יש דברים נסתרים
אתה יודע כמה ה' אוהב אותך? תשמע סיפור. עם ישראל יושבים במדבר לבטח אחרי שחיסלו את שני המלכים העצומים סיחון ועוג. העמים שסביבם כל כך מפחדים ועם ישראל כל כך בטוחים בעצמם. מה כבר יכול לקרות?
שום דבר לא מובן מאליו
הוא הגיע הביתה כל כך רעב, שהוא כמעט נתן ביס בדלת. הריח שקידם את פניו ומראה הסירים על הכיריים הפיחו בו תקווה. יש אוכל, ברוך ה’. הוא שם לעצמו אוכל בצלחת וישב לאכול. בדיוק כשסיים, נכנסה אשתו. היה בסדר? היא שאלה. היה מצוין.
היא חיכתה למילה טובה, משהו קצת יותר מפרגן על כל ההשקעה, אבל בעלה שנרגע מרעבונו, חזר לטלפון שלו ואפילו לא הביט לעברה. היא החליטה הפעם לא לשתוק.
אתה יודע, היא אמרה, התפוחֵי אדמה שאכלת לא נכנסו לסיר לבד, הם אפילו לא דפקו בדלת. בזמן שלא היית פה, מישהו, או יותר נכון מישהי, הלכה ברגל בחום לחנות וסחבה סלים והביאה אותם הביתה. ואתה גם בוודאי מסוגל לנחש שתפוחי האדמה גם לא התקלפו לבד. נכון מאוד. מישהי ישבה לקלף לתבל ולבשל.
גם העוף לא ירד ככה מהמקפיא מוכן ומבושל. וגם שאר התבשילים. הארוחה שאתה אכלת ברבע שעה – יש מאחוריה כמה שעות טובות של עבודה וטרחה ומחשבה ואהבה – כדאי שבפעם הבאה תחשוב על זה.
וגם תחשוב איך היית מרגיש אם היית בא הביתה ולא היה לך מה לאכול… אז היית יודע להתבטא טוב מאוד ולספר לי בדיוק מה אתה מרגיש. אז גם כשהכול דופק כמו שעון – אל תקבל דברים כמובנים מאליהם…
ניסים בזמן שישנת
ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. החמור רואה רק את האבוס, אבל השור חכם יותר הוא מבין שמישהו הכניס את האוכל לאבוס. ואנחנו בני האדם צריכים להיות גם חכמים יותר מהשור ולהתבונן גם על מה שאנחנו בכלל לא רואים ולא מרגישים.
לא זו בלבד שאנחנו צריכים להודות לה’ על העיניים על האוזניים על השיניים ועל כל מערכות הגוף. אלא אנחנו צריכים להודות לה’ גם על דברים שאנחנו לא רואים ולא יודעים ולא מודעים להם בכלל.
במחילה מכבודכם, אחרי שיוצאים מהשירותים – רק אז אנחנו מבינים איזה פלא עצום קרה כאן. זרקנו פנימה כל מיני מאכלים ושכחנו מזה. שגר ושכח.
במקום שהמאכלים יירקבו ויתעפשו ויזיקו לנו, ה’ ברא מערכת שלימה ומופלאה שטוחנת ומפרידה ומעכלת ומבררת ולוקחת את כל הדברים הטובים ומוציאה את כל הדברים הרעים, וכל מיני רעלים ומזיקים וחיידקים היא כבר משמידה ומוציאה החוצה.
רק אחרי שמתפנים מבינים שמאחורי הקלעים במשך כמה שעות פעלה מערכת נפלאה ומיוחדת ומושלמת של הבורא, ומרוב התפעלות מברכים “מפליא לעשות”!
במשך החיים בן אדם נתקף באינסוף חיידקים ומחלות והוא אפילו לא יודע שהמערכת החיסונית שה’ ברא בקרבו – טיפלה בהכול וחיסלה את הכול. הוא שכב על משכבו בשקט וגלגלי השיניים של הרופא כל בשר ומפליא לעשות עשו בשקט את הפלא העצום.
הבן אדם קם בבוקר והולך לעבודה בריא ושלם ולא מבין בכלל איזה ניסים עברו עליו בלילה!
מתי בן אדם מתחיל לשים לב? רק כשמתחיל לכאוב לו. רק כשדברים משתבשים לא עלינו. ואז הוא נכנס לפחדים ולחרדות וללחצים. אבל אם רק היה מודה לה’ על כל החסדים ומתבונן בכל אינסוף הטובות והניסים שעוברים עליו כל יום וכל רגע שהוא אפילו לא שם לב – הוא היה מרגיש כל כך מושגח וכל כך אהוב וכל כך מרגיש שה’ איתו ואז הוא לא היה נופל ולא מתבלבל גם כשדברים לא הולכים לו כסדר.
נשק יום הדין
וזה מה שאומר לנו הנביא לזכור טוב: “עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השיטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'”. וגם פרשת השבוע שלנו חוזרת ומזכירה לנו: “ולא אבה ה’ אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה’ אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה’ אלוקיך”.
אתה יודע כמה ה’ אוהב אותך? תשמע סיפור. עם ישראל יושבים במדבר לבטח אחרי שחיסלו את שני המלכים העצומים סיחון ועוג. העמים שסביבם כל כך מפחדים ועם ישראל כל כך בטוחים בעצמם. מה כבר יכול לקרות?
אין להם שמץ של מושג שבאותם רגעים ממש נשק אדיר וחזק מופנה לעברם, נשק יותר מסוכן מפצצת אטום.
גם לפצצה יש גבול, טווח פגיעה. אנשים יכולים להינצל. יש מקלטים. אבל לקללה של בלעם אין גבול. אם הוא אומר מילה אחת, “כַּלֵּם”, חלילה וחס, לא נשאר שריד ופליט משונאיהם של ישראל. זה לא צחוק.
היהודי באוהל הולך לישון וקם בבוקר, מאכיל את הילדים, לומד תורה – ואין לו שמץ של מושג איזו דרמה מתרחשת בהרים שליד המחנה! שני רשעים רבי עוצמה הופכים את העולם ושום דבר לא הולך להם, בדיוק להיפך.
משה רבינו צריך לכתוב לנו על זה פרשה מיוחדת שנדע ונזכור את החסד הזה תמיד.
זה כמו שעם ישראל עברו בנחל ארנון, הולכים ברוגע, ולא היה להם שמץ של מושג שכוחות חמושים ומסוכנים אורבים להם וה’ מוחץ אותם.
רק אחרי שבני ישראל מתרחקים מהמקום הנחל פולט את כל השאריות של הלוחמים ובני ישראל מבינים למפרע אֵלּוּ ניסים! אילו נפלאות! כמה ה’ שומר עליהם! איך ה’ יתבךר מלווה אותם ומציל אותם בכל רגע ורגע. כמו שכתוב בפרשה שלנו: “כי ה’ אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך”. ורק אז נופל להם האסימון והם אומרים שירה.
וזה לא חד פעמי. ארבעים שנה בני ישראל הולכים במדבר, ונחשים ושרפים ועקרבים ענקיים מתים מתחת כפות הרגליים שלהם והם אפילו לא יודעים מזה.
מי שמאמין באחד לא מפחד מאף אחד
בשבוע שעבר כתבנו שהתרופה לכל הפחדים והחרדות, גם פחדים וחרדות טבעיים לגמרי, אפילו מלחמות ומחלות וטילים וכל דבר הכי מסוכן שיש – התרופה היא האמונה הפשוטה, האמונה שה’ איתי עמי ואצלי, האמונה שה’ אוהב אותי ושומר עלי ותמיד יהיה לי רק טוב. וכל שכן שהאמונה היא התרופה כנגד כל הדמיונות השקריים.
רק בשנים האחרונות ראינו בעיניים שלנו אלפי טילים שכל טיל וטיל הוא נס עצום ולא מובן.
אבל הסיפור של בלעם מראה לנו שחוץ מהניסים והחסדים והישועות שאנחנו רואים ויודעים ויכולים להבין ולהתבונן – יש עוד אינסוף, ספרים שלמים, של ניסים ונפלאות שקורים איתנו בכל יום שאנחנו בכלל לא יודעים.
יש עלינו שמירה מופלאה: נופלים מצידנו אלף ורבבה מימיננו, ואם הייתה רשות לעין לראות את כל הסכנות שאופפות אותנו בכל רגע ורגע לא היינו יכולים להתקיים.
ובכל זאת, המאמין זוכר את מעשה בלעם שזה כולל את כל ההשגחה הפרטית המופלאה שמלוווה אותו בכל רגע. המאמין מרגיש מושגח ובטוח ורגוע וביישוב דעת תמיד. וכל זאת למה? כי אהבך ה’ אלוקיך. ה’ אוהב אותך זו מציאות שלא משתנה ולא תשתנה לעולם. ולכן מה שהיה הוא שיהיה, אותה שמירה שהייתה עליהם במדבר היא גם חופפת עלינו היום בדיוק מאותה סיבה: כי אהבך ה’ אלוקיך.
בני ישראל ובנות ישראל היקרים והמסולאים בפז, ה’ איתכם, אתם צריכים לחיות חיים מלאי שמחה ואושר ורוגע, אל תחיו בחרדות, ואם חלילה אתם סובלים מחרדות, תזכרו את מעשה בלעם ותתמלאו באמונה, תרגישו את השמירה, תרגישו את ההשגחה, תרגישו את האהבה, תחזרו על דיבורים של אמונה וביטחון שהם ורק הם יכולים לדחות את כל החושך של הפחד והחרדה מהלבבות שלכם ולהביא אתכם לחיים שלווים רגועים ומלאים בשמחה ובכל טוב.
מסר חזק לכל אחד: איך לעצור את הפחדים והחרדות?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור