היא זו שתיתן לך את הכוח ללמוד איך לטפל ואיך לרפא ואיך להתמודד. זה לב ליבה של הרפואה שכל כך רצית ללמוד.
“והתועלת העיקרית היא, שרק אם אתה מכיר את המחלות – רק אז אתה תדע לְפַתֵּחַ אורח חיים בריא באופן שלא תגיע לכל המחלות האלה.
“אם לא תחיה נכון – גם אם תסתום את האוזניים ולא תשמע שום שם של מחלות – הן תגענה לא עלינו. ואדרבא, דווקא כאשר אתה מסתכל למציאות בעיניים – אז אתה מתעורר ליישר את דרכיך ובעזרת ה’ לא להגיע לאותם מצבים מסוכנים…”
אוהבים את התוכחות
פרשת השבוע שלנו מטיחה בנו רשימת קללות קשות לשמיעה. קשה לקרוא ולשמוע אותן בלי להתכווץ. לשם מה צריכים כל כך הרבה קללות? בשביל מה התורה הקדושה עושה לנו את זה? זה נשמע הפוך חלילה מ”דרכי נעם”, זה ממש לא נעים לשמוע על אישה שאוכלת את הילדים שלה בסתר כדי לא לתת חלקים מהילד לבעלה ולילדים. סליחה על התיאור הקשה, אבל אלה פסוקים בתורה.
אכן התחושה קשה. אבל הדיון בקללות הוא בלתי נמנע. התורה היא תורת חיים הרוצה שיהיו לנו חיים טובים באמת, ולכן היא לא יכולה רק לפזר דיבורים נעימים ו”חיוביים” ולטשטש את המציאות. אדרבא, כדי שהחיים יהיו באמת נעימים ונחיה אותם בנועם, אנחנו חייבים להכיר במציאות, והמציאות היא שיש בעולם הזה ייסורים קשים מאוד, יש בעולם הזה צרות צרורות וחיי גיהנום, והן ממש ממש לא במקרה.
הקדוש ברוך הוא מודיע לנו שלכל מעשה שלנו יש תוצאות ישירות. לפעמים התוצאה היא מיידית, ולפעמים היא באה אחרי הצטברות של שנים ארוכות של התעלמות מרצון ה’, כמו שבבריאות הגוף יש מחלות מיידיות מאכילת דבר מורעל או מקולקל ויש מחלות כמו הסוכרת הבאות אחרי שנים ארוכות של זלזול וצבירת סוכרים. אבל הכול בדין ובצדק כחלק מחוקי הבריאה הגשמיים והרוחניים.
וכמו שאם אתה מכיר את הסוכרת – אתה יכול לדעת איך לטפל, ואתה לא נותן טיפול מקומי שטחי, אלא מטפל בשורש הבעיה. וההתעלמות – לא רק שלא תעזור אלא אף תגביר את המחלה ל”ע.
כך בדיוק בעניין הייסורים. אם אתה מכיר את הייסורים ויודע ממי ומהיכן הם מגיעים – אז אתה נותן את הטיפול הנכון. אתה לא מנסה להתמודד עם ההופעות החיצוניות, אלא עם השורש הרוחני שלהן. וגם כאן ההתעלמות מהקללות ומן הייסורים – לא רק שלא תעזור, אלא אף תגביר את הייסורים ל”ע.
איך קוראים לך?
וזה מה שאומר רבי נחמן בתורה רו, תורה לא ארוכה שכל כך מסבירה לנו את החיים: “השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל, וקוראו שישוב לאחוריו. ולכל אחד קורא לפי בחינתו, יש שקוראו ברמיזה, ויש בקריאה ממש, ויש שבועט בו ומכהו”.
המטרה היא לא בייסורים – אלא פשוט לעורר את האדם להקשיב.
וכמו שאנשים חכמים באמת ששומעים על כל המחלות האלה – כבר בגיל צעיר מתעוררים לסגל לעצמם אורח חיים נכון וישר ובריא המותאם לחוקי הטבע של הגוף כדי לא להגיע מלכתחילה לייסורים;
כך בדיוק יהודים חכמים ששומעים את כל הקללות הללו, מבינים היטב, שהתורה הקדושה וה’ באהבתו לא מאחל לנו חלילה דברים קשים, אלא פשוט קורא לנו ומיידע אותנו מהן ההשלכות של חיים לא נכונים, כדי שנתעורר לחיות באמת חיים של “אם שמוע תשמעו”, חיים שמובילים לברכות עצומות ובכך נימנע מכל הדברים הלא טובים.
נמצא שעיקר מטרת פרשת הקללות המפורטת הזו – היא לא רק בשביל שנדע להבין ולטפל, אלא בעיקר כדי שנדע לחיות נכון ומראש לא להגיע לקללות כי השמחה הגדולה באמת של אבא שבשמים היא לא להעניש, אלא שהבן שלו יהיה חכם וילך בדרך טובה של הצלחה בחיים ואז בכלל לא יהיה צורך בייסורים.
בן חכם ישמח אב
וזה מה שכתבתי בספר “בגן האמונה” בנושא הייסורים. שכאשר אב מייסר את בניו, הַבֵּן הטיפש מתרעם וכועס על אבא שלו ואפילו מגיע לשנאה. הַבֵּן שאינו טיפש – הוא אמנם מצטער מאוד ולא מרוצה מהייסורים, אבל הוא מבין שמגיע לו והוא מתוודה ומבקש סליחה. זה הרבה יותר טוב, אבל רחוק מהשלימות.
לעומתם הבן החכם יותר מבין שהעונש לטובתו, והוא אפילו אומר לאבא תודה שֶׁהֵסֵב את תשומת לבו ועורר אותו וגם הוא מתעורר לבקש סליחה ולחוזר בתשובה אבל מתוך שמחה ואהבה.
אבל המדרגה השלימה והגבוהה והחכמה האמתית היא הבן שאוהב את אביו באמת ומבין כמה אבא רוצה רק בטובתו ויודע מה טוב לו ובוודאי לא רוצה להעניש אותו – ולכן הוא מלכתחילה בודק את עצמו בכל יום, ומחשב את דרכיו ושוקל היטב את התנהגותו ואת צעדיו כדי שהכול יהיה על פי רצון אביו לטובתו הנצחית.
והנמשל מובן: יש אחד שמבעט בייסורים ל”ע, הוא מזמין לעצמו ייסורים קשים יותר. ישנם כאלה שמתעוררים האחד מתוך יראה ובצער ואחד מתוך אהבה תודה ושמחה. אבל יהודי שבאמת מבין את המסר עושה שעה התבודדות בכל יום ובזה מטפל בעצמו בכל טעות שלו עוד לפני שמגיעים אליו הייסורים ובמקביל עושה את כל המאמצים ומתפלל לה’ לעשות את רצונו בשלימות כדי לחיות בצורה הנכונה ביותר על פי רצונו יתברך ולטובתו.
השמחה הגדולה ביותר של אבא היא מהבן הרביעי! הפרשה שלנו אומרת שה’ שָׂשׂ להיטיב לנו, אבל הוא בכלל בכלל לא שָׂשׂ להביא עלינו ייסורים.
זו לא הקריאה אלא השמיעה
ולכן פרשת הקללות היא הפרשה שאנחנו צריכים לקרוא לפני ראש השנה, כדי ש”תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה” – האם זו סגולה? וכי בגלל שקראנו רשימת קללות – בגלל זה הן יכלו ותהיה לנו שנה מבורכת?!
ברור שלא. אין שום תכלית בקריאת הקללות כשלעצמה, כל קריאת הקללות מטרתה היא שנוכל להתעורר ולהתחיל בעצמנו התחלה חדשה ודרך חדשה בחיים שלנו. וההזדמנות הגדולה שלנו היא בדיוק עכשיו בסוף השנה, כאשר אנחנו עומדים לפני יום הדין ועשרת ימי התשובה, כדי שנתבונן בשנה שעברה עלינו ובכל הייסורים שעברו עלי ועל משפחתי ועל עם ישראל – ומהם נתעורר לקבל על עצמנו שעה התבודדות ותיקון עצמי מושלם, כדי שבשנה הבאה עלינו לטובה נחיה נכון וישר וממילא החיים של כולנו יהיו טובים ומאושרים, כי בזה שאתה מתקן את עצמך וחי כרצון ה’, אתה מוריד הרבה ייסורים גם מעצמך וגם מכל עם ישראל. שנה טובה ומבורכת.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור